החיפוש אחר מצפן מוסרי חדש

קדמת החזית המובילה של האבולוציה עלולה להיות מקום בודד למדי. אנדרו כהן וקן וילבר נפגשו לשיחה על המוסריות של החברה האנושית, האבולוציה של התודעה והעיצוב של זהות אנושית אחרת במאה ה-21

קדמת החזית המובילה של האבולוציה עלולה להיות מקום בודד למדי. כמה מאיתנו היו מוכנים לצאת אל מחוץ למחנה אל המקום בו השורות דלילות, בניסיון לממש אפשרויות שרק מתחילות להצטייר על ספו של העתיד? לכמה מאתנו יש את האומץ הדרוש כדי לשאול שאלות מהסוג שפותח את דלתות המחר?

 

חלוצי תודעה מאז ומעולם היו רק מעטים - כנראה שזו דרך העולם. אך אם יש לעבר דבר מה ללמדנו אולי הוא שאותם מתי מעט הם השאור המתסיס את העיסה ומשנה את פני הדברים. "שעה זו בהיסטוריה זקוקה לחוג נאמן ומסור של נונקונפורמיסטים שעברו טרנספורמציה" – כך הצהיר מרטין לותר קינג כבר לפני חמישים שנה ודבריו אלו תקפים באותה מידה לימינו אלה. כפי שהוא הבין, תמורות קיצוניות "אינן מתרחשות באמצעות רוב סתגלן המתאים עצמו לנסיבות, אלא דווקא באמצעות אי-ההתאמה היצירתית של המיעוט הנונקונפורמיסטי." זהו האתגר הרוחני הניצב בפני כל אחד מאיתנו, זוהי הכפפה שמשליך לרגלינו העתיד, התלוי באמת ובתמים בכך שיחידים ישתנו - וישתנו מהר. וזאת הסיבה לכך שכתב-העת האמריקאי ? What Is Enlightenment ("מהי הארה?"), מקדיש את עצמו למציאת הקולות המובילים שבחזית, כדי לשאול אותם שאלות על הדברים החשובים ביותר וכדי לכנס אותם יחד.

 

הפוטנציאל הטמון בחקירה מעין זו מוצא ביטוי חי ותוסס בסדרת דיאלוגים שמתפרסמת מזה מספר שנים על דפי כתב-עת זה, דיאלוגים בין הגורו והפנדיט – אנדרו כהן וקן וילבר. כהן, מייסד כתב-העת "מהי הארה?", הוא גם מורה רוחני השקוע רובו ככולו במלאכת הטרנספורמציה אליה הוא חש מחויבות עמוקה. הדרך הפשוטה ביותר להציג את וילבר היא אולי כפילוסוף-ארכיטקט המובהק ביותר של "התיאוריה של הכול" – התורה האלגנטית והמתרחבת-תמיד הממציאה לנו סינתזה שאין כדוגמתה לחוכמת העולם.

 

בכל אחד מהמפגשים ביניהם, שני הוגי-דעות העצמאיים האלה מובילים את הדיון הרוחני והפילוסופי למחוזות חדשים, תוך שהם מאוחדים בלהט למימוש פוטנציאלים אפשריים ובחוסר-סובלנות מרענן כלפי פרות קדושות. במפגש זה, שהיה המפגש הרביעי ביניהם, דנים הגורו והפנדיט במצב המוסרי הקשה של עידננו, מצביעים על המלכודות הטמונות בנוף הפוסט-מודרני בתוכו אנו מוצאים עצמנו כיום ומציבים בפנינו אתגר של הצטרפות לתהליך יצירתו של מוסר חדש עבור עולם חדש.

 

שיחה על המוסריות

אנדרו כהן: הפעם הייתי רוצה לחקור איתך את המצב המוסרי הקשה של זמננו והקשר בינו לבין השאיפות הרוחניות שלנו. כאן במערב, בתחילת המאה העשרים ואחת, קיים חוסר משווע של הֶקשר מוסרי, לא רק עבורנו הבּוּמֶרְס - הדור שנולד בין סוף מלחמת העולם השנייה לבין תחילת שנות השישים, אלא גם עבור דור ה-X וה-Y - שנולדו בתחילת שנות ה-80 ועד לאמצע שנות ה-90, ולדעתי, זו אולי הסוגיה הראשונה במעלה עימה חייבים להתמודד אלה מאתנו שמאמינים בהתפתחות, בטרנספורמציה ובהארה.

 

 

כולנו נולדנו לעולם השרוי בהֶקשר תרבותי פוסט-מודרני, כלומר תקופה שאין בה מסגרות מסורתיות, מוסריות, אתיות ,פילוסופיות או רוחנית כלשהן שבתוכן אנו מתקיימים. נכנסנו לתמונה בתקופה שבה המסגרות הישנות האלה היו בשלבי דחייה. במידה רבה אכן שחררנו עצמנו מהן אך עד כה לא מצאנו להן באמת תחליף.

