ברוכים הבאים ל"מדינת הכדורגל"

מדור שבועי המתפרסם מדי יום חמישי, מציג פרויקטים חברתיים הזקוקים לתמיכתכם. הפעם: אין צורך בדרכון, גם לא באזרחות. "מדינת הכדורגל", אותה מנהיגים ארבעה אוהבי כדור ובמסגרתה משחקות קבוצות חובבים במגרשים בכל הארץ, פתוחה לכו-לם

יעל עברי פורסם: 29.03.07, 12:41

"במדינה שלנו משחקים אנשים שאוהבים כדורגל אבל לא רוצים להיות חלק מהממסד והביורוקרטיה, ועל הדרך אנחנו מקדמים ערכים של קהילה ואחווה", כך, במילים שלא היו מביישות את הכרזת המדינה ההיסטורית, מתאר יונתן גל (29) את ה"מדינה" שייסד עם שלושה מחבריו לפני מספר שנים. אם אתם שואלים את עצמכם איך מגיעים ל"מדינת הכדורגל" ומהם חוקי האזרחות שלה, התשובה היא שהיא ממש מתחת לאף - וכולכם אזרחים פוטנציאלים.

 

כמעט מדי יום מגיעות קבוצות כדורגל חובבות מטעם "מדינת הכדורגל" לאחד המגרשים בארץ, מצוידים במדי נבחרת, מלוות בצלמים המתעדים כל מהלך והכי חשוב: נטולות שופטים. "אנחנו מלכ"ר (מוסד ללא כוונת רווח - י.ע), שמטרתו לקרב בין אנשים מתרבויות שונות ומרקעים שונים בעזרת הכדורגל", מבהיר גל, הנושא את התואר "קצין העיתונות של מדינת הכדורגל". "כדי לעשות זאת כתבנו תקנון שמכיל כללים שמקדמים ערכים מסוימים, כמו למשל לקיחת אחריות על אופן המשחק. לכן ויתרנו על שופט, כי שופט הוא גורם שמעבירים אליו את האחריות".

 

במערכת הכללים שניסחו גל וחבריו חבוי געגוע אל הכדורגל השכונתי הישן והטוב, אך גם לא מעט ביקורת על המשחק הממוסד והאלים במחוזותינו. "במדינה שלנו אתה בונה לעצמך את המוניטין. אם אתה 'כסחן' פשוט לא ישחקו איתך", גל מעיד. צוותי הצלמים והכתבים שמלווים כל משחק ממלאים גם הם תפקיד חשוב בנוסטלגיה לימי הצ'כונה העליזים. "כל ילד רוצה להיות חיים רביבו, אבל הרוב גדלים להיות כוכבי כדורגל מתוסכלים", הוא מסביר בחיוך. "לכן ממש כמו במשחקים המקצועיים, 'התקשורת' שלנו מראיינת את השחקנים אחרי המשחק, הכל מתפרסם באתר - ויש לנו כבר כמה סלבז של ממש".

"המטרה היא לא לנצח, אלא ליהנות ולהיות ביחד". אזרחי "מדינת הכדורגל"

 

 

קהילה וירטואלית וקהילה אמיתית

למרות אבק הכוכבים המפוזר על מגרשי ה"מדינה", מייסדיה טוענים כי מטרתם היא לשקם תחושה קהילתית שאבדה, להילחם באלימות ועל הדרך לתגמל מעשים טובים. "הנורמות שלנו מעודדות את השחקנים לפתור עימותים במהירות. אם נוצר עימות שמסרב להיפתר, שתי הקבוצות יורדות מהמגרש וסופגות הפסד טכני. בנוסף, אין אצלנו גביעים ופרסים. המטרה היא לא לנצח, אלא ליהנות ולהיות ביחד", מצהיר גל, ומספר על קהילה כפולה שנוסדה במדינה: וירטואלית ואמיתית. "אחרי המשחק אתה הולך להתקלח בבית ומתיישב מול המחשב כדי לדבר עם החבר'ה, ויש יחסי גומלין בין שני הממדים".
 

יחסי הגומלין אותם גל מתאר הופכים משמעותיים ואופטימיים עוד יותר כשהוא נדרש לתיאור המשתתפים. "כל קבוצה שרוצה להצטרף אלינו מוזמנת. יש לנו קבוצת פועלים זרים מטורקיה, עולים חדשים שהתארגנו סביב העיסוק בזהות

שלהם, קבוצה מדהימה מהיחידה לטיפול בנפגעי סמים בחיפה וקבוצת נוער. החזון הוא לפתוח את שערי המדינה לכולם ולקדם מגע בין כל קבוצות האוכלוסייה, כולל בין יהודים וערבים".

 

ועבור כל אותם שחקנים חובבים החוששים מפעילות ספורטיבית מאומצת, מבקש גל לשגר מילות הרגעה. "המודל שלפיו פיתחנו את החוקים הוא השחקן החובב בן ה-35, זה עם הכרס והסיגריה בהפסקה", הוא מנחם. "הקבוצות מורכבות משבעה שחקנים בלבד והמשחקים נערכים על מגרשים קטנים יחסית, שלא מצריכים כושר אולימפי וריצות מאומצות מקצה לקצה". 

 

ומה הלאה? כמו להרצל בשעתו, גם למייסדי "מדינת הכדורגל" יש חזון שאפתני. "אנחנו רוצים להגיע לאוכלוסיות נוספות מתוך מחשבה שהמשחק יקרב בין כולם, ייצור חברויות ויבנה אמון", גל מסכם. "אחת ההנאות הגדולות ביותר היא לראות את הקשרים שנוצרים ולעשות בהם שימוש לטובת החברה. כך למשל, אנחנו יוזמים פעילות כמו איסוף אוכל לנזקקים בתקופת החגים. כדי להרחיב פעילויות כאלה - נצטרך להרחיב גם את גבולות המדינה", הוא מבטיח.