עוד אגדה ירושלמית הגיעה לתל אביב. מוסדות ירושלמיים מיתולוגיים שיורדים גוש דנה חייבים איזו התאמה למקומיים עדיני החוטם. לא מעט אגדות הגיעו לכאן והתרסקו. נדמה לי שבסימה למדו קצת לפני שהיגרו לשפלה, והתוצאה היא שזה מקום שתרצו לשוב אליו. הוכחה לרצינות היא כמובן בחירת המיקום, בלב הסצינה העסקית של מרכז תל אביב. למכירי המקור הירושלמי, העיצוב כאן כלל לא דומה למחסן ה"על האש" שבפאתי שוק מחנה יהודה. זהו סניף גדול ומלוטש והעיצוב הוא ברוח השכונה: ישבת באחד, ישבת בכולם.
למרות העיצוב המוקפד, משהו באווירה של סימה מוסיף גוון משפחתי, וזה בעיקר הודות להראל, מצעירי המשפחה, שהופקד על המקום. גור מסעדנים עם עתיד מובטח.
הצצה בתפריט מגלה שסימה מציעה קצת מכל אוצרות השוק הירושלמי. מרקי הקובה, ממולאים, בישולים ביתיים ומבחר משובח של הצעות גריל, ובראשם מעורב ירושלמי (35 שקל), תערובת של חלקים פנימיים, שהיה מאכל פשוטי העם והפך לאמירה חברתית. הזמנו אותו מיד וקיבלנו אותו פריך משהו, מבושם קלות מתערובת תבלינים לא תוקפנית - ומאוד נהנינו. תנו לנו אותו עם נתחי כבד וננשק את ידיכם.
לבד ממרק אפונה גרוסה (18) שהיה מושלם, המרקים - שעועית ומרק רגל - איבדו כיוון בדרך מירושלים. אגף התבשילים הוא תענוג צרוף, וכל מה שתזמינו יביא לכם געגועים לקצות העיניים. גם המדרוטה (42) הוא תבשיל עם טוויסט קולינרי מבריק: נתחי צלי על מצע חציל קלוי. החציל החרוך בצורה מדויקת עם הצלי הנימוח, יחד עם אורז צח, יפיק אנחת תענוג.
היונה הלכה על האש פלו, אורז בוכרי מתובל עם נתחי הודו. נתחי ההודו היבש הרגו את המנה, וההנהלה החליפה לנו מיד לטורשנה (42), קציצות ברוטב עגבניות ופירות יבשים שהיו חגיגה. לגריל עשינו את מבחן הקבב, והציון - עובר. בלי קפיצות התפעלות, אבל הקבב היה טעים, עסיסי, עם יחס טוב בין שומן לבשר משובח.
נראה שבסימה מצאו את הנוסחה. בעסקיות, לאורחים בצווארונים מעומלנים שעייפים מרצינות האוכל שבסביבה, היא מציעה סקציית בישולים משודרגת. אורחי הערב, כולל משפחות, ימצאו מסעדת גריל משובחת ברמת מחירים נוחה. זאת תשובה נוספת למסעדות ה"על האש" בדרום העיר שהאכילו אותנו מרורים במשך שנים, בגלל שלא היו תחליפים, ברמת מחירים גבוהה, בעיצוב פרימיטיבי ובדלות קולינרית. בואו לסימה ותראו איך עושים את זה נכון. תבואו אפילו מירושלים. שבוע טוב.