ככה זה אצל גברים

לא מאוד מפתיע לגלות שמולי שגב ואסף הראל, צמד היוצרים של "מסודרים", סדרת הבנים החדשה של ערוץ 2, הם חברים טובים במציאות כבר 17 שנה. מה זה אומר? שהם מדברים בעיקר על עבודה, משחקים בפלייסטיישן ורואים ביחד ספורט. גברים או מה?

למרות ששלושת הפרקים הראשונים של "מסודרים", סדרת הדרמה הקומית של אסף הראל ומולי שגב, הניבו אחוזי צפייה נאים וביקורות אוהדות, השניים לא עוצרים לרגע לפתוח בקבוק שמפניה. אפילו לא כוס יין. מקסימום קפה הפוך ובראוניז בבית הקפה שבו נפגשנו. "בתור מי שהיה רגיל להיות מסופק מארבעה אחוזים בערוץ 10, אני חושב ש־25 אחוז זה נתון פנומנאלי שאני חותם עליו לכל העונה", אומר הראל, ושגב מצטרף לשמחתו באיפוק. "אני מאוד מרוצה", הוא אומר ובקולו נשמעת הסתייגות מסוימת. "אחרי הכל, זאת סדרה על צעירים תל אביבים. זה לא 'מרחק נגיעה' או 'רוקדים עם כוכבים' שפונים לפלח צופים רחב, כמו המגזר הרוסי שבשוטף לא רואה בכלל ערוצים ישראליים".

"חברות גברית שונה בתכליתה מחברות נשית". מולי שגב ואסף הראל (אבי הראל) 

 

עושה רושם שהשניים לא ממש נלהבים לבזבז זמן במסע יחסי הציבור המאסיבי של הסדרה. מבחינתם, עדיף להשקיע את הזמן הזה בעוד ועוד עריכה ותיקונים של שמונת הפרקים שטרם שודרו. האחרון אגב, צולם רק לפני שלושה שבועות וכולל מפגש מרגש בין ראובן הפסיכולוג של "בטיפול" לבין חברי "ג'ימאליה", חברת הסטארט־אפ הבדיונית של הסדרה. ניסיתי לגרור אותם לשיחות אישיות, אבל השניים, עיתונאים בדימוס, שומרים את ההתלהבות שלהם לגזרת העבודה, ולה בלבד. אם היו כותבים סדרת טלוויזיה על שני יוצרים מוכשרים וצעירים, בני 35, שחתומים על כמה מההצלחות הטלוויזיוניות של השנים האחרונות ("ארץ נהדרת", "שוטטות" ו"מ.ק. 22"), סביר להניח שהיו קוראים לה "מכורים". אין כל ספק, הראל ושגב מכורים לעבודה שלהם.

 

איך היתה התחושה כשהסדרה שודרה לראשונה אחרי שנתיים ארוכות של עבודה?

 

שגב: "בעיקר תחושה של חוסר פרופורציות. עבדנו כל כך קשה במשך שנתיים ופתאום הכל נגמר אחרי 26 דקות על המסך. אני רגיל לעבוד על 'ארץ נהדרת' כל שבוע, וכבר רגיל לתחושת הריקנות מדי סוף שבוע, אבל פה מדובר על ריקנות שהיא עוד יותר עצומה".

 

הראל: "במקרה הזה אני הרבה פחות סלחן לעצמי על טעויות. כשעשיתי את הלייט נייט בערוץ 10 היו מקומות שאמרתי לעצמי 'נו, זה מה שיכולנו לעשות בכמה שעות מהבוקר לערב'. ידעתי שהציבור ייסלח לי. בסדרה מהסוג הזה הצופים הרבה פחות סלחנים, וגם אני כיוצר. כל דבר שהוא לא בול כמו שרצית הוא כואב, כי היה את כל הזמן וכל דקה חייבת להיות מושלמת".

 

היו רגעים קשים במהלך השנתיים?

 

"הסדרה הזאת גרמה לי ללא מעט סבל נפשי. לחזור הביתה אחרי יום של עבודה על פרק ולדעת שהוא לא יצא מצחיק כמו שרציתי זה דיכאון נוראי. מבחינתי ברגעים כאלו כלום לא מתקיים מסביבי. לא הבית ולא הזוגיות שאני מתחזק".

