אנטי היסטמין

האביב מביא איתו, לצד פריחת החרצית והשקדייה, גם פריחות, עיטושים ושיעולים לרוב. הסיבה: חתונות מיוחצנות, סלבריטאים מטורפים, פרסומות מטופשות ופרומואים בלופ. מומחי האלרגיה של "פנאי פלוס" ריכזו את קבוצות הסיכון, התסמינים ודרכי הטיפול המומלצות כדי שכולנו נעבור את האביב הזה בשלום

אלרגיית חתונות

 

תוקפת כשזוגות מפורסמים נעמדים מתחת לחופה מיוחצנת

 

קבוצת סיכון: צרכני רכילות שדווקא מאמינים ברומנטיקה.

 

חיידקים נפוצים: עדן הראל ועודד מנשה.

 

סימפטומים עיקריים: תחושת אי נוחות שמתפרצת בכל פעם שזוג השבוע מופיע במדורי הרכילות, עד כדי שקילת התנזרות מכל אמצעי תקשורת צהוב.

 

גורם ההתפרצות הראשוני: צרפתית דביקה בטקס חלוקת פרסים.

 

דרוש סיוע רפואי: כשהקולגות של הכלה המיועדת ברצועת הנשים הלילית משתפות את הצופים האומללים בבגדים שבכוונתן ללבוש לחתונה; כשהחתן מסרב להסתפר לקראת צילומי תוכנית טלוויזיה חדשה; כשגיא פינס מעלה אייטם יומי בנושא, ואפילו דורין אטיאס לא מתמרמרת.

 

דרוש אשפוז: כשהתקשורת פותחת "חמ"ל יום חתונה", הכולל שידור בלופ של המפגש הטלוויזיוני הראשוני, עדר פפראצי המסתער על האורחים שמגיעים לחתונה ושואל אותם "צ'ק או מתנה?", ואפילו ידיעה במהדורה המרכזית של החדשות.

סכנת מוות ברורה: ראיון זוגי ראשון אצל יאיר לפיד, עם הרבה יותר אינפורמציה ממה שרצינו לדעת.

 

דרכי טיפול: להחליף ערוץ, לנסות להתמקד בידיעות על דץ ודצה.

 

מעקב יומי אצל גיא פינס. עודדן (צילום: ענת מוסברג)

 

 

נפחת הפרסומות

 

תוקפת את קורבנותיה באמצעות המסך הקטן וגורמת להם לרכוש דברים שהם לא צריכים

 

קבוצת סיכון: צופי טלוויזיה שעדיין חוטאים בנאיביות מסוימת וסבורים שמה שנראה אמין

 

מבעד למסך הקטן באמת עשוי להיות כזה.

 

חיידקים נפוצים: משה דץ, ג.יפית.

 

סימפטומים עיקריים: דחף עז לקנות/ לרכוש/להתנסות במוצרים כאלה ואחרים שמעולם לא היה לכם צורך בהם, רק בגלל שכוכבי הפרסומת הם דמויות מוכרות ומציאותיות (זאת אומרת, כל מי שאינו בר רפאלי) שגורמות לכם להאמין שאם זה עובד בשבילן, זה בטח יעבוד בשבילכם. מחשבות אובססיביות מסוג: "גם אני רוצה למצוא חמש בחורות מחכות לי בג'קוזי כשאני חוזר הביתה". או במקרה שלנו: "גם אני הייתי רוצה למצוא ג'קוזי כשאני חוזר הביתה".

 

גורם ההתפרצות הראשוני: מזמינים בירה לייט בפאב השכונתי וקונים ג'חנון-ביתי-במרקם-גומי-מוכן-בחמש-דקות לשבת בבוקר.

דרוש סיוע רפואי: כשנכנסים לאינטרנט כדי לקבל מידע נוסף, כשמזמינים הביתה עלון מוצרים; כשלא נקרעים מהחיקויים של מושאי הפרסומות ב"ארץ נהדרת" ואפילו נעלבים בשמם.

 

דרוש אשפוז: כשעל כל פרסומת שנייה אתם אומרים: "אוי, בדיוק אתמול קניתי את זה".

