שיקרתי לָך כי פחדתי מהתגובה שלָך למראי

"הרווק" שהפך ל"אלון הפסיכולוג" מודה בפני רונית כי שוב שיקר - הוא לא באמת פסיכולוג. רונית, מצידה, מספרת לו סיפור מרתק, על גבר שהקסים עלמות-חן ושכנע אותן לשכב איתו בחדר חשוך, מבלי לראותו. פרק 9 בסדרה, לא מאוחר להצטרף

רונית היקרה,

 

התלבטתי קשות אם לכתוב אלייך או לנסות להתמודד לבדי עם רגשות האשם הנוראים שמטלטלים אותי. בסופו של דבר אמרתי לעצמי שאת, כפי שהעדת על עצמך, "ילדה גדולה". שכנעתי את עצמי שאם ארשה לעצמי לכתוב לך, הדבר יהיה על תקן בקשה בלבד מבחינתי, ואין בכך הזמנה להתכתבות נוספת, אלא אם כן תרצי בכך.

 

אם תחליטי שאת רוצה להמשיך, אולי כדאי שהציפיות יהיו ברורות כשמש. אז הנה הצהרת הכוונות שלי: להכירך לעומק - דרך האותיות בלבד.

 

צדקת, אינני פסיכולוג. אמנם יש לי תואר בפסיכולוגיה, אבל לא עשיתי איתו כלום, הואיל ויש לי תכונות מעולות כמו חוסר סבלנות וסובלנות, שיפוטיות ואגוצנטריות, ואלה, כפי שאת בוודאי מבינה, לא הולמות את התואר המכובד.

 

הסיבה ששיקרתי לך לא היתה ש"תפסתי רגליים קרות", פחדתי מעוצמתך וכו'. אמנם פחדתי, אבל לא מתגובתי למראך - אלא לתגובתך שלך למראי. היית חוטפת את שוק חייך, עד כדי התקף לב או שבץ, ועל כך לא רציתי לקחת אחריות. לא אספר לך למה. בבקשה אל תבקשי ממני לדבר על זה.

 

לא שיקרתי לגבי ההתכתבות שלי עם עוד אנשים. גם לא שיקרתי לגבי עומק הקשר שהיה לי איתך וטיבו. הכתיבה מאתגרת אותי, מאוששת אותי ונותנת לי תחושת כוח שלא תתואר. לא שזה מצדיק את השתלשלות העניינים בינינו, אבל לכתיבה, לפחות למחציתה, היתה לי אחריות; חדרתי לתוך חייך תוך כדי בניית דמות אטרקטיבית, שאפילו אותי המיסה לתוך שלולית גנוזה מלאת נגוהות רומנטיות וחרמניות.

 

לא הייתי בסדר. סליחה. אין לי מושג אם תסלחי לי אי פעם, אבל היה לי צורך עז לבקש ממך שוב סליחה, כי את באמת יחידה במינה, והיה לי תענוג עז להתכתב איתך, מה שבימים האחרונים היה חסר לי נורא: כל הקורות אותך עם בעלך-בועלך, השירים, החלומות והחלונות לאושר.

 

עם כל הטירוף המפרה את נשמתך, יש בך יסוד בריא וחזק מאין כמותו. אין לי ספק שהמשכת בחייך כסדרם ושהכל בסדר אצלך.

 

עכשיו אני זרקתי כפפת בייסבול. עשי בה כרצונך.

 

שלך,

 

-אלון

 

 

אלון היקר,

 

אספר לך סיפור.