 

שגב: "אנחנו מונעים מחרדות, ולא משנה כמה פסיכולוגים תומכים בנו. אוי ואבוי אם התוכנית הבאה של 'ארץ נהדרת' תהיה גרועה. אנחנו לא יכולים ללכת הביתה עד שאנחנו לא יודעים שזה עובד וטוב. זה יושב לך בבטן כי כל ההערכה העצמית שלך תלויה בזה וזה פסיכי לגמרי".

 

הראל: "ברגעים של בעיות בעבודה מרגישים שכל החיים תלויים בפרק כזה או אחר. מתחיל לרוץ בראש כדור שלג של אם זה לא יצחיק, הלכה הקריירה. הדיכאון משתלט ויכול להיות מאוד דומיננטי תקופה ארוכה. אצל נשים זה אגב לגמרי אחרת, הן מסוגלות להגיד 'זה כולה עבודה' ולהמשיך הלאה. אני חושב שאם גברים היו מדברים ברגעים כאלה, הם היו חשים הקלה עצומה ופורקים חלק מהמתח".

 

לאורך השיחה עלה לדיון יותר מפעם אחת ההבדל בין נשים וגברים. למרות ש"מסודרים" עוסקת בחבורת צעירים שגרפה רווח של 217 מיליוני דולר ממכירת חברת סטארט־אפ, ועל התמודדותם עם עושר האפשריות שנפתחו בפניהם, מדובר גם בסדרה שמציצה לעולם הרגשי המוגבל של היצורים השעירים המכונים גברים. "חברות גברית שונה בתכליתה מחברות נשית, וזה חלק מאוד דומיננטי בסדרה", מהגג שגב. "אני יכול לא לפגוש חבר מהצבא שלוש שנים ואני צריך רק חצי דקה בשביל להתחבר אליו מחדש לאותו מקום שבו היינו כשנפרדנו. אין קנאה, אין משקעים, אין יותר מדי רגשנות של איפה היית ולאן נעלמת".

 

אין רגשות?

 

"אני לא יודע אם אין רגשות, אבל יש משהו הרבה יותר נקי. בנים לא צוברים בבטן כעסים וכאלה".

 

הראל: "אצל נשים יש פתיחות עצומה. מבחינתי, יש משהו בלתי נתפס במערכות יחסים שלהן. שתי נשים יכולות להיפגש להגיד 'היי, אני שירי', 'היי, אני מיכל, נעים מאוד. רוצה לבוא לישון אצלי?'. הן יכולות תוך דקות להיפתח ולהגיע למקומות אינטימיים שגברים בחיים לא יגיעו אליהם. בחברויות בין גברים יש איזשהו סוג של אטימות רגשית ובגלל זה החברות שלנו יכולה להתקיים שנים בלי לריב".

 

אז איך כותבים סדרה על חברות גברית בלי ליפול לדיאלוגים שכוללים חמש שורות של "אח שלו", "גבר גבר" ו"בוא נשחק שש־בש"?

 

הראל: "זה באמת היה משהו שהיינו צריך לפצח אותו. באמת יש משהו לא טלוויזיוני בחבורת גברים. הרי שני גברים יכולים לצאת לפאב, לשבת אחד ליד השני ולא להחליף מילה במשך 20 דקות. זה לא סתם שהבילוי של גברים זה ספורט או משחקי מחשב. זה בילוי שממלא את הזמן ומונע את הצורך מלדבר".

 

שגב: "פה נכנסת העלילה של מכירת החברה שלהם. היא מובילה להרבה מאוד אקשן, החלטות, דילמות, בחירות וכו'. חוץ מזה ובהכללה, גברים, מבלי לפגוע, הם לא המין הפאסיבי בהיסטוריה האנושית. הם יוזמים, בונים, פורצים. תמיד הם גורמים לאקשן".

 

מעניין איך הסדרה הזאת היתה נראית אם היה מדובר בנשים שמקבלות 217 מיליון דולר.

 

"זה היה נראה 'כמו סקס והעיר הגדולה' רק עם לוקיישנים יותר מגניבים".

 

הן היו יושבות בכיכר המדינה ו...?

 

"מדברות. גם ב'סקס והעיר הגדולה', שהיא סדרה מצוינת, בסופו של דבר אין הרבה מעבר לאמביציה להתחתן. הקטע בשיחות נשים שהכל נורא מוחצן, הכל על השולחן. כמעט ולא נשארים דברים בבטן. אצל גברים יש הרבה דברים שנשארים בפנים ופה גם האתגר בכתיבה".

