אנדרדוג, בשבילכם

מופע של פתטיות בדרך למטה, או נאום של תקומה פוליטית? רק ההיסטוריה תשפוט את נאומו של אהוד אולמרט. דבר אחד כבר אפשר לקבוע: זה היה נאום היסטורי. לטוב או לרע

מתוך יאושו של אדם שאין לו כבר מה להפסיד, מתוך עמדת האנדרדוג אליה נקלע, סיפק ראש הממשלה לציבור כשהוא רגוע ומאופק את אחד הנאומים המחושבים והמתוחכמים ביותר מאז נבחר לתפקיד הרם. כשהוא קורא מן הכתב, בלי להתלהם, בלי לצעוק, בלי תנועות ידיים חדות, בלי ה"אייה" המפורסם שלו ובלי אילתורים, נעמד אולמרט אל מול פני האומה ודרש ממנה חשבון נפש. הוא דרש ממנה להתעלם מן הקולות ומן הבחישות שמסביב. דרש ממנה לעשות את הדבר הקשה ביותר: להסתכל על העובדות בלבד, להתעלם מן הספקולציות ומן הניחושים שבתקשורת.

 

על נאומו של ראש הממשלה אפשר, וצריך, להסתכל משני כיוונים: או שזה היה נאום חייו, נאום התקומה הפוליטית שלו, או שזה שוק חשמלי נוסף שניתן לגופה פוליטית שדבר כבר לא יכול לעזור לה. כך או כך, נאומו של אהוד אולמרט היה אחד הנאומים הפוליטיים הטובים שהושמעו במחוזותינו בשנים האחרונות. לטוב או לרע. הוא עוד ילמד בבתי ספר לפוליטיקה, תקשורת וניהול משברים.

 

יכול מאוד להיות שהנאום הזה לא ישנה שום דבר, וראש הממשלה מתגלגל כלפי מטה על מדרון תלול. ייתכן גם שבמקום לראות בנאום הזה את הצד המנהיגותי, את האומץ להתמודד עם הצד החלש שלו, ימשיך הציבור להסתכל על חצי הכוס הריקה, ויראה במופע של אולמרט מיצג מהוקצע של פתטיות, מופע של אדם שאין לו מה להפסיד. מוקדם עוד לקבוע, ומיותר גם לנסות ולנחש. את תוצאות הנאום ואת הפנמתו לא ניתן יהיה לראות באופן מיידי, שכן הנאום הזה הוא רק חלק מן הפאזל המורכב שמייצג את מצבו הפוליטי והציבורי הקשה של ראש הממשלה ושל מפלגתו קדימה.

 

רק ההודאה תישאר

האסטרטג הפוליטי והפרסומאי משה גאון, סבור שאהוד אולמרט הכניס את עצמו עמוק יותר לתוך הבוץ בתוכו הוא כבר ממילא שוקע. "היה פה ניסיון מחוכם להתמודד עם חוסר פופולריות", מסביר גאון, שליווה את אהוד ברק בנסיקתו ב-99' ובהתרסקותו ב-2001. "הבעיה היא שהמשפטים האלה הם אומללים, כי בסוף מה שהציבור יזכור זה את העובדה שראש הממשלה מודה במו פיו שהוא לא פופולרי. אין תקדים בפוליטיקה שאדם אומר על עצמו שהוא לא פופולרי, ונשאר אחר כך בתפקיד. כולם ידברו על 'נאום הלא פופולרי' של אולמרט ויריצו על הנושא בדיחות. זה חומר קלאסי לארץ נהדרת. ההתחכמות של אולמרט תראה בסופו של תהליך כמו נאום שנובע מתוך לחץ".

