אני חיה עם בת זוג, האם אנו מחוייבות בהלכות נידה?

None

שאלה:

שאלה קצת לא מהמיינסטרים. ובכל זאת, אני חיה עם אשה, האם איסור קיום יחסים בזמן נידה רלוונטי לענייננו? (גליה, מרכז) 

 

תשובה: 

שאלה זו מצריכה דיון ארוך יותר מן המסגרת הראויה שיש לנו באינטרנט, אבל חשוב לציין מספר נקודות. בראש ובראשונה, ההלכה אינה מתירה יחסים מיניים בין נשים ללא קשר למצב המחזור שלהן.  

 

ההלכה היהודית מציבה עולם אידיאלי של מצוות שכל ישראל נדרשים לקיים. ההלכה אינה מרבה לעסוק במצבים שאינם בתוך מסגרת התורה והמצוות, מלבד מקרים חריגים בהם מישהו מבקש לקיים מצווה ומציאות חיצונית או פנימית כלשהי מונעת זאת ממנו.  

 

אתן דוגמא: אדם המטלטל ארנק מלא בכסף בשבת, כי הוא צריך לשלם לנהג מונית שייקח חולה לבית החולים, עשוי לשאול כיצד לטלטל אותו במקרה זה, מכיון שבדרך כלל ארנק הוא מוקצה בשבת. ההלכה עוסקת בשאלה זו ונותנת לכך תשובה.

  

אדם המטלטל ארנק בשבת כי הוא רוצה לשלם למונית שתיקח אותו לים, עשוי לשאול את אותה השאלה, אך ההלכה לא עוסקת בשאלה זו כי מראש אינה לוקחת בחשבון שמישהו לוקח ארנק לשלם על נסיעה לים בשבת ופונה לרב לברר באיזה דרך לעשות זאת.

 

האם כשם שנאמר לראשון לטלטל בשינוי כך נאמר לשני? או שהשאלה השניה חורגת מגבולות הדיון ההלכתי בעצם המציאות שהיא מציירת? בקיצור, שאלה זו חורגת מגבולות הדיון ההלכתי בעצם המצב שהיא מציבה.

  

אוסיף מספר מילים על נושא ההרחקות בתקופת היות האישה נידה , שיש להן השלכות לא רק על חיי המשפחה עם בן זוגה אלא לעניין טומאה וטהרה באופן כללי:

 

כיום אין נוהגים להידרש לדיני טומאה וטהרה, מכיוון שמלבד עליה להר הבית אין כמעט הבדל מעשי בימינו בין הטמא והטהור, אך גם אם אין הדינים נוהגים בפועל, משמעותם הרוחנית בודאי קיימת.

  

בשאלת המשמעות הרוחנית של תקופת המחזור של האישה ביהדות עסקו רבים, ונזכיר כאן את שיטת הכוזרי. הכוזרי מבאר שהטומאות מכל הסוגים קשורות לאבדן חיים, והלכות טומאת הנידה קשורות גם הן לאבדן פוטנציאל החיים הטמון בביצית שלא הפכה להריון.  

 

היהדות היא דת חיים, ואנו מתרחקים במידת האפשר מאבדן חיים, אפילו חיים פוטנציאליים. לכן יש דינים שמרחיקים אותנו מהטמא או הטומאה. (משיב: הרב דרור ברמה)