סליחה על השאלה, אבל את אוהבת סקס?

בפרק הקודם רמזה "נשואה שובבה" שהנישואים שלה יציבים אבל לא מסעירים, ו"הרואה ואינו נראה" סיפר שגם הוא בעצם די מונוגמי מטבעו, אבל כרגע אין לו חברה. הוא מספר שלפעמים הוא משחק אותה מסוקס-אך-רגיש וזה לא ממש יושב עליו טוב, וממשיך לחטט בחדר המיטות של הנשואה. פרק 3 בסדרה

שובבה,

 

את נשמעת לי מקובעת היטב בתוך קופסת הנישואים, אז לפני שאתייחס ביסודיות לסיבות שמנית קודם, נסי לשחזר את השנייה שהחלטת להיכנס לצ'ט. מה מה עבר לך בראש? מה רצית שיקרה? אני חושד שאם היית שלמה עם הנישואים שלך לא היית מתייחסת בכלל לפרסומת, אלא ממשיכה לגוגל, לחפש בהתרגשות גואה מתכון מנצח לעוגה סופנית שתחנוק את גיסתך סופית. במילים אחרות, שובבה יקרה, מה את מחפשת? מה את רוצה?

 

אני חושב שאני יודע את התשובה: את רוצה לחיות! ולחיות זה טוב ויפה, נכון ובריא לנשמה ולגוף. אבל בשביל לחיות צריך להעז, לקחת סיכונים, להתחרע על החיים. להתכתב עם זר מוחלט זה אולי נועז להחריד מבחינתך. ואולי אני רץ קדימה בחוסר אחריות רווקי, אבל לדעתי זה סוג של אוננות. ולא שיש לי משהו נגד אוננות, נהפוך הוא - בלילות קרים אני ויהושפט הכשדי חוגגים עד אפיסת כוחות ונרדמים שמחים וטובי לב.

 

אבל אם נחזור אלייך, שובבה, ואל משנתך הסדורה, תרשי לי לחלוק עלייך קלות: לא להתגרש בגלל הילדים זה תירוץ ישן-נושן, וסליחה אם אני פוגע, גם קצת מטומטם. אני לא מתיימר להיות מבין גדול בילדים, אבל נראה לי בסיסי שהילדים הם הראשונים שמקבלים את המסר איך יחסים בין גבר לאשה אמורים להיראות. אם אין אהבה חמה ואינטימית, אם אין חברות, אם אין סקס חי ומתחדש, אז הילדים לומדים שככה זה צריך להיות: שעמום אחד גדול.

 

יש מקרים איומים שבהם ההורים מתגרשים ומתנהגים כמו בהמות, רבים ומלכלכים אחד על השני ליד הילדים, זה בעיניי נורא ואיום. ממש פשע. אבל אם יש כבוד, אולי חיבה אפילו, אם יש התחשבות, ואם הנישואים נגמרו פשוט כי האהבה נגמרה, אז גירושים זה עדיף לכולם.

 

קשר זוגי כזה הוא קשר פושר. פשרה. חיים של פשרה. ואני, דון קישוט מוצהר ומטומטם שכמוני, מודה ומתוודה שאני נגד פשרות. למה מטומטם? בגלל שעוד לא קרה שמישהו הצביע עלי ברחוב ואמר: "וואו, תראו איזו הילה של אושר מרצדת מעל ראשו של הבחור הזה!" לכן אני שואל את עצמי כל הזמן מה בעצם יוצא לי מחוסר הפשרנות הנצחי שלי

 

לגבי הנושאים המשותפים והיחסים הנינוחים שלך עם בעלך, אני יכול להבין לליבך, להסכים, ואפילו קצת לקנא כמו חרא קטן. אני לא ממש פוגש בחורות שאני יכול לדבר איתן כמו שאני באמת, בלי פוזה ובלי להתאמץ למצוא חן. פעם תפסתי את עצמי על חם בבר מנסה לשחק אותה קולין פארל. ישבתי כמו דביל עם הרגליים קדימה, גברי ומסוקס, אבל גם רגיש ופגיע, עם חיוך צדדי סקסי, כמובן. הייתי "הנגר-האמן". ובאותה הזדמנות אני קולט את עצמי מהצד מחייך כמו דביל, ואומר לעצמי: תהיה אתה! תשב נורמלי! כשהבחורה חזרה מהשירותים היא נתקלה ברגל שלי ונפלה. היא צרחה "מה אתה עושה, אידיוט?" וקמה נבוכה לגמרי, כי מהנפילה החצאית שלה התרוממה וראו את התחת החמוד שלה. מה שאותי סיקרן באותו רגע היתה השאלה הפילוסופית איך אתן הולכות עם החוט הזה שנכנס לכן לתחת. וזה במקום להתנצל ולשאול אותה אם היא צריכה עזרה.

