ומי את/ה? אם יש לך ביצים, תתוודה!

רוני, "הנשואה השובבה" שהתגלתה כרווקת ברזל שכותבת רומן ביכורים, מספרת לאלון על תקיפה מינית שעברה עליה בשירותים של מועדון. אלון לא מתרגש ודורש להחזיר לאלתר את דמות הנשואה השובבה. רוני, מצידה, תובעת מאלון להסיר את המסיכה. פרק 11, לא מאוחר להצטרף, לקראת החשיפה הגדולה מחר

וואו, רוני, פראית שכמוך!

 

כל הכבוד לגיברת. הורידה את הכפפות, חידדה מרפקים ויצאה לדרך. הגיברת נוכחה לדעת שזה לא ממש שוס להיות נשואה שובבה, אחת ארונית-בורגנית, ולכן החליטה לשנות כיוון. מה יש? אסור? אחרי הכל, מה יצא לה מהכנוּת? רומן? סטוץ? אפילו לא זיון קטנטן לתפארת היומן. פראיירית היא לא. אז למה לא לנצל את המדיום כמו כולם?

 

סוף-סוף עשתה השובבה את מה שחשקה נפשה הדוויה לעשות שנים: העיפה את הבעל לכל הרוחות והשדים והתכחשה לקיומו המשפיל בחייה. מה אתם יודעים, מדובר ברווקה הוללת, זינה הקוטלת, יורקת האש ומרסקת הביצים! הלו, גברים, עופו לה מהפריים! היא קיצונית, חברים. רואה את כולם באופן חד ממדי, ובספר ביכוריה הדבר יבוא גם יבוא לידי ביטוי! בקרוב, ממש בקרוב, כשהספר ייצא לאור, התכוננו לרב-מכר מטיאורי (שריקות, מחיאות כפיים סוערות).

 

רוני המתוקה חשבה היטב: אמממ... מי אהיה עכשיו? שחקנית? לא, הוא בחיים לא יאכל את זה. פרסומאית? לא, לא מתחברת לז'אנר. לבורנטית? יותר מדי אפרורי (וגם דומה מדי לטכנאית רנטגן). הכי מהימן: סופרת עתידית. פרפקט, אמרה לעצמה בסיפוק, כשביד אחת היא מועכת באכזריות תפוחי-אדמה לפירה ובשנייה דופקת שניצלים לארוחת הצהריים. שאפו!

 

-אלון

 

* * * *

 

אלונוש מותק,

 

באמתחתה של הסופרת בהתהוות, רווקת הברזל, זו שלא הזדיינה שנתיים וגם לא מזיז לה, יש המון (ז)יונים לשלוף מתי שבא לה. אבל את זה תקבל במנות קצובות. עכשיו אני מודאגת בנוגע לסוף הרומן. מה יקרה? השובבה תישאר עם מקל-חובלים? תעזוב אותו ותהפוך לעובדת סוציאלית בהתנחלויות? תפצח ברומן סוער עם נגר מסוקס מבית-לחם?

 

שלך,

 

רוני

 

 

רוני בובה,

 

אוקיי, אז את עכשיו סופרת בהתהוות. סבבה. רווקה מגניבה שמשפריצה גסויות על ימין ועל שמאל. אתן מכירות היטב זו את זו, את והארונית? הבורגנית הזעירה עם התחת חובב הממתקים העניקה לך את חייה, הזיותיה וחלומותיה הרטובים על מגש של כסף? מאוד הגיוני, אגב. אין דבר שהיא מצפה לו יותר מאשר לחשוף את ערוותה בפרהסיה בהוצאת "עם עומד". הידיעה שילדיה צועדים בחוצות היוצר, גאים באמם, טכנאית הרנטגן ביום וג'נה הלוהטת בלילה. ואני כבר לא מדבר על הבעל הגאה, אקי-שמקי, שעובדיו ילחששו מאחורי גבו על אשת חיקו המזדיינת.

  

שלך,

 

א'

 

* * * *

 

היי, גבר-גבר!

 

מה כבר חיפשתי, קצת אהדה מאחוקי לצרה? קצת סימפטיה מרווק קשה-יום? אנחנו הרווקים המושבעים צריכים להתאחד. כמו שאני לא ראיתי זין מי יודע כמה שנים, ככה אתה לא ידעת כוסית כבר שנים.

 

רוצה לדעת מה זה להיות רווקה מושבעת? רוצה לדעת איך מקבלים שריון קשקשים יותר עבה משל חולה פסוריאזיס? לספר לך מה זה להידפק בשירותים של בר בגיל 16, ומה זה עושה לך לכל החיים?

 

שתדע לך שלהיות בת 16 זה לא קליפ של בריטני ספירס. יום בהיר אחד את מגלה לתדהמתך שהציצים שלך משמשים מנוף משוכלל לאיבר של הגבר. את מתפעלת מעצמך מול המראה בטקס נרקיסיסטי שלא עוזב אותך עד שהנופלים מציצים אליך בבושת פנים מכל הכיוונים, ובעין השנייה בוחנת את הגברברים העומדים לשירותך.

