אחרי שבועיים של טורים מפרגנים, אני יושבת מול הטלוויזיה, קוראת עיתונים ומתעצבנת מפרסומות. אז בחרתי את חמש הפרסומות המעצבנות ביותר (וסליחה מראש לאלו שלא הגיעו לגמר).
את המקום הראשון במצעד הפרסומות המעצבנות של השבוע מקבלת הפרסומת שנראית כמו מצגת פאוור-פוינט של אופטיקה הלפרין. הצירוף של ה"שקף" שמודיע על הנחה והווידאו שמראה את הרב רפאל הלפרין, מוציאים ממני את החשק לצפות בטלוויזיה (ולמה לכל הרוחות היה צריך לציין בסרט פרסומת בטלוויזיה את העובדה שהוא היה אלוף העולם בהיאבקות?).
מקום שני ומכובד מקבלת רשת הום סנטר, שמשיקה את הריהוט לבית "My Home" בחלק מסניפיה. הצירוף של ה"מה מה מה... מהפך" יחד עם אורנה דץ שנראית כאילו היא עברה מתיחת פנים יפנית, מאלץ אותי להגיע למסקנה שאם הרהיטים היו יפים לא היה צריך את אורנה דץ כדי להסתיר את הסחורה. אז אם מישהו רוצה לתת לנו סיבה לקנות ריהוט שיעשה לנו מהפך בבית, מחנות שעד לפני חמש דקות מכרה צבע, ברגים ודודו – כדאי שימצא סיבה טובה יותר ואופנתית יותר.
את המקום השלישי תופסות כרגיל בעונה זו כל המודעות עם תחכומי הלשון לקראת הפסח: פסח של מבצעים, מבצעים שלא כדאי לפסוח עליהם, מחירים כשרים, אגדה של מבצעים, מבצעים שיסדרו לכם את החג ומבצע מי יודע. אז יש לי הודעה לכל הפרסומאים: נכון שאנחנו אוהבים מבצעים, אבל אנחנו גם אוהבים פרסומות יצירתיות.
מהרשימה הזו, אגב, נחלצת רק בגלל המוסיקה הקצבית, הפרסומת של שופרסל ביג-דיל "מבצע סדר 10" עם הבחור שמסדר את המוצרים שבמבצע על המדף. דיינו.
את המקום הרביעי מקבלת בזק בינלאומי שברוב טובה משחררת לקוחות של חברות אחרות מההתחייבות. אם אתעלם רגע מנופך "העולם התחתון" שנושב מסרט הפרסומת, אוכל להתרכז בכך שבעוד שהם מגייסים לקוחות חדשים הם שתו לי השבוע חצי יום עבודה כי האינטרנט לא עבד. מוקדנית השירות התנצלה בחביבות וניסתה לעודד אותי "גם לנו אין אינטרנט, הכל נפל". מעצבן.
מקום חמישי, אחרון וחביב לשעבר הוא סרטון הדג של אורנג'. רק לפני שבוע ציינתי את חיבתי לדג שמשתחרר למרחבים. שבוע אחרי אני מרגישה שהוא רודף אותי. די! הבנו! הוא באקווריום ואז הוא משתחרר. שימו לב שם באורנג': זה שקיבלתם סרט טוב מחו"ל – זו לא סיבה לטחון לנו את המסך עם הכסף שחסכתם על ההפקה. אמנם טחינת דגים היא סוג של מצווה שקשורה לפסח ולראש השנה, אבל אין לזה שום קשר לדור 3.5. וחוץ מזה אני גם לא אוהבת גפילטע.