"מדובר בערב אחד שבו המוזיקה מדברת דרך הגוף, שבו בשמחה ובעליצות מקצבי החיים פועמים אצל חלקינו דרך הרגלים - ואצל אחרים דרך הגלגלים", מתאר בהתרגשות אבי וקנין, סגן ראש עיריית אשקלון ויוזם פסטיבל מחול לרקדנים נכים ובריאים שהתחולל אמש (ד'). "ריקוד בכיסאות גלגלים מוכיח ללא ספק כי טובים השניים מן האחד וכאשר אחד רוצה, גם אם הוא נכה הוא יכול", מוסיף וקנין, רקדן חובב ונכה צה"ל שבעצמו מתנייד בכיסא גלגלים בעקבות פציעתו.
כ-70 רקדנים ורקדניות, רובם ישובים בכיסאות גלגלים, השתתפו בפסטיבל שהתקיים אתמול באשקלון. "מועדוני מחול לרקדנים על כיסאות גלגלים פועלים בהרצליה, יבנה, נס ציונה, רחובות ותל-אביב. אבל בעוד התופעה מוכרת יותר לתושבי המרכז, הרי שתושבי אשקלון טרם נחשפו אליה במלוא היקפה", מסביר
וקנין. לפני כשנה הוא הצטרף לחוג לריקודי עם על גלגלים במתנ"ס בעירו, ואת האירוע יזם למען שותפיו למחולות ותושבי אשקלון.
"נפצעתי במלחמת יום הכיפורים ומאז אני חבר בבית הלוחם בתל-אביב, שם נחשפתי לראשונה לריקודים. באחד הימים ראיתי מופע מדהים, בו כיכבה להקה של שמונה גברים על כיסאות גלגלים, כולם פצועי צה"ל, ולצדם שמונה בנות זוג", וקנין נזכר איך נכבש בקסמי המחול. את הלהקה שעוררה את השתאותו הקימה בשנת 1989 אורלי באואר, מרפאה באמנויות שייסדה קבוצת ריפוי בריקוד המיועדת לנכי צה"ל. "לאט-לאט הצטרפו לפעילות של באואר אוהבי ריקוד וקצב נוספים, ועם הזמן נולדו שיטות חדשות ליצירת צעדי ריקוד המאפשרים ליושב על כיסא גלגלים ולעומד על רגליו לרקוד יחדיו", הוא מוסיף.
למרות הגבות שהורמו, בעקבות המופע וקנין הקים חוג רקדנים על כיסאות גלגלים בעירו. "אנשים שרוקדים תוך כדי ישיבה על כיסאות גלגלים לא נתפסים כדבר טבעי", הוא מעיד. "בתחילה מעטים האמינו ביכולת לעשות משהו, אבל לא ויתרתי". בהדרגה הצטרפו לחוג כ-15 זוגות רוקדים, הממלאים את לבו של וקנין בגאווה. "הרקדנים שלנו רוקדים ריקודי עם ישראלים, ריקודים ישראלים מודרניים, ריקודים סלוניים וריקודי עמים", הוא מסכם.