כוכב אוטוטו נולד

רגע לפני שמירי בוהדנה הופכת לאמא בוהדנה היא מספרת כמה מפחיד להביא ילד לעולם עם צלמי פפראצי שזוממים לחדור לחדר הלידה שלה, עיתונאים שמעוותים את העבר של אהובה בבו קובו ונשמות רעות שכבר מספידות לה את הקריירה. מצד שני, האינטואיציות שלה מתחדדות, החלומות שלה הופכים נבואיים, ובעוד כמה ימים ג'וניור יגיח סוף סוף לאוויר העולם. רק שתהיה לידה קלה

 

לא, את נראית כמו לוויתן קטן, שזה אי אפשר לתאר.

 

"אני מקווה שזאת מחמאה, יובל".

 

אם את אוהבת לוויתנים, אז כן.

 

"אני כזאת גדולה?".

 

לא, את לא. סתם משעשע לראות אותך בפעם הראשונה סוג של שמנה.

 

"אני לא מרגישה שמנה, אני מרגישה אשה. אחרי המקלחת כשאני לובשת את תחתוני הסבתא שלי ומסתכלת במראה, אני מרגישה כמו חממה אנושית".

 

למען האמת, הדבר האחרון שאפשר לומר על מירי בוהדנה, אקס "מיס תותים באר שבע" 1992, סגנית מלכת יופי 1995, מקום רביעי בתחרות מיס עולם ("אני שמעון פרס של תחרויות היופי. תמיד במקום השני"), ומיס "אין לי צלוליטיס" בשוטף, זה שהיא נראית כמו לוויתן. בימים אלו היא מתהדרת באחד ההריונות היותר מחמיאים ופוטוגניים בסביבה. כשהיא מתיישבת על השטיח בדירתה החדשה באזורי חן, וכשהשולחן הסלוני מסתיר את הבטן שלה, היא נראית רגילה ביותר. שום נפיחות, בצקות או תופעות לוואי המשפיעות על פרופורציות פניה היפות, גם כשהיא נטולת איפור ולבושה בטרנינג שחור. כמה שזה עשוי להיות קלישאתי, ההריון של בוהדנה, שנמצא בימיו האחרונים, הפך אותה לענוגה, עדינה ונשית מתמיד.

 

היא מתיישבת לראיון נינוחה במיוחד, למרות שראיונות אישיים זה לא ממש בקבוק המטרנה שלה, גם לא אחרי 13 שנה של חשיפה אישית. פה ושם לאורך הראיון היא לוקחת כמה נשימות ארוכות, אבל זה רק בגלל שג'וניור, השם הזמני שהעניקה לעתיד להיוולד, בחר לעשות כמה סיבובים כשדיברנו על אבא בבו. למרות שלפני הראיון הביעה חשש שתלקה בהתקפת טפשת הריון ("אני בתקופה של בלבלה הורמונלית. נעלבת, בוכה וצוחקת בקלות. הכל קיצוני"), היא שופעת תובנות על החיים ועל האימהות הקרבה. האמת, הופתעתי. כמו רבים וטובים חטאתי והתייחסתי לבוהדנה כאל דוגמנית ממוצעת, שארכיון הכתבות שלה עמוס בלא מעט פליטות פה ותמונות המנציחות אינספור מסיבות מחיי הרווקות התל אביבית. אבל הנערה משדרות, שצמחה מול עינינו, הפכה כבר לאשה בוגרת שתחגוג באוקטובר הקרוב 30 ובעוד ימים אחדים תהפוך לראשונה לאמא. "הפכתי לאדם הרבה יותר רגוע בזכות ההריון", היא מאשרת את תחושותיי. "פעם הייתי נורא קלמזית והיו נופלים לי כל הזמן דברים מהידיים. היום אני הרבה יותר יציבה. פתאום אני מסתכלת על כל דבר שיש בבית ואפשר בטעות לבלוע אותו. אני מתחילה לחשוב כמו אמא. אני מזדעזעת מכל מיני כתבות שאני קוראת על התעללויות. אני יכולה לבכות בחדשות מהסיפורים על הפדופילים. העולם שלנו זה לא המקום הכי נפלא לחיות בו מבחינת הביטחון האישי, ובגלל זה אני מסדרת את המערה שלי, ככה אני קוראת לבית שלי, בצורה כזאת שזה יהיה המקום הכי בטוח לתינוק".

 

(צילום: עידו לביא)

 

יש לו כבר חדר?

