משתגעים על בן

בן סטילר מת להיפטר מתדמית הלוזר. לא שזה מצליח לו: ב"לילה מוטרף במוזיאון", מהשבוע אצלנו, הוא שוב מגלם חנון, הפעם שומר מוזיאון שמתמודד עם מיצגים מתעוררים. בראיון מיוחד הוא מספר על הקושי בעבודה ("הקוף הרביץ לי"), הייחוס המשפחתי ("זה גרם לי לשאוף להיות עצמאי") והאבהות החדשה ("שינתה אותי לגמרי"). המציאות נושכת

בן סטילר אולי נחשב לאחד הקומיקאים הבועטים והפרועים ביותר בעיר הסרטים, אבל ילד הוא לא: השנה ימלאו לסטילר (או בשמו המלא, בנג‘מין אדוארד סטילר) 42 אביבים, גיל שיושב טוב על היותו אב לשניים (אלה אוליביה בת החמש וקווינלין דמפסי בן השנתיים) מאשתו השחקנית/דוגמנית כריסטין טיילור (שמוכרת בזכות תפקידי אורח רבים בסדרות טלוויזיה ותפקיד ראשי לצידו של בעלה ב"זולנדר"). סטילר, שהחל את הקריירה בשנת 1987 בסרטו של סטיבן ספילברג, "אימפריית השמש", עלה לגדולה בעיקר בזכות שרשרת תפקידי המגה־חנון שגילם בסרטים מצליחים - "מציאות נושכת", "משתגעים על מרי", "ואז הגיעה פולי" ועוד. למרות שתפקיד הלוזר יושב לסטילר טוב על הבלורית, הוא נשבע בעבר שיותר הוא לא חוזר יותר לגלם דמויות בסגנון. כנראה שגם בהוליווד צריך לשלם חשבונות, כי בסרטו החדש, "לילה מוטרף במוזיאון" (מהשבוע אצלנו), סטילר מגלם, ניחשתם נכון, לוזר. הפעם מדובר בשומר לילה לא יוצלח במוזיאון הטבע בניו יורק שמגלה שכל התצוגות במוזיאון קמות לתחייה בלילה. כדי לא להעליב את הסרט, נגיד שהוא סרט לכל המשפחה (שלא לומר, ילדים קטנים), מה שלא מנע ממנו להיות הצלחה מסחררת בארצות הברית, עם הכנסות של כמעט רבע מיליארד דולר.

עובדים טוב. בן סטילר עם אשתו, כריסטין טיילור

 

לראיון שנערך לרגל יציאת הסרט במלון הארבע עונות היוקרתי בלוס אנג'לס מגיע סטילר עם סוודר סרוג ומחמם וכוס תה חם עם לימון. בניגוד לתדמית הקולנועית, הוא מתגלה כאדם מלא בפאתוס וחשיבות עצמית, שעונה ברצינות תהומית לכל שאלה ומסרב לשחרר את הבדיחות הנדרשות. על יהדותו והשפעתה עליו הוא מסרב לדבר, אבל מוכן להתחמם שמתחילים לדבר על העבודה:

 

היה לך קשה לצלם סרט שרובו היה בשבילך עבודה מול מסך ירוק?

 

"אישית אני מעדיף לעבוד עם שחקנים, אבל גם מסך ירוק זה לא נורא. אתה פשוט עושה את הסצינות שלך, ואחר כך האנימטורים שוברים את הראש בחדר העריכה איך זה הולך לעבוד על המסך הגדול. ובכל זאת, אין ספק שאחרי שבועות של צילומים עם קופים או דינוזאורים שלא קיימים במציאות, זה היה מאוד מבורך לצלם כמה ימים עם שחקנים אמיתיים”.

 

איך היה לעבוד עם בעלי חיים בסרט?

 

"מעניין, במיוחד עם הקוף. הוא הרביץ לי והמאמנת שלו כל הזמן נתנה לו הוראות להרביץ לי יותר בחוזקה. לי כמובן, היה אסור להחזיר כי האנשים מאיגוד בעלי החיים עמדו שם והשגיחו שחס וחלילה אנחנו לא מתעללים בחיות, אז בסצינות שהרבצתי בחזרה לקוף אני בעצם מרביץ לבובה. זאת הוליווד בשבילך".

