לכי אל האשה, ראי דרכיה - ותביני את הגבר

במצב היום, של מעין "מלחמת מינים", אני רואה כהתפתחות חיובית התנסויות מיניות בין נשים, לאו דווקא לסביות. הן מאפשרות בנייה מחדש של הסולידריות הבין-מינית, והפנמה: המגדר שלי לא מושלם, והמגדר האחר לא בהכרח אחראי לכל הבעיות שלי. משנה מי האדם שמולך, לא מה יש לו בין הרגליים

יש בדיחה שהולכת ככה: "מה עושות זוג לסביות בדייט שני? עוברות לגור ביחד". מובן שמדובר בסטריאוטיפ מופרך, שכל קשר בינו לבין המציאות מגוחך (כל לסבית תגיד לכם שזה בכלל קורה בדייט הרביעי).

 

עד היום אני נזכר איך בגיל 15 לקחתי בווידאומט סרט פורנוגרפי עם שם כמו "לוליטות לוהטות" או "בעלך יצא? אני מגיעה" (באנגלית השם נשמע יותר טוב, כל השאר מחורבן באותה מידה). הובטחו לי שלוש שעות של הנאה דביקה מיוחלת. איזה מיוחלת ואיזה נעליים. אתה צופה בדבקוּת במשך 45 דקות, והן אפילו עוד לא הגיעו לשלב שבו הן ערומות! אחר כך הן מתחילות לזרוק אחת לתוך השניה מכשירים שנראים כמו בלנדר ידני, נשמעים כמו בלנדר ידני, אבל הדבר היחידי שמתערבל זו היכולת שלך להאמין שמישהי אשכרה נהנית שעושים לה שקשוקת ביציות שמשמיעה "וורום וורום". ומה הקטע עם הוורוד הדוחה הזה? זה כדי שזה יילך בתור סט יחד עם החוטיני? אני יכול להוסיף עוד הרבה סיבות בלתי מחרמנות בעליל בעיניי, אבל נראה לי שאיבדתי כבר מחצית מקוראיי הגברים, שממהרים לשירותים עם הקרם-ידיים...

 

אבל לא זה הנושא כאן. מה שמפתיע אותי זה עד כמה התופעה של מינוס-מינוס נפוצה בחוצות, לעומת השקט התקשורתי בו מתקיים העולם הנ"ל. בשנתיים וחצי האחרונות פגשתי בפאבים של לסביות, במסיבות נשים, בדירות חשוכות ומוארות, מאות אם לא אלפי בחורות שונות, שכולן הפגינו רמות שונות של משיכה כלפי בנות מינן. ואם יש דבר אחד שאני יכול להגיד בוודאות, זה שחצי מהמחקרים "המדעיים" כביכול הם שטויות גמורות בנוגע לפרשנות על מיניות האדם. ההסתכלות הדיכוטומית המדעית על הגדרת זהותו המינית של האדם מפגרת ב-20 שנה לפחות אחרי המציאות.

 

השימוש בקונספט "לסבית" הוא מטופש

בכלל, השימוש בקונספט "לסבית" הוא מטופש. יש נשים שאוהבות נשים ונמשכות לנשים בלבד. יש נשים שאוהבות נשים ורוצות מערכת יחסים עם אשה, אבל אוהבות מידי פעם סקס עם גברים. יש נשים שרוצות מערכת יחסים עם גבר ומידי פעם סקס עם אשה. יש נשים שמרוב אכזבה מגברים ומחוסר היכולת שלהן למצוא את מבוקשן, פשוט מחליטות לבדוק איך זה עובד אצלן בקבוצה ונשארות שם. חלקן חוזרות לגברים. הגבולות נעים ודינאמיים הרבה הרבה יותר ממה שאנו מרשים לעצמנו לדמיין.

 

כגבר סטרייט, אני יכול רק לחוש הערצה כלפי רמת הפתיחות והקבלה שנשים רבות יכולות לחוות. כאזרח של המחשבה החופשית, כנות עצמית היא ערך עליון. כנות אומרת שאתה צריך לעמוד מול שאלות שאתה לא בהכרח מעוניין לשמוע את התשובה עליהן, כגון "אם מדובר בסך הכל בשינוי תפיסה חברתי, למה שזה לא יעבוד גם אצל גברים?"

