לבשתי לבנים יפים במיוחד לכבוד בדיקת הרופא

אחרי טבילת האש בדמות הדאבל-דייט במלון, רונית הנשואה פוצחת ברומן מסחרר עם נמרוד, אורתופד מביה"ח בו היא עובדת. אוליב מספרת על בילויה בצרפת. פרק 25, למבוגרים בלבד

אוי אוליב,

 

זה שוב קרה לי, אני שוב בעננים!

 

אז ככה. את הבחור, נמרוד קוראים לו, אני מכירה מזמן. הוא רופא בבית החולים בו אני עובדת. לפעמים אנחנו מקשקשים בחדר האוכל ואומרים שלום-שלום במסדרונות. הוא נעים-שיחה, מעמיק, קצת סגור לטעמי. לא סמכותי מדי, ובכל זאת סמכותי. משרה ביטחון. מאוד גברי. כזה שמעורר בך רצון להישען עליו. לא מייבב בלילות. ובכל זאת - עדין ואפילו מתוק. הוא נראה לי קצת יותר מבוגר ממני ומאקי, אולי בן 45. חוץ מזה אני לא יודעת עליו כלום, אפילו לא אם הוא נשוי, למרות שאני מניחה שכן.

 

אף פעם לא חשבתי עליו במונחים של מין. אולי בגלל שהוא רופא, ולפעמים נוצר כאן דיסטנס מיותר בין הרופאים לפרסונל. בכל אופן, לא חשבתי שיכול להיות משהו ביני לבינו. וזה לא שהוא נראה רע או משהו, אבל גם לא חתיך הדור. בכל אופן, נראה פחות טוב מאקי. אבל הגבריות ממש נוטפת ממנו. זה לא רק במובן של סקסיות, אלא בכלל. אין ספק שמשהו בתוכי תמיד הגיב לגבריות שלו, גם אם לא הייתי מודעת לכך.

 

הוא אורתופד, ואני, בזמן האחרון יש לי כאבי גב. הוא אמר שאבוא בשבע בערב, כשהוא מסיים עם הפציינטים. קיבל אותי ממש בחמימות, התעניין במצבי הגופני והכללי, ואחרי שרשם את דבריי, אמר בקול חם, עם מין התבדחות מתנצלת: "גברתי, עכשיו עלייך להתפשט מאחורי הפרגוד, ואז תחזרי אלי". הוא היה כל כך מתוק כשאמר את זה, כאילו מתנצל על שעליו לראות אותי במערומיי. אבל התחלתי להרגיש שמסתתר שם עוד משהו.

 

הלכתי להתפשט. בבוקר לבשתי לבנים יפים - אני לא אוהבת להיראות מוזנחת בפני רופאים. בכלל, אקי צוחק שאפילו כשאני יוצאת לזרוק את הזבל אני מתאפרת ומסתרקת. אקי מגזים, כמובן, אבל זה די נכון.

 

חזרתי אליו, כשרק חזייה ותחתונים לגופי. שמתי לב שהוא משפיל מבט בצניעות, וזה חימם לי את הלב ונתן לי להרגיש בטוחה ורצויה. אבל בדיוק בגלל זה גם התחלתי להתרגש קצת, כי בדרך כלל רופאים מסתכלים עלייך כאילו את אוויר, או חתיכת בשר. הוא אמר לי להסתובב עם הגב אליו ולהתכופף, ואז החליק יד חמה, יבשה וגברית על עמוד השדרה, לחץ בעדינות על כל חוליה ושאל אם כואב, הניח את ידיו על מותניי וביקש ממני להתכופף, פעם לצד הזה ופעם לצד השני, ושאל ברכות "איך את מרגישה?"

 

עניתי שזה כואב בעיקר כשאני שוכבת על הצד. וכבר התחלתי להתרגש מהרוך שנבע מקולו ומהחום שהפיקו כפות ידיו. ואז הוא שב מהמותניים אל העורף ולחץ מעט על חוליות הצוואר, לשניונת רפרף שם, כמעט ליטף, וכבר ממש התרגשתי. הוא, כאילו חש בדבר, העביר פתאום את היד בליטוף ממושך לאורך הגב, עד שהצטמררתי כולי ואנחה שקטה נפלטה מפי. והוא, כאילו קלט את השדרים המתמסרים של עורי, רכן כלפי ונצמד לאחוריי, ליטף את המותניים ומהם עבר בעדינות אל הבטן, אל השדיים, ליטף כל כך בעדינות ונישק את העורף, חלף עליו עם שפתיים חמות ויבשות שגרמו לי להרגיש כל כך נחשקת. את השדיים מעך ברכות מתחלפת בחוזקה וחוזר חלילה. כשליטף בעדינות רציתי את החוזק, וכשמעך בכוח תובע בעלות רציתי את העדינות. כל כך התאוותי למגעו, כאילו הכרתי את המגע המסוים הזה מתוך מקום קמאי במוחי, שכבר ידע את הגבר הזה פעם.