 

אפשר לומר שעשית את הסרט הזה עבור הילדים שלך?

 

"אי אפשר להתעלם מהעובדה שמהרגע שאתה הופך להיות הורה כל הפרספקטיבה שלך לחיים משתנה. כשאתה הופך לאבא אתה מבין שהזמן שלך מוגבל ואם כבר הולכים לראות סרט אז קרוב לוודאי שזה סרט לכל המשפחה. כן, אפשר לומר שאני מאוד מתלהב מהעובדה שהבת שלי יכולה ללכת לראות את הסרט איתי. בכלל, האבהות שינתה אותי. כשאתה הופך לאבא כל סדרי העדיפויות בחייך משתנים, היחסים שלך עם ההורים שלך משתנים, היחס שלך לפוליטיקה משתנה, כי פתאום כל דבר שקורה נכנס לפרספקטיבה של איך זה הולך להשפיע על הילדים שלך... הכל בקיצור".

 

לא תמיד בן היה כזה ילד טוב. עוד בצעירותו הוא נשר מלימודי התואר הראשון באוניברסיטת יו.סי.אל.איי כדי לככב בסדרת טלוויזיה משלעצמו, "המופע של בן סטילר", למורת רוחם של הוריו, הקומיקאים אן מירה וג‘רי סטילר (המוכר בעיקר כאבא של ג‘ורג' ב“סיינפלד"). התוכנית שרדה פחות מעונה אחת, אך הפגישה אותו עם ג‘נין גרפלו שעימה הוא ניהל רומן ועבד שנתיים מאוחר יותר ב"מציאות נושכת", שהיה הסרט הראשון שהוא ביים.

 בכלל, למרות שסטילר אוחז במראה ארנבי משהו ובגישה חנונית לחיים, הוא הצליח להתחבר לכמה מהשחקניות היותר יפות של הוליווד: אמנדה פיט וקליסטה פלוקהארט רשומות אצלו ברזומה, ולשחקנית ג‘יין טריפלהורן אף היה מאורס. בשנת 2000 הוא נישא לבסוף לכריסטין טיילור, כשהשניים מתחזקים נישואין שנחשבים למוצלחים, לפחות במונחים הוליוודיים. הזוג גם מתרגם את החתונה לביזנס: רדהאוז פרודקשנס, חברת ההפקות האישית של סטילר, עובדת בימים אלה על סיטקום בכיכובה של טיילור, שבו היא תגלם את אשתו הפחות מפורסמת של כוכב קולנוע הוליוודי. סטילר כבר הבטיח את השתתפותו בתפקידי אורח לאורך העונה הראשונה, שאמורה לעלות לאוויר ברשת סי.בי.אס האמריקאית בחודש אוקטובר הקרוב.

 

"זה לא משהו שאני מחפש במיוחד", הוא אומר על שיתוף הפעולה עם אשתו, "אבל אם הפרויקט המתאים יגיע אעשה זאת בכיף. אני יודע שהרבה זוגות שחקנים בהוליווד מעדיפים שלא לעבוד יחד כי זה נחשב לגזר דין מוות לנישואין שלהם, אבל אני חושב שמניסיון העבר שלנו אנחנו עובדים יחד טוב מאוד".

 

לא רק אשתו בסצינה ההוליוודית: סטילר ממש נולד לתוך השאוביז, שכן אביו ואמו היו שחקנים עובדים כל חייו, ולא ניסו אפילו למנוע מבן ואחותו, איימי, להיכנס לתעשייה. השניים בילו את רוב ילדותם באתרי צילומים ומאחורי הקלעים בתיאטראות, ובגיל שש אמא של סטילר הכניסה אותו לסדרה שבה כיכבה, "המופע של מייק דאגלאס". דרך אגב, אמא סטילר, שנולדה אירית קתולית והתגיירה כשהתחתנה עם ג‘רי סטילר, מככבת לצד בנה ב“לילה במוזיאון".

 

מכיוון שבאת ממשפחה של שחקנים, איך הרגשת כשהבנת שבעצם אתה כבר לא רק "הבן של ג'רי סטילר", אלא דמות מפורסמת בזכות עצמך?

