למה את רוצה להתגרש? שאל אקי

רונית אומרת לבעלה שהיא רוצה להיפרד, שהיא יודעת שיש לו מישהי אחרת. הוא מגיב בתחילה בהלם, ואז מתעשת ומזמין אותה לבילוי סקסי בצימר גלילי מפואר, שם הם מבצעים את זממם בג'קוזי ובכל מקום אחר. פרק 21 למבוגרים בלבד

אוליב מתוקה,

 

למה אנחנו חושבות שנצליח להציל, לתקן, לרפא? אם זה על הפנים, זה על הפנים. פתאום תצליחי לשנות אותו? לא תאימיני, אבל זה באמת קרה, בסוף השבוע. נראה שצריך לדפוק להם עם פטיש בראש כדי לעורר אותם.

 

בשבוע שעבר כבר החלטתי לסגור עניין. אני חושבת על זה כבר הרבה זמן, אבל הריב הגדול שהיה לנו סביב נסיון המרד של התיכוניסטית שלנו, נועה, טילטל אותי. "להתגרש?!" הוא חזר על דברי כאילו אני מדברת סווהילית.

 

מיד התחילו לי נקיפות מצפון, אז הורדתי קצת את הטון. "אפשר גם לנסות פרידה, משהו לניסיון, קצר, לא מוכרחים לחתוך עכשיו".

 

הוא שתק, נועץ בי מבט. "למה את רוצה להתגרש?" שאל לבסוף.

 

לא עניתי, והוא רק מילמל שהוא רעב. אז הכנתי לו חביתת בצל כמו שהוא אוהב. אחרי עוד שתיקה ארוכה, בה כמעט שמעתי את גלגלי מוחו חורקים ברקע לעיסותיו הקצובות, הוא אמר בשקט: "את מודעת לכך שגירושים הם הצבעת אי-אמון בבן-הזוג? לא ענית לי עדיין, למה את רוצה להתגרש?"

 

"אני חייבת תשובה מפורטת עכשיו, או שאפשר להגיש לך אותה מחר בשלושה העתקים?"

 

"חשבתי שתשמח", העזתי לומר

"אפילו עכשיו את מתחכמת?" אמר אקי בקול מיואש. "אני רוצה שנשב ונדבר על זה כמו שני בני אדם".

 

"חשבתי שתשמח", העזתי לומר.

 

"למה שאשמח?"

 

"לא יודעת. חשבתי שזה מה שאתה רוצה".

 

"ממתי התחלת להתחשב בי?"

 

"חשבתי ש.... שיש לך מישהי, שאתה רוצה החוצה".

 

"למה חשבת ככה?"

 

ואני, כמו מטומטמת, מנסה: "ההיעדרויות, הנסיעות, מצבי הרוח המוזרים".

 

"גם לך יש מצבי רוח".

 

"לי מותר", גיחכתי, "לי יש וסת".

 

"אני מודיע לך שאין לי אף אחת"

"את מוכנה לדבר רגע ברצינות? אני מודיע לך שאין לי אף אחת, ואני אומר לך מפורשות שאני לא רוצה להתגרש!"

 

למחרת הוא חזר עם חיוך מאוזן לאוזן והכריז: "נוסעים לסופשבוע בגליל. הזמנתי לנו צימר".

 

הצימר התברר כמשהו מפואר וטבעי-רוחני בו זמנית. בחדר היפהפה היה אגרטל עם חבצלות כלה - הפרחים שאני אוהבת - שוקולד גודאיבה ובקבוק שמפניה מצונן. אקי הזמין מראש, וכשראה שהכל נעשה כדבריו, צ'יפר היטב את הרוסי מהמזוודות. 

 

אחרי ארוחת הערב טיילנו קצת בגינה, וכשהתקרר הציע אקי שנחזור. בפנים הוא הוריד מיד את הבגדים וצלל לג'קוזי. אני צללתי למיטה והתכסיתי כמו רבנית, צפיתי באיזו תוכנית מציאות מפגרת בטלוויזיה. כעבור איזה זמן אקי אמר: "את לא יודעת מה את מפסידה, בואי תיכנסי. צריך לנצל כאן כל דבר עד הסוף. את יודעת כמה שילמתי?"

 

"לא, ואני גם לא רוצה לדעת", אמרתי, ומיקדתי עוד יותר את מבטי במתחרים, העיקר שלא אחזה בגבר העירום שהשתכשך לצידי באמבטיה כמו תינוק שאנן וכמעט חיסל את בקבוק השמפניה.

 

"רוצה קצת?" שידל אותי לטעום.

 

ידעתי שאם אני שותה, אני מיד פורצת במחול צ'רדש ערומה, וזה יהיה הסימן לאקי שאני מרוצה ומתרצה - ולא התחשק לי לצ'פר אותו בניצחון הקטן הזה.