 

מצד שני, יכול להיות שהימורו של אולמרט על כל הקופה ישתלם לו. מבחינה פוליטית, הוא השיג את מה שרצה: בכירי מפלגתו, מלבד ציפי לבני שבחרה להתעלם מנוכחותו של ראש הממשלה, נעמדו מאחוריו וקראו לתמוך בו בכל פה. הם הבהירו שהם נשארים בקדימה וחיסלו את השמועות על חבירה לליכוד. השרים שטרית, דיכטר, מופז, בראון ובוים, יחד עם יו"ר הקואליציה, אביגדור יצחקי וח"כ עתניאל שנלר, קראו בזה אחר זה לעמוד מאחורי ראש הממשלה ולתמוך בו, לחזק את קדימה ולשמור על אחדות התנועה. פעילי שטח מרכזיים התחלפו בזה אחר זה על הבמה והביעו תמיכה באולמרט. ואפילו קומץ של פעילים, שאין לדעת מי הזמין אותם לישיבת המועצה, הצליחו להפיח רוח חיה באולם, והובילו גלים של מחיאות כפיים סוערות וקריאות תמיכה באולמרט.

 

במצב הקשה בו נמצאת קדימה בימים אלה, זה לא מעט. גם אם הציבור הרחב לא יראה מחר בבוקר באהוד אולמרט משיח, אנשי המפלגה היו זקוקים למפגן הכוח הזה כדי שלא להתפזר לכל הרוחות ולכל המפלגות. השבועות האחרונים, העמוסים בדיווחים ובספינים על פיצולים, פילוגים ועריקות, יכולים לבלבל כל אחד, שלא לדבר על אנשיה של מפלגה שקמה אך לפני כשנה. ההתייצבות מאחורי ראש הממשלה יכולה לעצור רבים, גם אם זמנית, ממנוסתם אל אופקים מבטיחים יותר. לא מן הנמנע שמבחינה פוליטית, הנאום הזה ייתן לראש הממשלה קצת שקט בשבועות הקרובים, לפחות עד פרסום מסקנות הביניים של ועדת וינוגרד.

 

כדאי לשים לב...  

...שרת החוץ ציפי לבני מדברת כבר הרבה מאוד זמן על פוליטיקה אחרת, על סגנון אחר. אלא שיותר ויותר נדמה כי מדובר בסיסמאות שיוצאות מן הפה אל החוץ, ואין להן דבר וחצי דבר עם מי שמכונה בימים אלה "מיסיס קלין" של הפוליטיקה הישראלית. אמש, במפגן בוטה של קרירות, נמנעה לבני מלומר ולו מילה אחת טובה לראש הממשלה. בעוד שכל חבריה טורחים לעודד את רוחו של האיש המושמץ במדינה, בחרה לבני לתקוע סכין מטאפורי בגבו של אהוד אולמרט. לו היתה רוצה לצאת גדולה באמת, יכולה היתה להפנות את ראשה מהמיקרופון לעברו של ראש הממשלה, ולומר לו: אהוד, הערב אני מבקשת לחזקת את ידיך. הערב, כולנו ביחד מאחוריך. אלא שלבני בחרה להוכיח שהיא בהחלט יודעת פוליטיקה מהי.

 

...ראש הממשלה ניצל אמש היטב את עמדת האנדרדוג שבה הוא נמצא, ומתח אותה עד קצה גבול היכולת בנאומו. אלא שהעמדה הזו יכולה להיות גם מלכודת: בבחירות 99' ניסה בנימין נתניהו לשחק על הקלף הזה, וזה לא ממש עבד. מנגד, בבחירות 2003, לאחר שהתפוצצה פרשיית סיריל קרן, הלך שרון על אותו קלף לאחר שסגר לו השופט חשין את האור במסיבת העיתונאים שכינס. גם עמיר פרץ עשה מן העמדה הזאת רווח פוליטי לא רע בעבר. השאלה היא האם אפקט וינוגרד יסייע או יחסל סופית את אהוד אולמרט? האם אנשי קדימה יאהבו את העמדה הזו כמו שאהבו אותה אנשי הליכוד, או שאנשי קדימה לא ממש אוהבים לראות את הבוס שלהם מתבכיין?