שיראק מצטייר כמדינאי, כאיש העולם הגדול, כמנהיג שיש לו מעמד בכמה מיבשות העולם. היתה לו מערכת יחסים יוצאת מן הכלל עם כל מנהיגי אפריקה, ומערכת יחסים מצוינת עם כל מנהיגי העולם הערבי. זהו מנהיג שראה את עצמו כמייצג את זכויותיהן של מדינות העולם השלישי ומדינות מתפתחות - ונלחם עליהן.
מנגד, ראוי להדגיש את מערכת היחסים המעורערת שהיתה לו עם הממשל האמריקני, בעיקר בעקבות העמדה שנקט נגד ההתערבות הצבאית האמריקאית בעיראק. בדיעבד, מתברר ששיראק צדק - אולם בזמנו עמדתו התקבלה רע מאוד בארצות הברית.
לעיתים נקט שיראק עמדות בניגוד לדעת הקהל ולדעה הרווחת במפלגתו. בין אלה, תמיכתו בצירוף טורקיה לאיחוד האירופי, רעיון מאוד לא מקובל בצרפת, ותמיכתו בהעמקת האיחוד האירופי, נושא שבו הפסיד במשאל עם שנערך בצרפת ב-2005.

שיראק עם אולמרט. שינה את עמדותיו בנוגע לישראל (צילום: סי"צ)
באשר למדינת ישראל, ניתן לזהות אצל שיראק שתי תקופות. הראשונה, התקופה של תחילת העשור הנוכחי, כשאשר עמדותיה של צרפת באשר לסכסוך במזרח התיכון היו פרו ערביות ולא מאוזנות. בתקופה השנייה, לקראת השנים 2004-2005 ראינו שיראק אחר לגמרי - כזה שתמך מאוד במדיניות ישראל. בתקופה זו זוהו אינטרסים משותפים לצרפת וישראל, למשל בנושא האיראני והלבנוני-סורי, ובמיוחד לאחר יישום תוכנית ההתנתקות שהיתה, מבחינתו של שיראק, איתות ברור לכך שישראל מוכנה לעשות וויתורים כואבים תמורת שלום.
אפשר לומר שסוף הכהונה של שיראק לא היה זוהר במיוחד. בצרפת הוא נתפס כנשיא שבסוף ימיו נחלש מאוד ולא התערב יותר בנעשה בארצו. חוששתני שהרושם האחרון שהשאיר שיראק בכהונתו הוא רושם שאינו משקף באמת את פועלו - והוא עלול לפגוע בדימויו בספרי ההיסטוריה.
נסים זווילי כיהן כשגריר ישראל בצרפת בשנים 2002-2005