בזכותי, רונן פגש את המפלצת

כשאני אומר פחד אני לא מדבר על פוביה מעכבישים או גבהים, אלא על פחד אמיתי, כזה שלא מספרים עליו אפילו לא לחבר הכי טוב, אפילו לא לאשתך. זה שמחלחל לתוך הגרון וגר עמוק בבטן, זה שצץ ברגעים הכי קשים, הכי רעים, זה שמופיע בלילה לפני שאתה הולך לישון

אני רוצה שתעצור רגע, בן אדם, תעזוב הכל, תפסיק לעשות מה שאתה עושה ותחשוב. כן, אני רוצה שתחשוב, תחשוב מהו הפחד הגדול ביותר שלך - ותתמודד איתו.

 

וכשאני אומר פחד אני לא מדבר על פוביה מעכבישים או איזה בעת-גבהים, אני מדבר על פחד אמיתי, כזה שלא מספרים עליו לאף אחד, אפילו לא לחבר הכי טוב, אפילו לא לאשתך. הפחד הגדול ביותר שלך, זה שמחלחל לתוך הגרון וגר עמוק בבטן, זה שצץ ברגעים הכי קשים, הכי רעים, זה שמופיע בלילה לפני שאתה הולך לישון, שקופץ עליך כשאתה לבד.

 

לכל אחד מאתנו יש פחד כזה, אפילו לך. רוב הזמן אנחנו מתכחשים לפחד הזה, מחביאים אותו, לפעמים הוא מופיע עמוק בתוך חלום ממש לפני שאתה מתעורר, אבל רוב הזמן הוא חי וקיים דווקא כשאתה ער.

 

הפחד הזה קשור במעשים הכי רעים שלנו, לאו דווקא אלה שאנחנו מתייסרים עליהם, לאו דווקא אלה שיישפטו על ידי אחרים כנוראיים, אחרים יקראו להם אנושיים.

 

רונן היה בחור מצחיק, מה זה מצחיק? חומר של מועדוני סטנד אפ. הבחור היה מהפנט, לכל נושא היתה לו שליפה מוצלחת, לא משנה על מה דיברת, הבן אדם פשוט ירה עליך צרורות של יציאות שהיו קורעות אותך למוות. מצחיק, פשוט מצחיק, מסמר הערב, כמעט בכל ערב.

 

ישבנו אצלי בדירה, שירה, ידידה שלי מהלימודים (כשאני אומר ידידה אני מתכוון לאחת שאני מת לזיין אבל לא מצליח), עדי, חברה של שירה (כוסית מטורפת, שנונה בטירוף, צינית להפליא, ובעיקר רעה), ורונן. לרונן היה קטע כזה עם בחורות רעות, מין פֶטיש כזה, ואני, כמובן, בתור החבר הכי טוב שלו, ידעתי. לכן דאגתי שהוא והמפלצת ייפגשו.

 

סתם ישבנו אצלי בבית, מעשנים ג'וינט, שותים קצת יין, אני ושירה מדסקסים קצת בענייני לימודים (היא כל כך חמודה כשהיא נהיית לי פילוסופית) ורונן ועדי מדברים בפינה. רונן תרגל על המפלצת את הקטע הקבוע שלו, זה שבדרך כלל הולך לא רע על בחורות, זה שאני יכול לשמוע 100 פעם בערך ועדיין להיקרע מצחוק.

 

אני מנסה לדחוף לה יד מתחת לחולצה

שירה ואני עכשיו בפינה, היא שוכבת עכשיו על השטיח שלי, ככה על הבטן, עם הראש מוסט לצד ימין, בעיניים עצומות, ואני מנסה לדחוף לה יד מתחת לחולצה תוך כדי המסאז', אתם יודעים, ככה בלי שתשים לב. מולי יושבים רונן ועדי, עדיין מדסקסים, ברקע פול מקרתני (דיסק שקניתי נטו בשביל להרשים בחורת), כשפתאום אני קולט שעדי לא צוחקת! אני קולט שרונן מתאמץ, אבל עדי לא צוחקת. אני שם לב לשני פסי זיעה שמתנחלים לרונן על המצח ולעווית עצבנית שנהיית לו ברגל.

 

אני ממשיך למסז' את שירה, ברקע אני רואה את רונן כבר ממש מתאמץ, שומע אותו שולף לה מהארסנל את כל הקטעים הבטוחים, אלה שיצחיקו את ראשי יש"ע ביום פינוי, אלה שיצחיקו צנחנים באש תופת, אלה שיצחיקו אפילו את הפקידה הכי בת זונה במשרד הפנים - וכלום, כלום לא עובד.

 

מקצה החדר אני מתאפק שלא להתפוצץ מצחוק, שירה צוחקת מתוך שינה, אפילו שתי השכנות הלסביות שלי מהדירה ליד כבר גמורות מצחוק (הקירות דקים). כולם, חוץ מעדי. המפלצת פשוט עשויה בטון, לא צחקוק, לא גיחוך, אפילו לא חיוך, כלום, נאדה.

 

פתאום, כאילו משום מקום, היא רוכנת לעברו ולוחשת לו משהו באוזן. רונן מתמתח ובבת אחת, כל הגוף שלו מתיישר, החיוך על הפנים שלו מתחלף במבט חמור סבר, הוא קם, לוקח את המעיל, ניגש לכיוון השולחן, לוקח את המפתחות של האופנוע, מעיף מבט בעדי ויוצא.

 

אני יושב שם בפה פעור, המום לגמרי. עדי קמה אוספת את המעיל שלה. "תגיד לשירה שזזתי", היא מסננת לעברי בחצי לחישה, כאילו לא רוצה היא להעיר את שירה, פותחת את הדלת, וממש לפני שהיא יוצאת מסננת לעברי: "חמוד החבר שלך".

 

למחרת, כשניסיתי להתקשר לרונן, לא היתה תשובה. גם הפלאפון שלו לא היה זמין. כשניגשתי לדירה שלו היא היתה ריקה. חוץ מספה, מברשת שיניים ועוד כמה עיתונים ישנים לא היה שם כלום. בעל הבית אמר שהוא פשוט עזב, ככה בלי כל הודעה מוקדמת. בעבודה שלו לאף אחד לא היה מושג, אפילו ההורים שלו לא ידעו דבר.

 

את עדי אני עוד רואה לפעמים, היא קופצת מדי פעם (מאז שאני ושירה גרים יחד). אני כל כך רוצה לשאול אותה מה לעזאזל קרה שם, מה כבר אמרה לו, המפלצת הבת זונה, שגרם לו לקום לעזוב הכל ולהיעלם? אבל אני לא מעז.

 

אז אני רוצה שתחשוב, תחשוב מהו הפחד הגדול ביותר שלך ותתמודד איתו. וכשאני אומר פחד אני לא מדבר על פוביה מעכבישים או איזה בעת-גבהים, אני מדבר על פחד אמיתי, כזה שלא מספרים עליו לאף אחד, אפילו לא לחבר הכי טוב, אפילו לא לאשתך. הפחד הגדול ביותר שלך, זה שמחלחל לתוך הגרון וגר עמוק בבטן, זה שצץ ברגעים הכי קשים, הכי רעים, זה שמופיע בלילה לפני שאתה הולך לישון, שקופץ עליך כשאתה לבד.

 

לכל אחד מאתנו יש פחד כזה. אפילו לך.