 

"לפני שהגעת הזמנתי לו ריהוט", היא מתלהבת, שולפת תיקייה עמוסת דפי פרסום של חדרים ומבצעים של "קני מיטה - קבלי שמיכה", ומצביעה על חדר בשם "מינימליזם רומנטי". "אני רוצה לעשות לו חדר עדין עם ציור של שמיים, מלאכים ושמש. שיהיה לו מעניין ובטוח".

 

יש לו כבר שם?

 

"יש כמה אופציות. נחכה שיצא, נסתכל עליו, נראה מה התאריך ונחליט".

 

בקטע נומרולוגי?

 

"כן. מאמינה שיש בזה מזל".

 

אילו שמות עוברים לך בראש?

 

"אני בעד יונתן, בן, דייוויד".

 

בוהדנה כל כך מאוהבת בעבודה שלה, ולמרות שרק לפני חודשיים סיימה מיליון ומשהו הופעות בפסטיגל היא מוצאת את עצמה משגעת את מנהליה בסוכנות הדוגמניות והטלאנטים לוק שיאתגרו אותה בפרויקטים חדשים. מצד אחד היא נהנית מהעובדה שיש לה זמן להשלים זמן צפייה בסדרות טלוויזיה ולקרוא עשרות ספרים, אבל מצד שני, האהבה שלה לעבודה בוערת בה. על שלל ההצעות לקמפיינים לבגדי הריון שהגיעו היא ויתרה, ובינתיים היא נאמנה לאופנת גולברי שהיא מייצגת זו העונה השישית ("עכשיו אילנית לוי מחליפה אותי באופן זמני") ולתכשיטי רויאליטי. הכתבות והאייטמים שפורסמו לאחרונה כמו "האם ההריון של בוהדנה יביא לסוף הקריירה שלה?" לא מטרידים אותה. מבחינתה, ולמרות שברזומה שלה שלל קמפיינים לרשתות האופנה הגדולות, הנחיית תוכניות טלוויזיה ומשחק בסדרות "סיטי טאוור", "אהבה מעבר לפינה" והסדרה עם מאיר סויסה, "קרוב לוודאי" שגרפה שבחים רבים, היא ממש לא אמרה את המילה האחרונה.זה רק עניין של זמן מבחינתה, עד שתככב בסדרה איכותית סטייל "מרחק נגיעה" או בפיצ'ר. היא מודעת לעובדה שמלהקים עשויים לפחד מללהק את "הדוגמנית המפורסמת" אבל מצד שני, רונית יודקביץ' מבחינתה היא סוג של השראה. בכלל, עושה רושם שככל שעוקצים את בוהדנה בתקשורת, היא הופכת את זה ישר לסוג של מוטיבציה בסגנון "אני עוד אראה להם". "מדהים אותי איך שממהרים להספיד אותך. אני בסך הכל בהריון, וישר מתפרסמות כתבות של 'האם הקריירה של מירי גמורה?'. מבחינתי דקה אחרי ההריון אני כבר יכולה לדפוק שער ל'בלייזר' עם בגד ים ומראה נוטף סקס".

"דקה אחרי ההריון אני כבר יכולה לדפוק שער ל'בלייזר'" (צילום: עידו לביא)

 

ואני אומר, לחיי הפוטושופ!

 

"לא צריך פוטושופ. עם המוטיבציה שלי והגנטיקה שבורכתי בה אני חוזרת לעצמי מהר מאוד. יכול להיות שיום אחרי הלידה כבר יהיה לי חשק לעבוד, ויכול להיות שעוד שנה. אני לא יודעת מה ארגיש, אבל אני מאמינה שכדי להיות אמא מאושרת אני צריכה להמשיך ולהגשים את עצמי. רק שהלידה תעבור בשלום בעזרת השם ואחר כך הכל ייפתר".

 

אגב, איפה את מתכננת ללדת?

 

"באחד מבתי החולים במרכז".

 

זה סוד צבאי?

 

"בשביל מה לדבר על זה? כבר שמעתי על צלמים שניסו להיכנס לחדר לידה כדי להשיג פריימים של אשה מיוזעת ברגע הכי מאושר של החיים שלה. זאת ממש חדירה לנשמה. זה ברור לי שיהיה איזה שטינקר שיעדכן איזה צלם ביום הלידה, אבל אלחם בשיניים כמו לביאה שלא יהיה מצב שמישהו ייכנס לי לרגע הזה".