 

בעניין הסקס. לא מתיישב לי המשפט שכתבת על חיי המין שלכם: "לא מזהירים אבל מספקים..." אין כאן סתירה? וסליחה על השאלה החודרנית, אבל את אוהבת סקס? כי לא נראה לי שאת ובעלך מחפשים בקדחתנות דרכים לשפר את חיי המין שלכם. חשבתם למשל על חילופי זוגות? לי בכל אופן היו שנתיים מרנינות ושוצפות סקס כשהיתה לי חברה. מאז שהיא הלכה בדרך כל בשר (בשרו של ההוא, המניאק הנשוי), אני מחפש, מפלרטט, בודק אופציות, לפעמים מזיין.

 

 

רואה,

 

הופה, מישהו כאן נשמע לי פתאום כמו רווק מריר... אני יודעת שרווקים נוטים לחשוב שנשואים תמיד מצטדקים, שחיי נישואים זו ההצגה הכי גדולה בעיר. אבל תרשה לי להאיר את עיניך, רווק יקר שלי, שעל חיי הנישואים בנויה הציביליזציה. וגם אתה. גם אתה, רואה יקר, לא נראה לי כזה שמח ומבדח. האם אתה רווק מבחירה? מכפייה? מנוחות? מעצלנות? מפחדנות? לא היית רוצה לחיות בקן חם, עם כמה צאצאים מתוקים שמשחקים לידך על השטיח, כשאשת חיקך מכינה משהו טעים לאכול ואחר כך אתם מתכרבלים יחד מול הטלוויזיה? אחרי הכל, לא זו תמצית הנישואים, להעביר יחד בשלום ובנעימות את גל הצונמי שנקרא חיים? נישואים לא חייבים להיות דו-קרב עם פצועים ונפגעים, רואה יקר שלי. אם קצת מבליגים, קצת מוותרים, קצת מעגלים פינות, אפשר לחיות יופי אפילו 80 שנה. הנה, אפילו סבא וסבתא שלי בני ה-200 עדיין יחד. קצת מקטרים, קצת מתלוננים, קצת רבים. כשאני מבקרת אותם, סבתא תמיד מתלוננת על סבא, וסבא תמיד מתלונן על סבתא, אבל אני יודעת שהם קשורים בלב ובנפש, ולא יוותרו זה על זו, וזה לא רק מחמת ההרגל. נראה לך מיושן? בנאלי? מסריח מבורגנות ושמרנות?

 

לא כולנו קורצנו מחומר של זאבים בודדים. אבל אתה אמן, אז אני מניחה שאתה מעדיף את הבדידות המזהרת על פני כמה פישרים קטנים שיתרוצצו לך בין שרעפי המוזות. אני צודקת או אני צודקת? וגם אתה מתבכיין, כמו כל העדר. מה רע לך, תגיד? בחרת לחיות במגדל השן שלך (אני מקווה שהוא לפחות מעוצב); אתה מארח במיטתך פה ושם איזו עלמה וכנראה מתקמצן כלפיה – במילים, ברגשות, בלפנות מקום במיטה, בלישון בג'נטלמניות על הכתם, בקרואסון טרי בבוקר. ואולי אתה בכלל מאלה שמזמינים לה מונית חמש דקות אחרי הזיון?

 

יש לך בעיות עם אמא ואבא? המון פסיכולוגים ישמחו לארח אותך על ספתם! חשבת שתצליח להוציא אותי משלוותי, חשבת שתנער את הבורגנית השמרנית? לא ולא, יקירי. אני בורגנית וטוב לי. ובתוך עמי אני חיה!

 

המשך מחר