 

"נו, בואי למים, אל תהיי רעה", הפציר בקול שתוי. בסוף הוא זרק עלי ספוג ונאלצתי להוריד את הבגדים, לקול תרועות השמחה שלו: "יופי, סוף-סוף רואים משהו. תורידי הכל, אני רוצה לראות את מה ששייך לי!"

 

הוא המשיך לנדנד לי שאכנס איתו לג'קוזי, אז בסוף התיישבתי במים. אחרי הכל אנחנו זוג על סף פרידה, עוד מעט מתגרשים, אז אולי אנחנו באמת כמו זונה וקליינט, ולא נורא אם נשתעשע לנו קמעה?

 

פתאום אני מרגישה רגל חודרת לי בין הירכיים

מרוצה מההחלטה הקטנה לזרום עם העניינים, עצמתי עיניים וצפתי בנעימות. פתאום אני מרגישה רגל חודרת לי בין הירכיים וננעצת במפשעה. שובב, הקליינט הזה... הוא התקרב, חפן את שדיי ואמר בקול צרוד: "אוח רוניתי, אני מת על השדיים שלך".

 

כאשר אבדתי - אבדתי, ניחמתי את עצמי והלכתי לאיבוד בין ידיו שחפנו שדיים, בתוך פיו שבלע את לשוני, מתמזגת עם אצבעותיו שחפרו בי עד שגמרתי חמש פעמים. וכל הזמן הזה הוא הביט בי לעומק, לראות את השפעת קסמי ידיו על פניי, להבחין בכל זיק של עונג המשתנה לכאב.

 

אחר כך התכופפתי ונתתי לו את מציצת חייו, נהנית לשמוע את גניחותיו ונזכרת איך בהתחלה לא אהבתי למצוץ לו. אחרי שנגמר שכבנו כפיות במיטה ואקי לחש: "אני שמח ששכנעת את נועה לא לנסוע להודו. הייתי צריך לעשות את זה בעצמי, אבל באמת פחדתי שהיא תפסיק לדבר איתנו". אחר כך הוא לחש: "חזרת לכתוב", אני עניתי: "כן", והוא אמר: "אני שמח, זה עושה לך טוב". מאוחר יותר, מתוך שרעפי כמעט-שינה, הוא לחש: "באמת חשבת רוניתי שתצליחי לברוח ממני?"

 

לפנות בוקר התעוררתי למגעו. זרועותיו ורגליו לפתו אותי תמנונית והוא לחש לי תינוקית: "רוצה ציצי..." בדיוק כמו תמיד כשלא דיברתי איתו, והוא היה מתמוטט עלי בלחישות אינפנטיליות ונדחף לתוכי. עכשיו נעניתי לאינפנטיל בשמחה, ליניקותיו הרעשניות, למעיכותיו הדשנות, לנשיקותיו העמוקות שכמעט הוציאו לי את שארית האוויר מהנשמה. הזדיינתי איתו בתחושה שעכשיו הכל מותר, הרי אני ממילא רק הזונה שלו, אני לא האשה החוקית, אין לי מטלות על הראש, אני לא צריכה לבדוק שאיזה תינוק מת מות עריסה, אני לא צריכה לרוץ בבוקר לאגם כדי לכבס חיתולים בידיים מוכות קור. מה אכפת לי? אני לא אשת-איש, אני מגישת-הרצף של פלייבוי.

 

למחרת אחרי האוכל חזרנו מיד לארמון הניאופים. הפעם התמכרתי לגמרי לגופו של בעלי החוקי, ומה אגיד לך, אוליב, נהניתי לגמרי. ואת צריכה להבין שלא הזדיינו איזה חצי שנה! אני לא יודעת מה בקשר אליו, אבל אני מבטיחה לך שאני לא עשיתי את זה עם אף אחד, גם לא עם שום ויברטור או עץ רענן. כך שחדוות הזיונים שלי היתה אמיתית. אבל אני חושבת שגם אקי נהנה. הפינאלה שלו היה מדהים, כאילו רצה להראות לי מה הוא יודע לעשות כשהוא רוצה, ושגברים כמוהו לא גדלים על העצים.

 

הוא זיין אותי כמו שאף פעם לא זיין אותי. אוי אוליב, איזה זיון פראי אבל מענג! אני חושבת שגנחתי חייתית, והוא, שמח על תגובתי הלוהטת, המשיך לזיין כאחוז טרוף, חם ואדום מהשמש, עד שהתחלתי לחשוב שאולי הוא קיבל מכת שמש ופשוט נטרפה עליו דעתו שהוא מזיין בכזאת תשוקה את אשת חיקו החוקית.

 

אבל זה לא היה הכל, כי כשהוא גמר, הוא גנח "רונה, אוי, רונה". והוא לא קרא לי ככה איזה מיליון שנה. כבר התחלתי לחשוד שאולי הוא באמת עדיין אוהב אותי...

 

-רונית החרמנית

 

 

המשך הסדרה - מחר