 

ואם לא איבדתי עדיין את קוראיי המסוקסים, זה כנראה יקרה מיד עכשיו, כשאגיד - אין סיבה שלא. הנבואה שלי מדברת על התעוררות גברית, שתקרה גם תקרה בעתיד. הסיבה היחידה שזה לא קרה ברמות זהות לאלה הנשיות עד היום נובעת מהרוח ההומופובית הנושבת בקרב הגברים במידה רבה יותר.

 

קירבה גופנית נשית היא עניין מוטמע חברתית, לעומת החרדה ההיסטרית של גברים ברגע שמסובבים עליהם את גישת המפתח והמנעול. אם בסיס הקבלה יתרחב - נשאיר את המשך ההרחבות לדמיונן הפרוע של הקוראות (כי אפילו מלקרוא על הנושא, רבים מהמסוקסים מתכווצים).

 

אחד הדברים היפים ביותר במערכות היחסים בין נשים הוא צבעה השונה של האהבה. ושלא יהיה ספק, האהבה הזו אמיתית לא פחות מאחותה הסטרייטית הזועפת. אבל בעיניי היופי אינו הפוצי-מוצי הרגיל שבדרך כלל מתואר על ידי הבנות המדוברות. לא "בחיבור הרגשי המדהים" ולא ב"רק אשה יודעת באמת לגעת באשה" ואפילו לא ב"היא מבינה אותי מבלי שנצטרך לדבר". היופי הוא בתמונת המראה שלפתע רבות מהבנות הללו נאלצות לעמוד מולה.

 

עם כל הכבוד והחיבה שיש לי כלפי נשים, ויש לי המון, הטיעון שנשים טובות מגברים הוא שטויות במיץ, כמו גם הטיעון ההפוך. במסגרת שיחותיי עם ידידותיי הקרובות, הודו כולן בדיעבד ש"וואלה, מסתבר שגם נשים לא כזה גליק גדול לאחר זמן". פתאום כל חובבות הצומי מגיעות למסקנה שספייס זה לא רעיון כל כך נורא, שלא על כל דבר צריך לדבר אלא הרבה יותר לעשות, שקנאה, צרות עין וחוסר ביטחון הן עדיין תכונות שמבוטאות יותר במגדר הנשי.

 

שתי לסביות יוצאות לדייט ראשון - מי אמורה לשלם?

במצב הזה עולות גם שלל שאלות הלכתיות בעייתיות ביותר, כגון: כששתי לסביות יוצאות לדייט ראשון - מי אמורה לשלם? שתיהן עושות עם היד תנועה לכיוון הארנק ועוצרות לבדוק אם השניה תזמין? ואם היא לא זה אומר שהיא קמצנית? עולם מסובך.

 

שיהיה ברור, ההצגה הזאת לא נועדה לזלזל בטיב היחסים הבין-נשיים, או לעמוד מהצד וללעוג. להפך. במצב היום, של זעם קולקטיבי על כל מי שאינו שותף למינך, ההתפתחות הזאת היא תנועה חיובית - היא מאפשרת בנייה מחדש של הסולידריות הבין-מינית, שבה קריטית ההבנה: המגדר שלי אינו מושלם, והמגדר ממולי לא בהכרח אחראי לכל הבעיות שיש לי. דווקא רבות מהנשים שהכרתי שעברו מספר שנים במערכות יחסים עם נשים החליטו לבנות את עתידן עם גבר. רובן מתארות לי סוג של שקט פנימי, הנובע מהידיעה שכנראה בסופו של דבר משנה מי האדם שמולך, לא מה יש לו בין הרגליים.

 

מצד השני, אפשר לתהות מה אני כבר מבין בסיפור הזה. אני לא אשה, ואפילו את בני מיני אני לא מצליח להבין (לשקר בשביל להשיג סקס? עד כמה פתטיים נמשיך להיות?).

 

לטובת המערכת ולמענכם, קוראות וקוראים יקרים, אמשיך לשבת מידי שבוע בפאב ולנסות ללא לאות לפצח את הקוד הסבוך הזה. כך שאם אתן רואות בלונדיני שתוי מחייך על בר מלא בחורות - תרימו טלפון לחברה הסטרייטית שלכן שתצטרף. אני מבטיח להוציא את הארנק ולהציע לשלם.