 

התפתלתי ונאנחתי בהנאה, והוא המשיך ללטף ולמזמז, עד שסובב אותי אליו והתנשקנו בטירוף. הפשטתי אותו בפראות והובלתי אותו ישר לתוכי, קשה כמו שהרבה זמן לא הרגשתי, והוא גנח ולחש שהוא רוצה אותי כבר הרבה זמן, המון פעמים הוא דמיין איך יהיה לעשות איתי אהבה, ומנה את כל הדברים שהוא הולך לעשות לי. ואת הדברים האלה הוא אמר גם בזמן שהזדיינו, וזיין אותי בכזו תאווה, כאילו לא היה בתוך אשה איזה 200 שנה. ואולי אני סתם מדמיינת, כי חוץ מהפיאסקו עם ההוא מהמלון, בדאבל-דייט עם תרזה, לא הזדיינתי עם גבר זר.

 

באותו ערב הזדיינו שלוש פעמים, כשבין לבין נחנו על מיטת הטיפולים. אבל לא היה צריך לנוח הרבה, כי הוא התעורר למגעי כמעט ברגע שחיככתי את שדיי בחזהו השעיר. ובכל פעם מחדש הוא כבש אותי כשהוא יונק את לשוני ובוטש בשדיי ובעכוזי, והצמית כל סימן שאלה שהלך והתגבש בראשי, האם אני עושה את המעשה הנכון, מתפרפרת עם גבר מהעבודה, ומה יהיה מחר ומחרתיים ובעוד שבועיים, מה, נסיט מבטים נבוכים כשניתקל זה בזו במסדרון? ומה אם הוא מאלה שישר רצים לספר לחבר'ה ואני אהפוך לבדיחה התורנית ליד שולחן הרופאים?

 

אבל זה היה כל כך מרגש ומספק, כאילו נוצרתי למענו והוא נוצר למעני. ומסתבר שחששותיי התבדו - למחרת הוא הגיע אליי לחדר הרנטגן, ואחרי שנעלתי את הדלת התנפלנו זה על זו. את יודעת איך אני מרגישה כשהוא מזיין אותי? שהוא בועל אותי. בועל במובן הכי עמוק וקדמוני של גבר ואשה שמתחברים באמצעות תכתיבי ההורמונים, ונכנעים טוטאלית זה לגופו של זו. אני יודעת שלמילה יש קונוטציות לא נעימות, מאוד לא פמיניסטיות, אבל אני חושבת שכולנו רוצות בעצם שהגברים יבעלו אותנו בתחושה שאנחנו שייכות להם, רצויות להם עד העצם, עם כל איבר ואיבר בגופנו. אני חושבת שכל אישה מתה להתמסר לגבר במלוא גופה, שלא לומר נשמתה, ואם היא לא מקבלת את אותה רמה של תשוקה ובעלתנות, היא מרגישה מרומה.

 

בכל הזדמנות הוא חומק לחדר שלי או אני לשלו, ומיד אנחנו מתנפלים זה על זו כמו בפעם הראשונה. אלא שמפעם לפעם זה נעשה חזק יותר, ובין לבין אני מתחרמנת רק מהמחשבה עליו. אני יודעת שזה נשמע מגוחך מפי אשה נשואה שהזדיינה עם בעלה מיליוני פעמים וילדה ילדים מאותו פתח רחום, שעכשיו נסער למגעו וחומו וקושיו של גבר אחר.

 

אני מרגישה עם נמרוד כמו חתולה מיוחמת. ולא אכפת לי שתצחקי, אוליב. מצידי שיצחקו כולם על הדימוי המטומטם. אני רק מקווה שעקבות מההרפתקאות המיניות שלי לא נותרות עלי כשאני שבה הביתה, שאקי לא מבחין בשינוי.

 

ותסלחי לי שלא עניתי לך מיד - הראש שלי פשוט כחול והגוף באמת מסריח מסקס. אגב, אם חזרת כבר, אולי ניפגש להחליף חוויות?

 

שלך,

 

רונית הסירונית

 

 

רונית, בון נווי!

 

יש לי בדיוק עשר דקות ואני מקדישה אותן לך באהבה. אנחנו מוזמנים למסיבת תחפושות הזויה ביער בולון, משהו שאמור להיות חוויה שלא מהעולם הזה, ועוד לא הספקתי להתלבש. חזרנו לפני שעה קלה מבילוי בחברתם של דוליש ובחיר ליבה הזמני סרז', מומחה לטיפול בדיקור (זו היתה ההפתעה הגדולה של דוליש – טיפול לי ולאהובי). אחר כך נסענו לשוק הפשפשים. סיפרתי לך שאהובי אוהב לרכוש ענתיקות הזויות? הסתובבנו לאט, מעריכים את הרגעים האלה שלנו לבד. נעצרנו ליד דוכן תכשיטים עתיקים. עיניי הופנטו מענק מרהיב, משובץ באבנים יקרות וירוקות, שנראה עליו כאילו היה שייך בעבר למלכה יפהפיה בעלת צוואר דקיק כשלי. "מזמן רציתי לקנות לך איזה תכשיט, יפה שלי", אמר, שלף טונות של שטרות ושילם למוכר. מחר אנחנו חוזרים לארץ. מחכה לי טונה של עבודה. ב"מומה" מחכים שאגיש להם סקיצות מערך ותכנון של התערוכה שלי.

 

-אוליב

 

 

המשך מחר