 

סכנת מוות ברורה: ג.יפית מופיעה לכם בחלומות, אתם נכנסים לאמבטיה בערב ובאמת מצפים למצוא שם חמש בחורות. או רק את דץ.

 

דרכי טיפול: לעשות חיפוש בגוגל על כל אחד ממושאי הפרסומות שנראו כל כך משכנעים בעיניכם. אחרי שתקראו את הטוקבקים תנחתו חזרה בכדור הארץ.

 

 

אלרגיה לתוכניות מיסטיקה

 

התפרצה אומנם במהלך החורף, אך ממשיכה לתת אותותיה גם באביב

 

קבוצת הסיכון: קהל שמאמין שיום אחד ינחתו פה חייזרים.

 

סימפטומים עיקריים: רעידות בכל הגוף כשכרוז מכריז על מתמודדים שבגיל שנתיים שמעו קול מלמעלה שאמר להם שהם מיוחדים, אבל הם נשבעים שזאת לא היתה אמא.

 

גורם ההתפרצות הראשוני: ערוץ 2 ו־10. שם הם משדרים לנו את הצורה הנכונה/ השיר שחשבתם עליו/ גילת אנקורי/ מיגרנה /אריה עמית אחת לשבוע, בין הפסקות הפרסומות.

 

דרוש סיוע רפואי: כשבכל מקום אתם רואים את הקוצים הבלונדיניים של אורי גלר; כשכל פעולה שאתם עושים מתוזמנת לקצב הספירה "אחת, שתיים, שלוש!", ואם ניסיתם לכופף כפית בכוח המחשבה.

 

דרוש אשפוז: כשחבורת החלטוריסטים מודיעה שהיא יכולה למצוא את בני סלע, להעיר את אריאל שרון או לנחש את המספרים בלוטו.

 

סכנת מוות ברורה: כשאלוהים יחליט לרדת, כדי להשתיק את הרעש.

 

דרכי טיפול: צפייה בחומרים רציונאליים שישאירו אתכם על הקרקע, כמו התוכנית "מספרי סיפורים 2006". למיסטיקנים עצמם, מינון חזק של סרוקט וציפראלקס יפסיק את הקולות בראש ואת חזיונות התעתוע.

 

אחת, שתיים, שלוש! אורי גלר

 

 

קדחת הכסאח

 

תוקפת סלבריטאים כשנוזלי גוף שלא מיועדים לכך עולים לראש והם חשים מותקפים

 

קבוצת סיכון: מפורסמים יותר ופחות, וכאלה שרוצים להיות מפורסמים, הסובלים מעודף אגו ומנטייה להתלקחות מהירה.

חיידקים נפוצים: רני רהב, גבי גזית ועוד.

 

סימפטומים עיקריים: כותרות העיתונים מקבלות לוק של רומן זול בהמשכים, גיא פינס תורם אזכורים לנושא באווירה צינית קשה, מספר הכניסות לאתרי הרכילות באינטרנט נוסק פלאים, ולנו נגמרו הכדורים נגד כאב ראש.

 

גורם ההתפרצות הראשוני: צד א' זורק כמה שורות מעליבות בעיתון ארצי או ברדיו על צד ב', צד ב' עורך אירוע משפחתי בסדר גודל סטנדרטי של 3,000 איש ולא מזמין את צד א'. צד' א' טוען שבמילא לא היה מגיע, צד ב' מבקש להדגיש שמראש לא היתה כוונה להזמין את צד א', וכן הלאה.

 

דרוש סיוע רפואי: כשדבר הסכסוך מגיע באורח פלא לידיעתם של רכילאים נמרצים, מיד אחרי שצד ב' עשה טלפון למערכת כמובן; כשתוכניות אירוח מבקשות להזמין את שני הצדדים לסולחה בשידור חי; כשאחד הצדדים משתפן והצד השני רץ להתראיין בתוכנית אירוח מתחרה כדי להטיח האשמות.

 

דרוש אשפוז: כשההיעלבות ההדדיות מתחילות לחזור על עצמן במתכונת חפירה מתמשכת; כשהציבור מתחלק לשני מחנות: תומכי צד א' ותומכי צד ב' ודיונים סוערים פורצים ברחבי המדינה.