 

הראל: "ניסינו להימנע מלהיות דביקים. בנים הם לא עם דביק. למשל בסצינה שתומר (אסי כהן - י.א) מנסה לשכנע אותי לחזור לווילה שקנינו, הרגשנות נשברת שנייה אחרי שאני מסכים ואז הוא אומר 'שלוש דקות!', כלומר שהיתה פה התערבות כמה זמן ייקח לו לשכנע אותי. זה מוסיף משהו קליל לדביקות. כל פעם בכתיבה שהרגשנו שגלשנו לאווירת 'בנות גילמור' הוספנו איזה משהו ילדותי של גברים. איזה כאפה או בדיחה אינפנטילית רק שלא נהיה 'The O.C'".

 

שגב: "שני גברים שנתפסים באינטימיות מכניסים מיד רוח השטות. זה לא משהו שהמצאנו".

 

אילו תגובות קבלתם מנשים שצפו בסדרה?

 

שגב: "הופתענו מאוד מהתגובות האוהדות. היינו בטוחים שייווצר איזה אנטי לדמות של אסי, אבל הוא פשוט מאמי אולטימטיבי".

 

הראל: "כל ליהוק אחר לא היה יכול להחזיק גם מניאק וגם מקסים. הדמות של אסי היא הבן אדם שאתה אוהב לשנוא. גברים מאוד מזדהים איתו, ומתברר שגם נשים".

 

שגב: "עשינו קבוצת מיקוד ונשים מאוד נהנות ומתחברות. הן נהנות להציץ לעולם הגברי. הטריק הזה עם המשפט שאסי כל הזמן אומר לבנות של 'יש לך משהו מאוד עצוב בעיניים' מאוד עניין נשים. הרבה גברים שדיברנו איתם בתהליך העבודה אמרו לנו שהם לא מאמינים שאנחנו חושפים טריק גברי עתיק יומין, שאנחנו שורפים משפט מפתח מנצח. אני בטוח שלנשים לראות את זה מהצד השני זאת חוויה מאירת עיניים".

 

הראל: "מתברר שהרבה נשים שמעו יותר מפעם אחת בחיים שלהן את המשפט הזה ושזה תמיד עובד עליהן".

 

נו טוב, זה לגמרי משפט ממיס שהתגובה שלו זה "חבק אותי, השכב אותי". יהיה סקס בסדרה?

 

שגב: "יש התעסקות סביב זה, אבל בכל זאת - פריים טיים. יש הרבה דברים שנכתבו והורדנו כשהבנו את משבצת השידור. אולי בעונה הבאה, אם תהיה, נעלה טיפה את הרף. רק שתדע ששיחות סקס בין גברים הן יותר מיתוס. נשים מדברות הרבה יותר על סקס ונכנסות לרמות רזולוציה הרבה יותר גבוהות".

 

הראל: "התיאורים שלהן תמיד מרגישים כמו סרט פורנו. חוץ מלצלם את האקט הן מסוגלות להגיד הכל. גברים הרבה יותר קצרים. המקסימום של גבר לגבר בשיחה על סקס זה 'יש לי אחלה סקס עם החברה שלי', רק לא לתת לחבר שלי חומר למחשבה על החברה שלי".

 

אפרופו אחווה גברית, איך החברות שלכם? מה אתם עושים בזמנכם החופשי?

 

שגב: "החיבור היצירתי שלנו הוא כל כך גדול ודומיננטי, שרוב הזמן אנחנו מדברים על העשייה שלנו. אני זוכר שפעם אקסית של אסף, שהיא טיפוס מאוד אינטליגנטי אבל גם מאוד אשה שמנתחת כל דבר, אמרה לנו 'איזה מין יחסים יש לכם? אתם כל הזמן מדברים על עבודה'. מהצד זה נשמע כאילו שאנחנו שני פקידים בבנק שמדברים על הבוס שלנו. אבל זה לא ככה. העבודה היא החיים שלנו. אנחנו כל כך טוטאליים כלפיה".

 

הראל: "כשקורה משהו משמעותי בחיים שלנו אנחנו מדברים על זה. יש לנו שיחה רגשית אחת לחודש".

 

שגב: "מתי שאין לי 'ארץ נהדרת' לעבוד עליה".

 

הראל: "בשביל שתהיה לנו שיחה רגשית אנחנו צריכים סיבה ממש ממש טובה, כמו משבר רציני".