 

הדור שלנו והבאים בעקבותינו חווים חופש רב - במובן האישי, הפילוסופי והפוליטי – יותר מאשר כל קבוצה אחרת של אנשים אי פעם בעבר או בכל מקום שהוא. מעולם לא היו כה רבים שניתן בידיהם חופש רב כל כך להתנסות בכל: לחשוב בכל דרך שירצו, לעשות כל מה שיחפצו, לומר כל דבר שיעלה על דעתם. אך הנקודה העיקרית כאן, לדעתי, היא שצריכה להיות לאדם בגרות יוצאת מגדר הרגיל כדי שיהיה מסוגל באמת להסתדר עם חופש כזה, שרבים מאיתנו נחשפים אליו רק מכוח התקופה בה נולדנו. ואכן רובינו לא יודעים כיצד להתנהל במציאות כזו כי אנו חסרים בגרות מספיקה.

 

וכך אנו מוצאים את עצמנו בתקופה יוצאת דופן שבה הקבוצה הגדולה ביותר של בני אדם ברמת ההתפתחות הגבוהה ביותר נמצאת בתהליך של השתנות. הישן נפסל אך לא נמצא עדיין תוכן חדש, אין בנמצא הֶקשר מוסרי, אתי, פילוסופי, ורוחני שבאמצעותו נוכל לחיות את חיינו, מסגרת שתאפשר לנו להסתדר עם החופש שניתן לנו ותעזור לנו להבין את חווית היותנו בחיים.

 

רבים מאיתנו הגיבו על חוסר ההֶקשר בחיינו בנהייה אחר תורות מזרחיות וההבטחה שיש בהן לרמת תודעה גבוהה יותר. כתוצאה מכך, רבים אף הצליחו לחוות טעימה של מצבי תודעה גבוהים יותר, הציצו לעבר מודעוּת לא-דוּאלית, חוו רגעים של הארה. לאירועים הדרמטיים האלה, כפי שאתה עצמך אמרת לא פעם, יש השפעה עמוקה ביותר ברמה הנפשית, במיוחד אם החוויה היא עמוקה. אולם, כפי שכבר ציינו בעבר, לא ההתנסות הטהורה עצמה ולגופה חשובה. האופן שבו אנו מפרשים את ההתנסויות האלה הוא החשוב והקובע.

 

וילבר: כן, נכון. הדבר החשוב ביותר הוא ההֶקשר הפרשני אשר בתוכו מתרחשות ההתנסויות שלנו.

 

כהן: וכך אנחנו כאן באמריקה הפוסט-מודרנית שקועים עד צוואר בתרבות נרקיסיסטית, ללא כל מסגרת מוסרית אותנטית המאפשרת לנו לבצע אבחנות ערכיות. מה יקרה לאדם החווה הארה בהקשר כזה? בוא נניח שהוא יטעם את טעם האי-דואליות, יציץ לתוך הרִיק, יעמוד נדהם מול המלאות ויווכח שהכול אחד והאחד הוא הכול. הוא יתנסה באמת שהיא מעבר לטוב ולרע, מעבר לניגודים. אך איך תוכל ההתנסות המופלאה הזו לעזור לו למצוא את דרכו בעולם המורכב הזה, שכולנו חלק ממנו ואשר איננו חדל מלהתפתח ולהשתנות?

 

וילבר: במילים אחרות, אם האמת המוחלטת היא מעבר לטוב ולרע איך נמצא את דרכנו בעולם של טוב ורע?

 

כהן: בדיוק. הנה מה שקרה לרבים מאיתנו ומה שבוודאי יקרה לדורות הצעירים מאתנו אם הדברים לא יתחילו להשתנות: כשאנו חווינו את חוויות ההארה האלה, כשחווינו את המצב הלא-דואלי, הגענו למסקנה: "אהה, האמת המוחלטת נמצאת מעבר לניגודים, מעבר לטוב ולרע." את זאת מגלה לנו ההתנסות הרוחנית העמוקה ביותר שלנו. אבל מכיוון שהתנסויות אלו מתרחשות בתוך הֶקשר של תרבות שמתקשה ממילא להבחין הבחנות מוסריות ערכיות, הרי שאין להן בסופו של דבר כל משקל מוסרי ולכן הן חסרות את הכוח ליצור מסגרת מוסרית אמיתית לחיינו.

 

וילבר: הדבר המוזר ביותר הוא שבסופו של דבר הן דווקא מחזקות את הנרקיסיזם התרבותי הפוסט מודרני שאני קורא לו "בומריטיס.*

 

"בומריטיס", (מחלת הבומרס), הוא המונח שוילבר טבע כדי לתת שם למחלה הפסיכולוגית ותרבותית הטיפוסית לבומרס. מאפייניה הם, על-פי הגדרתו, "תערובת מוזרה של אינטליגנציה גבוהה ונרקיסיזם שקוע בעצמו." דור הבומרס הוא הראשון שיישם את השקפת העולם הבין-תרבותית והשוויונית. כך יצרו הבומרס את ההקשר הפוסט-מודרני שבו היחיד זוכה למרב הכבוד, לעתים קרובות ללא אבחנה – דבר שהופך את ההקשר הזה לחממה לאנוכיות ולפינוק עצמי.