 

סכנת מוות ברורה: כשאף אחד כבר לא זוכר מי היה צד א' ומי היה צד ב', ועל מה היתה המריבה בכלל.

 

דרכי טיפול: תתעסקו בעניינים שלכם.

 

 

אלרגיה לפטפטת ריקה

 

תוקפת את צופי הטלוויזיה לרוב אחר הצהריים ועושה כאב ראש

 

קבוצת סיכון: כל מי שמוצא את עצמו מול המסך בשעות בין הערביים, וילדים מתחת לגיל 12.

 

חיידקים נפוצים: "מומחים עם סגנון", "בנות".

 

סימפטומים עיקריים: מנחה התוכנית מעלה נושא לדיון, המשתתפים השונים מתפרצים זה לדבריו של זה והשיחה הופכת לבליל לא ברור שגורם למיגרנה קשה ולרצון עז לערוק למדינה מתורבתת.

 

גורם ההתפרצות הראשוני: כשעורך התוכנית חושב לעצמו שלזמן יותר מאורח אחד לתוכנית יהיה רעיון מבריק; כשהקריטריון להשתתפות בפאנל הוא שילוב של ידוענות ופטפטנות; כשנושא השיחה הכי בוער הוא "גידול ילדים וקריירה".

 

דרוש סיוע רפואי: כשמנחה התוכנית נראה אבוד וחסר אונים מול ההתרחשות באולפן ונאלץ להיעזר בטונים גבוהים או באלימות פיזית ממש כדי לסיים את הדיון ולעבור אל פינת הבישול.

 

דרוש אשפוז: כשמנחה התוכנית מחליט להצטרף לדיון הסוער, ובעצמו קוטע את שצף הדיבור של המרואיינים.

 

סכנת מוות ברורה: כשאשת שפת הסימנים בתוך העיגול הקטן מתפטרת בשידור חי.

 

דרכי טיפול: ייבוא של מומחים לתרבות השיח מבריטניה. ואנחנו לא מתכוונים לאורי גלר.

 

 

טרפת הסלבז

 

מחלה קשה התוקפת מפורסמים (בעיקר בחו"ל) וגורמת אלרגיה קשה לקוראי מדורי הרכילות

 

קבוצת סיכון: כלל הציבור.

 

חיידקים נפוצים: בריטני ספירס, טום קרוז, נעמי קמפבל, לינדזי לוהן, ניקול ריצ'י, מייקל ג'קסון.

 

סימפטומים עיקריים: תחושת בחילה וזעזוע עמוק, הרהור רציני במשמעות החיים ותעתועי השואוביז, סתם רחמים.

 

גורם ההתפרצות הראשוני: לידת ילד או שניים, אימוץ דת שנויה במחלוקת, נישואין חפוזים לאש"ס (אדם שאינו סלב), חיבה מוגזמת לאלכוהול, סמים או דיאטות כסאחניות, שינוי צבע עור/ דת/ מין, התחברות לפריס הילטון.

 

דרוש סיוע רפואי: כשאתה עושה מעצמך צחוק בתוכנית אירוח; כשאיברייך המוצנעים נחשפים לעיני כל ואת לא רואה מזה דולר; כשמשקל גופך זהה למשקלו של ילד בכיתה ג';

כשאת מתועדת תמידית עם כוס אלכוהול ביד; כשחפצים שבירים מוצאים את מותם בסביבתך לעיתים קרובות מדי; כשבכל תמונות הפפראצי שלך מופיעה לצדך פריס הילטון.

 

דרוש אשפוז: כשכל צהובון באמריקה אוחז בלפחות עשר תמונות מביכות שלך; כשמערכת החוק שולחת אותך לבצע עבודות רס"ר ברחובות לוס אנג'לס; כשמשרדי הפקה מבטלים את התפקיד הראשי שלך בסרט הבא שלהם; כשמידה 36 כבר לא עולה עלייך או לחלופין נושרת ממך; כשמדביקים לך רומן עם פריס הילטון.

 

סכנת מוות ברורה: אם מופיע אחד התסמינים הבאים: גילוח הראש, הרעבה פושעת, אכילת שליות, אשפוז בגין בעיות כליות וכבד.