 

שגב: "משבר או אירוע גדול. נשים הרי יכולות לדבר על כלום. 'היי, מה קורה? סבבה. תראי היום קמתי בבוקר, הלכתי קניתי עיתון ואז הלכתי לשיעור יוגה ואז הכנתי סלט'. אוקי, איפה הכותרת? מה קרה באמת? אצלנו יש כותרות בשיחה".

 

נפרדת השנה מדנה מודן, זה בטח סיפק לכם כמה שיחות טובות, לא?

 

שגב: "מטבע הדברים כן".

 

והרשית לעצמך להביע רגשות? לדבר?

 

שגב: "ברור שיש שיחות רגשיות, אבל כשיש סיבה ממש ממש טובה לקיים אותן. זה לא מקום שאנחנו מרגישים בו לגמרי נוח ומשוחרר. אני אומר בצורה מאוד ברורה, נשים הרבה יותר מפותחות מגברים. בוודאי ובוודאי בהיבט הרגשי".

 

ואיפה בכל זאת היתרון בחברות גברית?

 

הראל: "שלא רבים, יש את האמרה שאומרת שכמה שאתה יותר מטומטם, אתה יותר נהנה מהחיים, וככה זה אצל גברים. גברים הם הגרסה הטמבלית של החיים".

 

החברות האישית ולימים המקצועית של השניים נולדה לפני 17 שנה, כשהתגייסו לצה"ל, בזמן שהמתינו לשיבוץ (מולי ככתב "במחנה" ואסף לתיאטרון צה"ל) בבסיס גיוס של חיל חינוך, שם שימשו משך תקופה כאפסנאים במחסן.

ליתר דיוק, מולי היה הבוס ואסף היה העוזר. סוג של היררכיה פיקודית שמלווה אותם עד היום, כששגב משמש כמנהל התוכניות בזכיינית ערוץ 2 קשת ועורך "ארץ נהדרת", והראל הוא יוצר בכיר, תסריטאי ושחקן. "היתה תקופה בתל אביב שחשבו שאנחנו אותו בן אדם", נזכר שגב בימים הרחוקים, "אבל עם השנים אנשים הצליחו ללמוד מי זה מה".

 

רוב היממה מוקדשת אצל שניהם לעבודה משותפת ופיתוח תוכניות עתידיות. שניהם מתגוררים בתל אביב, הראל חולק כבר שנתיים זוגיות עם העיתונאית והמגישה דפנה לוסטיג ושגב פרוד טרי מדנה מודן, איתה חי במשך עשר שנים.

 

אגב, מה הייתם עושים אם היה נופל עליכם סכום כסף כמו בסדרה?

 

הראל: "חוזרים מהר מאוד לעבודה. תן למולי 100 מיליון דולר, והוא יעשה לך עונה של 'ארץ נהדרת' בתנאים אחרים".

שגב: "אם היית נותן לנו 200 מיליון, כל השאלה היתה אם זה הולך על סרט אחד או שני סרטים".

 

אני שואל אתכם על בזבוזים ואתם חוזרים לעבודה.

 

הראל: "נו, כמה אפשר לטוס?".

  

שגב: "כסף זה נחמד אבל זה גם די משעמם".

 

הראל: "לגמרי. אם היו אומרים לי תן חמש שנים מהחיים שלך ותקבל 50 מיליון דולר, הייתי מוותר על זה. מבחינתי זה כמו להיכנס לכלא".

 

שגב: "יותר מהנה מבחינתי לעבוד קשה וליצור עבור הכסף שלנו".

 

הראל: "למרות שזה מקום מסוכן. אני חושב שלנו ולגברים בכלל מאוד קל להישאב לקריירה, וזה לא דבר בריא.

 

שגב: "גברים הם קורבנות של השיטה. אין ספק".

 

גם אתם?

 

שגב: "אנחנו שייכים לזן הגברים הוורקוהוליים, שזה הזן הנוראי ביותר, אולי חוץ מרוצחים סדרתיים. בנוסף לכל המגרעות של גברים יש לנו משהו שתופס את רוב הזמן שלנו ואנחנו משלמים על זה את המחיר".

 

הראל: "לפעמים אני אומר לעצמי שזה כולה טלוויזיה. שזה כולה פרק של 26 דקות, וזה לא שווה שנתיים של דיכאון ודפרסיה בתהליך העבודה. זאת לא גאונות שצריך להקדיש לה את כל החיים. זה לא איינשטיין".

 

שגב: "מצד שני, איינשטיין לא ידע שהוא איינשטיין כשהוא היה חי".