 

"אני זוכר שזה לא הטריד אותי להיות הבן של ג'רי סטילר", הוא מספר. "זה בעיקר גרם לי לשאוף להיות עצמאי וליצור לעצמי קול משלי. אני זוכר כשהבנתי שזה קרה. מדובר בתחושה באמת עמוקה של הישג, של 'הנה אני כאן ויצרתי לעצמי שם בזכות עצמי'. אני לא חושב שיש בן כלשהו בעולם שנהנה לחיות בצל של אביו כל החיים. עם זאת אני מאוד מכבד אותו ומה שהצליח לעשות בקריירה שלו. אני מאוד שמח ששנינו המשכנו לפתח את הקריירה שלנו, כל אחד לכיוון שלו. ממש עכשיו הוא מגלם את אבא שלי בסרט חדש שאני מצלם עם האחים פארלי וזאת תחושה נפלאה שהגענו למצב שאנחנו יכולים לעבוד ביחד, כל אחד בזכות עצמו".

 

אתה מרגיש לפעמים הגורל ייעד אותך להיות קומיקאי משום שנולדת למשפחה כזאת?

 

"זה לא משהו שאני יכול להכחיש, אבל אני חושב שבסוף היום או שאתה אוהב את סגנון החיים של להיות שחקן או לא. לגורל אין בדיוק החלטה כאן. אני יכול לומר בוודאות שבערך בגיל שמונה או תשע ממש התאהבתי במדיום הקולנועי וידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות כשאהיה גדול”.

 

גם החברים של בן יודעים דבר או שניים על פלאשים: סטילר עומד בראש קליקה של שחקנים הוליוודיים שקוראת לעצמה “The Frat Pack” וכוללת את וויל פארל, ג‘ק בלאק, סטיב קארל, אוון ווילסון, לוק ווילסון ווינס ווהן.

 כולם מצחיקים, רובם נשואים פלוס והם הכי אוהבים לשחק ביחד בסרטים. אוון וילסון וסטילר לדוגמה, כיכבו בלא פחות מארבעה סרטים משותפים, וגם ב"לילה מוטרף" יש לווילסון תפקיד.

 

העובדה שווילסון בסרט קשורה אליך?

 

"ברור! אני שכנעתי את הבמאי שון לוי, לקחת את אוון ומאוד שמחתי שהוא הסכים. זה היה מאוד מצחיק איך שהוא גילם דמות של מישהו קטן שמנסה להיות גדול"

 

תגיד, אתה כבר רואה ניצנים של שחקנים עתידיים אצל הילדים שלך?

 

"אני מאמין שאתה נולד עם זה, ואז השאלה היא האם אתה מעודד ומפתח את זה או מתעלם מזה ומקווה שזה ייעלם. אין לי ספק שלבת שלי יש את זה. זה מאוד ברור. זה מאוד נחמד ומצחיק בלהתבונן איך הכישרון הזה מתפתח וגדל, אבל מי יודע מה יהיה עם זה בעתיד. אני חושב שצריך מאוד להיזהר מלשים ילדים קטנים בסביבה מקצועית. אני חושב שזה הרבה יותר מדי לחץ על ילד ובסופו של דבר גם לא הוגן כי ילד צריך להיות ילד ולא לרוץ לאודישנים ולהציג מול מבוגרים, לשחק לפי הכללים שלהם ובסופו של דבר גם לעבור את האכזבות שלהם. ממש לא הייתי רוצה לראות את הבת שלי עוברת את זה בגיל כל כך צעיר. אמשיך לעודד אותה עד שהיא תהיה מספיק מבוגרת להחליט בשביל עצמה אם היא רוצה את זה או לא".

אז בינתיים אתה מביא את העבודה.

 

איך היה לבת שלך לראות את אבא על המסך הגדול?

 

"היא כבר מזהה שאבא וגם אמא על המסך אבל איכשהו בגיל ארבע וחצי זה לא מרשים אותה. היא מעדיפה שאבא יישאר בבית לשחק איתה ועם הבובות שלה מאשר לראות אותו בטלוויזיה".

 

 

• לכתבה על מבול סדרות הרכש שינחת עלינו בשבוע הבא גשו לגיליון "פנאי פלוס" החדש, קראו והחכימו