 

היינו מגיעות בחבורות, לבושות כמו לפרמיירה בגיהינום, עם מדים שחורים וגרביוני רשת, הלסת מרוחה בנצנצים, מסריחות מבושם. על הבר הרבצנו כל מה שיכולנו להכניס, העיקר שיהיה 70 אחוז אלכוהול והמון מיץ, ובשירותים השלמנו בכדורים ובשורות. לאף אחת עוד לא היה חבר, ואם היה, הוא ממילא היה זורק או נזרק כעבור יומיים.

 

פעם באתי לבדי. ישבתי לי על הבר, מכסחת וודקה תפוזים בשרשרת, מחכה שמישהו יציע לי שורה או לפחות איזה בוף קטן. וכמה שהייתי הלומת אלכוהול, מחוריינת עד קצה גבול היכולת האנושית, בתוכי ידעתי שהיום שאני לא חוזרת הביתה בחתיכה אחת. מין ידיעה פנימית כזו. ואולי תגיד, מר פרויד, שפשוט ביקשתי את זה? טוב, אולי.

 

הייתי מרוחה על הבר כרגיל, כשנטפל אלי איזה וואחש עם אפטרשייב שמסריח מקילומטרים ומכנסי עור הורסות בבונים, קוקו מבהיק, נזם באוזן. סטייל בונו בצעירותו. הקיצר, צחקנו, נהנינו, אז למה שתהיה לי בעיה לקפוץ איתו לשירותים? מה, לא ביצעתי איזה מיליון פעם עם רבע עיר? והוא גם הציע גודיז שהגיעו מאמסטרדם.

 

כשהלכתי איתו הרגשתי שאני זולגת כמו חמאה. בקושי הצלחתי להחזיק מעמד על הרגליים. החלטתי שזה דווקא אתגר בשבילי, לזיין כשאני חצי מעולפת. ומה עושה הג'נטלמן? במקום להסתפק ברגילה, הוא מושך לי חזק בשיער ודוחף לי את הראש יותר חזק לכיוון הזין שלו. ואני מתחילה להשתולל, כי עולה לי הדם לראש מרוב כעס, אבל האיברים שלי כל כך חלשים שהם לא משתפים פעולה. והוא רק תופס מזה קריזה ומתחיל להרביץ לי בראש ובגוף.

 

מה לעשות? לברוח החוצה הוא לא נותן. אף אחד לא ישמע אותי, כי לא יוצא לי קול. אני דווקא מנסה להרביץ בחזרה, אבל מרוב סוטול מצליחה לפגוע בעיקר בעצמי ובקירות. בסוף נמאס לו והוא הלך. לא יודעת כמה זמן זה נמשך, אולי שלוש דקות, אולי נצח. נפלתי על הרצפה ולא קמתי משם, עד שמישהי נכנסה לשירותים וגירדה אותי מהרצפה, מכוסה בדם ובקיא ובפיפי של עצמי.

 

שלך,

 

רוני

 

 

רוני יקירתי,

 

וואו, עכשיו בילבלת אותי לגמרי. אז של מי הסיפור הג'יין אוסטיני המעודן? שלך? מי את? מה את עושה? טוב, את כנראה לא הנשואה השובבה, הבורגנית בעלת התחת הנכבד. כי המוח של ההיא, עמוס בחלומות ארוטיים ככל שיהיה, לעולם לא יפיק סיפור אפל ורקבובי כמו זה שתיארת.

 

למה בדיוק את מצפה ממני עכשיו? לאמפתיה? לרחמים? לתוכחה בסגנון "את הבאת את זה על עצמך"? כי יש לי הרגשה שאת בודקת עליי דמות אחרת, שונה ב-180 מעלות מהארונית, וגם היא, איזה בידור - לא את!

 

לידיעתך, תהיי מי שתהיי, הוקם כאן אוהל מחאה בדרישה לקבל את הארונית בחזרה. יש לי סיבות להאמין שהיא חיה ובועטת במציאות. תקראי לזה אינטואיציה.

 

-א.ניגמה

 

* * * *

 

שלום לך אניגמה,

 

גם אני רוצה את הארונית בחזרה, ובקרוב אאפשר לך לחזות בה מחדש. אבל לשם כך אני דורשת ממך ג'סטה דומה: להקריב את האנונימיות שכל כך מפתה אותנו בהתקשרויות דיגיטליות מסוג זה, ולהזדהות.

 

בלילה קראתי בעיון את כל המיילים שלך, והחשש שניקר במוחי זה כמה שבועות, שאתה לא מי שאתה, אישש את עצמו. לשונך חוצבת הלהבות, המגינה בלהט גורף על עם הגברים כולו, לא משכנעת אותי. שלא לדבר על כך שכל גבר היה ישר נדלק על הפנטזיות של הנשואה השובבה, ומציע לה דייט על-בליינד.

 

אז עכשיו זו אני שזורקת כפפה חדשה: להסיר את כל המסיכות. אני בתור אני - ארונית-בורגנית, נשואה שובבה, סופרת בהתהוות. הכל נכון. ומי את/ה? אם יש לך ביצים, תתוודה.

 

-רוני

 

המשך מחר, לא להעז להחמיץ!