 

או שאפשר לשחרר לתקשורת תמונת יחסי ציבור עם הילד, ולגמור את הסאגה. כבר היו שעשו את זה לפנייך.

 

"אני לא חייבת, יובל, לא חייבת לאף אחד. זה מרגיש לי כמו אונס. זה כמו הסיפור עם חרם הצלמים על בר רפאלי. נו, באמת. זה כמו הערס שדחוי על ידי בחורה ואומר לה 'לכי יא פוסטמה, מי רוצה אותך בכלל?'.

 הבחורה לא רצתה להצטלם עם החבר שלה, אז מה? אפשר לחשוב שאנחנו איזו מדינת עולם שלישי שבחיים לא ראתה שחקן מהוליווד בארץ. למה לאנוס אותם? למה להגיד שאתם עשיתם אותה? אתם לא עשיתם אותה. היא עשתה את עצמה בזכות עצמה. לא תעשו לה פפראצי יותר? כיף לה. מה הם חושבים שיקרה? שהיא לא תקבל קמפיין לגרלן ולא תצטלם ל'ספורטס אילוסטרייטד'? רבאק, תניחו לה. תניחו לה כמו שתניחו לי כשאלד. זה הרגע הכי מאושר בחיים שלי, רגע פרטי, ואם ארצה לשתף את האומה - אצטלם עם הילד לשער ענוג של 'לאשה', ואם לא, אז לא. מה תעשו לי? תכריחו אותי? זה שהמקצוע שלנו כולל פרסום וחשיפה אישית לא אומר שלא צריך להציב גבולות".

 

לדעתי אחרי נאום חוצב להבות שכזה גם את בדרך להיות מוחרמת.

 

"יהיה בסדר. אני מכירה את כולם".

 

את כל החמישה?

 

"פעם זה היה חמישה, היום זה כבר 50. עם רובם אני גם חיה בשלום אבל יש איזה שניים־שלושה שמוכנים לסכן חיים בשביל הפריים. לאחרונה מישהו רדף אחרי בבו ואחריי בנתיבי איילון. זה כמעט ונגמר בתאונה".

 

ואיך הגבתם?

 

"בבו עצר את האוטו, ירד אליו ושאל אותו איך הוא לא מתבייש לעשות ככה לאשה בהריון, והחצוף עוד ממשיך לצלם את בבו תוך כדי השיחה. בסוף בבו נתן לו כאפה, ותאמין לי שזה הגיע לו. אני הייתי מגיבה בצורה הרבה יותר קיצונית. הוא עוד היה עדין איתו".

 

בבו קובו, למי שפספס את שלל האייטמים במדורי הרכילות, הוא בן זוגה של בוהדנה זה חמש שנים. סיפור ההיכרות ביניהם סופר כבר עשרות פעמים, אבל לכבוד ג'וניור בוהדנה, שילמד על הוריו ביום שיוכל לקרוא, הנה תזכורת: זה קרה במסיבה תל אביבית, האדריכל אילן פיבקו היה אדריכל ההיכרות, והשאר היסטוריה. הוא בן 54, היא בת 30. היא טופ מודל מקומית, מנחה ושחקנית, והוא איש עסקים שגר בלונדון (ומחזיק גם בווילה ביישוב ארסוף) ומוערך כמיליארדר. היא מחזיקה ברזומה רומנים לוהטים עם אייל גולן וסמי דדון, והוא מחזיק באשה שפרודה ממנו, ובשלושה ילדים שגילם הממוצע מתקרב לגילה של מירי. שניהם ביחד נפגשים בהתאם ללוח העבודה והטיסות שלו. בקיצור, הכי טלנובלה שיש. אם יש רגע אחד שבו הרגישה בוהדנה סוג של אי נוחות במהלך הראיון, זה היה בחלק בו דיברנו על הזוגיות הלא שגרתית שלה, זוגיות שהיא כבר התעייפה מלסנגר עליה, ולהסביר שהיא באמת באמת אוהבת אותו, ושזו באמת באמת אהבה אמיתית ולא סידור כלכלי או אינטרסנטי לשני הצדדים. וכן, יש ביניהם חוזה חתום שמגן על שני הצדדים, ובעיקר על הילד. "יש אנשים שקוראים לזה הסכם פרידה, אבל אני קוראת לזה הסכם סדר. זה נותן לכולם שלוות נפש. אני לא רוצה לעשוק אותו ולא כלום. רוצה נטו את האהבה שלו לילד ולי".