 

היה היתה בחורה שחיפשה אהבה. פעם היא החליטה לפרסם מודעה בעיתון, פגשה כמה עלמי-חמד, ועוד כמה כאלה שהיו רחוקים מאוד מלזכות בתואר, אך ליבה לא נפל בפני איש מהם. אחד היה יהיר מדי, וכל הערב קישקש על עצמו ועל התפקיד הבכיר שיש לו באיזה מפעל הייטק בנס-ציונה. אחר היה מהמתרפסים, וכאלה היא הכי שנאה, כי לא זו בלבד שאין להם עמוד שדרה, הם גם מנסים לגרום לך לחלות ברככת האישיות, להיות כמוהם, נטולי עצמיות וייחודיות. היה אחד שדרש ממנה שתגיע לדייט בעקבים גבוהים, עדיף אדומים, שזה כבר באמת היה השיא. והיה עוד אחד שטען במכתבו שהוא טוב לב ואוהב לעזור ונדיב, ובפגישה התחיל לרעוד כשפזלה לעבר הקיוסק כי היתה צמאה.

 

כך המשיכה עלמתנו להיפגש עם עוד ועוד עלמים, ותמיד חזרה הביתה במפח נפש, ולפעמים אפילו בבכי, כי לא מצאה את שאהבה נפשה. פעם אפילו חזרה באימה, כי הבחינה שהדייט של אותו הערב עוקב אחריה הביתה.

 

יום אחד היא קיבלה טלפון מבחור שעשה רושם נפלא. הוא לא לחץ להיפגש, והם שוחחו שעות בטלפון וגילו שהם נפשות תאומות. עלמתנו התרגשה מכך שיש בעולם גברים שליבה יוכל לצאת אליהם. אחרי כמה שבועות הוא הציע שייפגשו, אבל היה לו תנאי - הוא רצה לבוא לדירתה, אבל ביקש שתשאיר את כל האורות כבויים.

 

עלמתנו החלה לחשוש, שמא אחרי הכל מדובר בפסיכופת עורף ראשי נשים, אבל טון דיבורו היה כל כך רהוט ומשכנע ולוטפני, שאמרה לעצמה שיתהפך העולם והסכימה.

 

בערב הפגישה החשיכה את ביתה, כפי שהורה לה לעשות. מתח נעים מילא את איבריה. כשפתחה לו את הדלת ראתה רק צללית קלושה שחמקה פנימה במהירות. הם התיישבו בסלון, וקולו הרך מילא שוב את נשמתה בתחושת ביטחון וקלילות, כאילו פגשה את בבואתה. 

כך עברו כמה שעות של שיחה נעימה ומרגשת, והיא שמחה שבטחה בו ובעצמה והקשיבה לאינסטינקטים שלה - הוא לא רוצח סדרתי, הוא לא עוד זיין-חריין, הוא לא בחור ככל הבחורים, הוא מוצלח מכולם גם יחד. וכשהתקרב אליה בחשכה הסמיכה וליטף אותה ליטופים ארוכים ומצמררים, כשאהב אותה כפי ששום גבר לא אהב אותה לפני לכן, הרגישה שזכתה בפרס הגדול.

 

וכל אותה העת הוא סירב להניח לה להדליק את המנורה הקטנה שלצד המיטה, והיא ויתרה, כי מגעו נעם לה מאוד וריחו גירה אותה להמשיך לאהוב אותו כל הלילה.

 

כשהתעוררה בבוקר הוא לא היה לצידה. הפתק שהשאיר היה מתוק ומלא השראה, והיא נצרה אותו במגירה.

 

הוא לא התקשר אליה שוב. 

 

כעבור שבועיים שוחחה עם חברה, שסיפרה לה כי בעיר מסתובב דון-ז'ואן אחד, המשכנע בחורות להיפגש בחדר חשוך, עושה איתן אהבה כפי שאיש לא אהב אותן מימיהן, ונעלם אל תוך תהום נשמתן.

 

העלמות החליטו לקיים ישיבת חירום. מכל העיר נקבצו ובאו בנות שהלכו שולל אחרי המאהב החשוך. היתה אחת שסיפרה שהצליחה לראות אותו בחטף, וטענה שהוא מכוער יותר מהגיבן מנוטרדם. כל האחרות לא מאמינות לה עד עצם היום הזה.

 

שלך,

 

-רונית

 

 

המשך מחר