"גמרנו את החסכונות, חיים מתרומות"

עבור מי שלא מקבל משכורות כבר חודשים ארוכים, השביתה הכללית במשק היא לא מטרד - היא תקווה. "אנחנו חיים בעיקר מתרומות ומעזרה של עמותות שונות, נקווה שיגיעו לפיתרון כמה שיותר מהר", אומר עובד שלא קיבל משכורת כבר תשעה חודשים. ובירכא, שם העובדים לא קיבלו משכורות 26 חודשים - הררי הזבל והביוב מציפים את הרחובות

מאחורי השביתה הגדולה שצפויה היום (ד'), עומדים אנשים שכבר תקופה ארוכה לא קיבלו את משכורתם. הם כבר כמעט לא זוכרים מתי הפעם האחרונה שנרשמה בדף החשבון שלהם תנועה חיובית, וכשהפקידה בבנק רואה אותם כבר ברור לה שהם לא הגיעו כדי להפקיד כסף. כך נראים חייהם של האנשים שסובלים מהלנת השכר ברשויות המקומיות.  

 

עובדי המועצה הדתית בנס ציונה "זוכים" לבעיות בתשלומי השכר שלהם, כבר מאז 2001. לפני כחודש וחצי הם פתחו בשביתה משלהם, אחרי שכבר הפעילו את ההוצאה לפועל והגישו עיקולים, אך לא ראו משכורת מסודרת כבר 26 חודשים.

נאור פורטן, אחד העובדים ואב לשניים, זכה לקבל תשלום כלשהו לפני תשעה חודשים, והחובות כלפיו ממשיכים לתפוח.

 

"זה נמשך ככה כבר שלוש שנים", הוא מספר. "אנחנו לא רואים משכורות באופן סדיר, לפעמים נותנים שתיים-שלוש משכורות יחד. הבעיה היא שאתה לא יודע מתי, ואם בכלל, תקבל את מה שמגיע לך".

 

ומתי הפעם האחרונה שראית כסף מהמועצה?

 

"בגלל שיש הלנות שכר שבית המשפט חייב אותם לשלם לנו גם עליהם, אנחנו בכלל לא רואים את הכסף. לא העירייה ולא משרד הדתות מעבירים כספים. בשורה התחתונה ראינו קצת כסף בחודש יוני שעבר, וגם זה היה על חשבון תשלום חוב ולא משכורת".

 

איך מצליחים לחיות ככה?

 

"בעיקר מתרומות ועמותות שונות. כל מיני אנשים שמכירים אותנו ויודעים מה המצב באים ועוזרים. מעבירים לנו כספים פה ושם, ולמזלנו יש את ההורים, שהם עוזרים כמה שיכולים. גמרנו את כל מה שהיה לנו בחסכונות, ובהתחלה גם הלכנו והתחננו לבנק לקבל עוד ועוד הלוואות".

 

ומה עם פסח, ההולך וקרב?

 

"נקווה שיגיעו לפיתרון כמה שיותר מהר. אנחנו מנסים לחסוך בכל דבר, אבל יש דברים שאי אפשר לחסוך. מה, אני אקלח את הילד במים קרים? אני גם לא יכול להושיב אותם בחדר בלי חימום. משתדלים לא לעשות קניות גדולות של אוכל, וגם נמנעים מלהכין כל יום אוכל מבושל, שהוא יקר יותר. בסך הכל אני משתכר 3,000 שקל - זה לא הרבה, אבל כשלוקחים לך גם את זה - פשוט אין". 

 

יו"ר ועד העובדים במועצה הדתית, יוסף דמארי: "אנשים הגיעו אצלינו לפת לחם. שש שנים אנחנו רודפים אחרי הכסף, יש לנו צווים של הוצאה לפועל והחלטות של בית משפט, אבל כסף אנחנו לא רואים".

  

ירכא: המצב רק מידרדר

גם בירכא המצב מחפיר. שלושה שבועות לאחר שצוות ynet הגיע ליישוב כדי לראות את מצבם של העובדים ששובתים - המצב התברואתי עוד המשיך להידרדר. אם אז ערימות הזבל התחילו להיערם בכל פינה, כעת לא ניתן להסתובב ברחובות בגלל הריח החזק של הררי הזבל, המהולים בריח הביוב שהחל לזרום.

 

אחד מעובדי המועצה סלמאן ג'מאל: "אני מתבייש במה שאני רואה כל בוקר. הסירחון, הלכלוך וסתימות בביוב שלא מטופלות הופכות לפיצוצים. יש נהרות ביוב ברחובות, דבר מסריח ומסוכן. בורות הביוב על הכביש הראשי מסכנים את הנהגים בכביש ורק לפני שלושה ימים נהרגו שני בחורים צעירים שנסעו והחליקו".

 

הנערים שנהרגו בתאונה נסעו על פי החשד ללא רשיון. אביו של אחד מהם, אייד חביש, מספר ל-ynet כי המצב בלתי נסבל. "הכביש היה רטוב ממי ביוב", הוא מספר. "יומיים לפני כן עברתי עם הרכב שלי במקום וגם אני הבחנתי בנוזלים על הכביש. כנהג משאית שנמצא כל היום בכבישים איבדתי את השליטה על ההגה.

 

"מספר ימים לפני התאונה כבר דרשו מהמועצה לסדר את הבעיה, אבל לא נעשה דבר בגלל השביתה. אחרי התאונה, כשהביאו את הגופות, ראינו איך שואבים את הביוב. גם מצב הזבל שנאסף מחוץ לבתים בלתי נסבל. אנחנו, שצריכים לקבל את כל האנשים שרוצים לנחם אותנו, הזמנו טרקטור באופן פרטי כדי שיפנה את הזבל".

 

עובדי מועצת ירכא אינם סומכים על הבטחות ההסתדרות. ג'מאל: "לפני שלושה שבועות ידעתי שבסופו של דבר יכופפו את עופר עיני. גם הפעם אני בטוח שבדקה ה-90 לא תהיה שביתה. הפעם אני מקווה שזה יהיה בגלל שישלמו את המשכורות. הרי כל יום שהמשק שובת זה עולה הרבה יותר".