המסכות של היום, זה לא מה שהיה פעם
במקום להוציא הון תועפות על ניתוח למתיחת עפעפיים, האבוריג'נים פשוט שמו מסכות מגיל 50 והלאה. נו טוב, זה אמנם לא היה מסיבות אסתטיות - אבל זה עשה את העבודה. ד"ר פנינה פלר, ירושלמית המומחית לתרבויות קדומות, חוגגת את פורים עם כמה פרטים על מסכות שלא הכרתם
בגיל 19 יצאה ד"ר פנינה פלר לטיול בניגריה. באותה שנה סבלה המדינה מבצורת קשה, והמחסור במים ניכר באדמה היבשה ובפניהן הצמאות של האוכלוסייה. במהלך הטיול, היא נקלעה לטקס מרשים באחד הכפרים: קבוצת נשים התגודדה סביב השמאנית (הכוהנת) של השבט, שחבשה מסכה על פניה, והנשים פיזרו סביבה גרגרי אורז וחיטה. השמאנית לקחה חפץ הקשור לאחד ממתי השבט והחלה לרקוד ולרקוד, עד שנראה היה כי היא נכנסה לאקסטזה. זמן לא רב לאחר מכן, פלר ושאר נשות השבט עמדו זו לצד זו - רטובות מכף רגל ועד ראש.
הטקס המיוחד והמסכה שחבשה השמאנית על פניה עוררו את סקרנותה של פלר, שברבות הימים הפכה לחוקרת של תרבויות קדומות במכון שכטר בירושלים, והתמחתה בנושא המסכות. פלר אגב לא מפחדת לקחת את עבודתה הביתה, ומי שיתארח בדירתה ימצא אוסף מרהיב של לא פחות מ-400 מסכות מתקופות ואתרים שונים. לכבוד פורים, היא מספרת מעט על ההיסטוריה של המסכות, ומציגה כמה מוזרות מאוד. הרבה יותר מוזרות מכזו של אורי גלר למשל.
לפני הכל, ד"ר פלר מעירה התחפשות וחבישת המסכות בפורים זהו מנהג אשכנזי לחלוטין, שהושפע מהקרנבלים באירופה ומהקומדיה דל-ארטה. הראשונים שהתחפשו היו בקהילת יהודי גרמניה במאה ה-15, והמנהג התפשט בקרב שאר המדינות השכנות. בארצות האיסלאם זה לא נהוג, ורק כאשר נפגשו היהודים ממדינות אלה עם עולי אשכנז הם נכנעו לקסם של להיות מלכה או קאובוי, ולו ליום אחד בלבד.
בעוד שהיום המסכות מיועדות לחגיגות וקנבלים, בעבר היה להן שימוש קבוע. כך למשל, בוונציה של המאה ה-18 נהגו גברים ונשים ללבוש מסכות ביום-יום, ליציאה, לאירועים או לעבודה. מן הסתם זה היה הולך בערך ככה: "מותק, אני יוצא. אולי ראית את המסכה שלי?", "נו, זה איפה שזרקת אותה. ליד העששית, טמבל!".
הרבה יותר מוקדם מכך, ורחוק משם, המסכות היו בשימוש רק לעת זקנה. בעוד שתעשיית היופי והפלסטיקה מגלגלת כיום מיליארדי דולרים, לשבט האובריג'נים היה פתרון זול הרבה יותר לקמטים - הזקנים שבשבט, בני ה-50, חבשו מסכות - בעיקר בגלל שהם נחשבו הכי קרובים לעולם המתים.
מה, לסבא היה שיער בלונדיני?
אחת המסכות המיוחדות בביתה של פלר הובאה מגינאה והיא שמורה באקווריום גדול - זו מסכה נדירה שהכנתה נמשכת כשנתיים, והיא זקוקה ללחות וטמפרטורה מיוחדת. את המסכה היו שמים על פניה של העומדת ללדת, כסמל לפיריון ורבייה. כדי לצאת הוגנים עם כולם - המסכה הייתה אנדרוגינוס, כלומר מייצגת גבר וגם אישה. ייתכן שאם היה להם אולטרה-סאונד כבר אז - היה הרבה יותר פשוט - ואולי היו גומרים את המסכה כבר תוך שנה אחת.
בהודו, אגב, מצאו לכך פיתרון הרבה יותר קל: פשוט לא התייחסו לבנות. המסכות שיצרו שם הן גבריות ועשויות מאורז, שהוא סמל לפריון. כשתינוק זכר נולד הניחו אותן על פניו ובירכו "שיזכה לעוד 100 בנים". ומה עשו כשבנות נולדו? נולדו. אז מה?
במצרים למסכות היה שימוש מיוחד. אם הגעת לגיל שיבה ואתה גר בקהיר, אולי כדאי שתבקר את רופא השינים שלך לפני שאתה עובר לעולם המתים. האמת, כדאי גם שלא תהיה קירח. שם, היו מסירים מהמתים את השיניים והשיער ומדביקים על מסכה לזכר המנוח. אחר כך תלו אותה על הקיר, במקום תמונה. היום הם מוסיפים שיניים בפוטו-שופ.
ההתחפשות היא תופעה חברתית כלל-עולמית, מסכמת פלר, ושיקספיר כבר אמר: כל העולם במה, וכולנו שחקנים. נו, לפחות יום אחד בשנה.