"אני עישנתי 12 שנה, שלוש קופסאות ליום", מספר ד"ר טוביה לרר. "במלחמה הזחל"ם שלי עלה על שדה מוקשים, חברים נהרגו, אחרים נפצעו קשה, נתקענו בשדה שעות, עישנתי סיגריה אחרי סיגריה, ופתאום גיליתי שנשארו לי רק כמה סיגריות.
"ההרגשה הייתה נוראה. במקום לחשוב איך לחלץ את עצמי ואת החיילים שלי, חשבתי כל הזמן מה יהיה, אין לי סיגריות. הגעתי למצב שבו הייתי מוכן לעבור ברגל את שדה המוקשים ובלבד שאשיג סיגריות. באותו הרגע החלטתי להיגמל. הגמילה הייתה קשה מנשוא ודרך הניסיון האישי שלי פיתחתי את השיטה האינטגרטיבית".
השיטה מתבצעת בשלושה שלבים:
"אנשים לא מודעים בכלל לקטע התזונתי בתהליך", מסביר ד"ר לרר. "הניקוטין הוא חומר בסיסי חזק מאוד וברגע שמפסיקים לעשן עולה מאוד החומציות בגוף ולכן חשוב לשנות את התפריט למאכלים בסיסיים, כמו פירות יבשים, מוצרי חלב וירקות. חוץ מזה, בדקה שמפסיקים לעשן רמת הסוכר בדם יורדת בצורה דרסטית ואז חשים עייפות, דיכאון ועצבות גדולה ולכן אנחנו מקפידים לאזן את רמות הסוכר. במקרים קיצוניים אני ממליץ אפילו על כדורי גלוקוז שאפשר לקנות בבית המרקחת, במקרים אחרים אפשר להסתפק במציצה מסיבית של שזיפים מיובשים, או סוכרייה".
אתה עושה הבחנה בין תלות פסיכולוגית להרגלים. מה ההבדל בעצם?
"זה יפתיע אותך, אבל יש הרבה מכורים כבדים לעישון שאין אצלם תלות פסיכולוגית בסיגריות אלא רק הרגלים. לעומתם יש כאלה שמעשנים שבע סיגריות ביום ורמת התלות הפסיכולוגית שלהם בסיגריות מאוד גבוהה. חשוב לדעת את זה, כי אם התלות הפסיכולוגית גבוהה, פרידה מהסיגריה היא ממש טראומה. אנחנו רואים בסדנאות אנשים (אגב, בעיקר נשים) שפורצים בבכי ומתמוטטים. בשיחות הם משווים את הפרידה מהסיגריה למוות של בן משפחה, עד כדי כך".