 

כהן: בזה כל העניין. בעבר כאשר ההתנסויות התרחשו בעולם טרום-מודרני, מסורתי, היו כבר בנמצא מסגרות מוסריות, אתיות, פילוסופיות ורוחניות מוצקות ביותר, שהורו לנו כיצד לפרש אותן. אולם עתה בראשית המאה ה-21, כיוון שעדיין לא שרטטנו מפות חדשות, שורר בלבול לגבי מהותו של ההֶקשר המוסרי, האתי והפילוסופי הממשי שבתוכו מתרחשות החוויות הרוחניות הגבוהות האלה. כפי שכבר אמרת, זאת הסיבה לכך שחווית ההארה דווקא מחזקת את מגיפת ה"בומריטיס", אם כי לא במכוון.

 

וילבר: נכון. רלטיביזם פרוע, פלורליזם ללא מעצור, חוסר יכולת להכריע ולבחור – כל אלו מתעצמים ומתחזקים דווקא מן הסיבות הלא נכונות. וכל זאת תוך קבלת תמיכה, כביכול, מהבודהה-דהארמה, תורתו של הבודהה!

 

כהן: אני חושב שזו אחת הסיבות לכך שאנשים רבים מאוד מבולבלים ביחס להתנסויות של מצבי תודעה גבוהים.

 

וילבר: אני מסכים. ואני מסכים מאוד גם לדברים שאמרת קודם, שאפשר לנסחם כך, בקווים מאוד כללים: יש סאטוֹרי (התעוררות) ויש את הדרך שבה אתה מפרש את הסאטורי, או את החוויה שלך. איזה הֶקשר פרשני יש לנו כדי להכיל את ההתנסויות האלה? אומנם אתה יכול, בסופו של דבר, להרגיש שאתה אחד עם הכול, וזה דבר נפלא – ובמובן העמוק ביותר זהו אפילו המצב הקיומי המתמיד שלך, והסאטורי, הקֶנשוֹ, ההתעוררות הם ההכרה במצב התמידי הזה – אך מרגע שהכרת בכך, כיצד אתה נושא זאת? הרוצח צ'ארלס מאנסון אמר: "אם הכול הוא אחד, אין דבר שאינו נכון." האם כך נבחר לשאת את הסאטורי שלנו?

 

כהן: יש מורים שנוהגים בדיוק כך.

 

וילבר: זוהי בדיוק הבעיה. הגישה הכללית שבה אני נוקט, ובכך דעתך דומה לשלי, היא שאנחנו רוצים בחוויית ההתחוורות, יחד עם פרוש אינטגראלי שלה. בכל פעם שאתה ואני משוחחים אנחנו חוזרים לאותו עניין - החשיבות העצומה שיש להֶקשר ולפירוש שלתוכם אפשר לשבץ את ההתנסויות שלנו, שכן ככל שאותן התנסויות הן נדירות ויקרות לליבנו, אם אין להן הסבר מתאים, הן יכולות להוביל, במקרים רבים, לא רק לטוב אלה באותה מידה לנזק.

 

כהן: נכון. אם כך עלינו להכיר בכך שהתנסות רוחנית לעצמה איננה מספיקה, כי ההֶקשר הקיים בדורנו להתנסות רוחנית אישית הוא הנרקיסיזם, שהוא הֶקשר אישי פסיכולוגי שאין בו כל ציווי מוסרי מחייב. רוב המורים המלמדים את הדברים האלה הם עצמם יצירי התקופה ותקועים בעצמם בעמדה דומה. או, אם הם מן המזרח, הם מייצגים לרוב עמדה תרבותית טרום-מודרנית שלתפישת העולם שלה אין כל נגיעה לעולם הפוסט-מודרני של המאה ה-21 אליו אנו שייכים כיום.

 

וילבר: ולעיתים קרובות הם גם קצת נאיביים. הם מניחים שאנחנו מתכוונים להיות שותפים לאותה תפישת עולם מוסרית ונדהמים אחר-כך לגלות שהכול מתפורר.

 

• להאזנה לקטע אודיו (כ-9 דקות) מתוך הדיאלוג (באנגלית) על "שיפוט מוסרי בעולם הפוסט מודרני", לחצו כאן

 

דיון יצירתי בהשראת כתב-העת "מהי הארה?" על הנושא "יצירת קוד מוסרי חדש" יתקיים במרכז EnlightenNext בישראל  ביום ג', 72 במרץ. למידע נוסף לחצו כאן .