 

דרכי טיפול: תרופות פסיכיאטריות להם, הפסקה ממדורי רכילות לנו.

 

 

קוצר נשימה הוליוודי

 

מחלה עונתית הנובעת מהתפרצות של שחקנים השבים לארץ

 

קבוצת סיכון: כל מי שחולם לשמוע יום אחד את המשפט: "אנד דה אוסקר גואס טו, יזראל", אבל שוכח שסינמטק תל אביב לא ממש נמצא בלוס אנג'לס.

 

חיידקים נפוצים: אקי אבני, מיטל דוהן, אורי פפר, נועה תשבי.

 

סימפטומים עיקריים: שחזור מייגע של הכותרת "תל אביב – לוס אנג'לס" בכל המגזינים האפשריים, ציטוטים כמו "בשבילי ישראל תמיד תהיה הבית" שמעוררים בחילה קשה, אייטמים נלהבים ב"ערב טוב עם גיא פינס" ו"Y בעשר", ילדות קטנות שחולמות להיות אקי אבני.

 

גורם ההתפרצות הראשוני: מישהו מחליט שיהיה מגניב לייבא את אחד השחקנים היורדים לטובת פרויקט זמני כמו צילומי סדרה או קמפיין, ומציע להם סכום ששווה להרבה מאוד שעות גופה בסרט הוליוודי.

 

דרוש סיוע רפואי: כשהציבור מתרגש מהביקור הנוצץ כאילו מדובר בליאונרדו דיקפריו; כשהעיתונים מתחילים לריב ביניהם מי יקבל את מי לשער, ובסוף כולם מנצחים; כשמושאי הכתבה מספרים כמה קשה לחיות במדינה זרה ומודים שהם רואים את עצמם חוזרים לארץ בסופו של דבר.

 

דרוש אשפוז: כשמבקרי הטלוויזיה מבקשים להבהיר שתפקיד של מחבל לא הופך אף אחד לסטאר בהוליווד; וכשהסטארים בפוטנציה מבקשים להבהיר שעל כל תפקיד מחבל בהוליווד יש אלף מועמדים ושנמאס כבר מחוסר הפרגון הישראלי.

סכנת מוות ברורה: כשהשחקן הישראלי המתגורר בלוס אנג'לס מפזר את זרעו בקרב נשות הברנז'ה רק כדי לנטוש אותן לאנחות ולחזור לגולה.

 

דרכי טיפול: להבין סוף כל סוף שהוליווד נמצאת בצד השני של העולם, וכנראה שיש לזה סיבה.

 

 

קדחת הדוגמנים החדשים

 

מתרחשת כשאסי דיין וחיים רביבו מתבקשים לדגמן אופנה

 

קבוצת הסיכון: צרכני אופנה ובעלי קיבה חלשה.

 

סימפטומים עיקריים: תחושת גועל כמו באותו הרגע בילדות שלנו שבו הבנו שההורים שלנו עושים את זה (ובמקרים קשים גם תפסנו אותם על חם).

 

גורם ההתפרצות הראשוני: הם הולכים לתוכנית ריקודים ומפזזים על הרחבה עם בגד גוף צמוד ופתוח מדי, חלקם מסתובבים עם בחורות שיכולות להיות הבת שלהם תוך כדי הסנפה פומבית וקיטורים על מצב העו"ש.

 

דרוש סיוע רפואי: כשהם לא מרגישים שהם הגעילו אותנו מספיק, הם מחפשים דרך להידחף לחיינו בכוח, והפעם להמציא עצמם כדוגמנים (ולקטר על זה).

 

דרוש אשפוז: הם מדגמנים להלבשה תחתונה עם חוטיני קטן ומסבירים שהאשה הסכימה. הבעיה היא שאף אחד לא שאל לדעתנו.

 

סכנת מוות ברורה: רון קופמן בורר הצעות לקמפיינים ברגע זה.

 

דרכי טיפול: להחרים את חברות האופנה.

 

כמו אותו רגע בילדות שבו הבנו שהורינו עושים את זה. אסי דיין

 

 

• את המשך הכתבה תוכלו לקרוא בגיליון "פנאי פלוס" החדש