 

אין רגעים שאת מתחרפנת ורוצה אותו לידך?

 

"ברור שיש את רגעי השבירה שאני צריכה שמישהו יחבק ויתמוך, ובשביל זה המציאו את הטלפון. חוץ מזה, במצבים של משברים, הרבה פעמים אני בכלל רוצה להיות לבד.

 מבחינתי, המערכת הזו אידיאלית כי יש לי המון זמן בין פגישה לפגישה לאסוף אנרגיה ולחשוב. לא סתם המערכת הזו מחזיקה מעמד כל כך הרבה שנים. היא טובה לשנינו, וזה לא כזה חריג בעיניי. טוב לי. באמת".

 

אז בעצם תהיי חצי אם חד הורית? "אמא'לה" כזאת?

 

"ממש לא. אני אהיה אמא עם בן זוג שתמיד בסביבה, גם אם לא פיזית. אני משוכנעת שבבו יהיה אבא לתפארת. יש לו לב כל כך רחב לתת אהבה לי, לילד, לילדים שלו ולמשפחה שלו. שואלים אותי אם אתחתן איתו, וזה ממש לא מטריד אותי. תראה, עובדתית, לפי מה שקורה מסביבנו, מוסד הנישואין קצת פשט את הרגל, ועובדה שכל שעה וחצי איזה זוג אחר מפרק את החבילה, וחבל. אפשר לחיות עם בן זוג שאוהבים ולעשות ילד גם בלי ניירות ומסמכים".

 

ועכשיו מגיעים לשאלה...

 

"שאני ממש לא ארגיש נוח?".

 

אמת. לפני שנתיים היתה כתבת פרופיל לא מחמיאה במיוחד על בבו.

 

"קראתי".

 

ושלפו מהארכיון כתבה ובה סיפור אונס שבבו ביצע לפני 30 שנה, ובגלל זה הוא נשלח לכלא למשך כשנתיים.

 

"ואתה יודע מה היה מרגיז במיוחד בכתבה? שלא כתבו שהוא ישב במעצר, אבל בסוף יצא זכאי. זה כמו שאתלונן שאנסת אותי ותשב בכלא עד שתיקח עורך דין, ואז יגלו ששיקרתי. הסיפור הזה שייך לעבר של בבו, ולכן אני לא אכנס לזה יותר מדי. אני יודעת שהיתה לו איזו התנהלות שגויה עם בחורה שהוא הכיר".

 

ואת מקבלת אותו?

 

"בוודאי".

 

זה לא כזה "בוודאי". אשה אחרת אולי היתה אומרת לגבר שלה "יש לך כתם שאני לא מקבלת".

 

"הוא סיפר לי על זה כבר בתחילת ההיכרות בינינו".

 

ואיך הגבת?

 

"הקשבתי, שאלתי שאלות ועשיתי את ההחלטה שלי. הוא היה בן 20 כשזה קרה. כולנו עושים שטויות, ומבחינתי זה עניין זניח שלא הכתים אותו. מבחינתי, מה שחרה לי, זה שאם העיתונאי היה רוצה לצאת הגון הוא היה טורח לכתוב שבסוף, אחרי כל המשפט והמעצר, הוא יצא זכאי".

 

את בחורה די אמיצה, את יודעת? את הכי חיה לפי איך שבא לך ולא מחשבנת לחברה.

 

"תמיד חייתי ככה. בסופו של יום הדלת של הבית נסגרת ואני צריכה להרגיש נוח עם עצמי, ולא עם דעת הקהל. בבו הוא בן הזוג האולטימטיבי, ואני אוהבת אותו יותר ויותר מיום ליום. מה יהיה בעוד חמש שנים? אין לי מושג. נהיה יחד עוד עשר שנים? זאת ברכה. רק עוד שנה? חבל. כרגע, זאת הדרך שלי, ואני מקבלת אותו באהבה עצומה. כל אחד עושה טעויות לאורך הדרך ואני משתדלת לא לשפוט".

 

אילו טעויות את עשית?

 

"דברים מטופשים שאמרתי ואני מעדיפה לשכוח", היא צוחקת, "לא צריך להזכיר לי".

 

ומה עובר לך בראש כשאת רואה תמונות שלך קצוצת שער בצבע אפור מתחילת הדרך?

 

"לא הקאתי שמונה חודשים, אל תגרום לי להקיא עכשיו. התמונות מפעם נראות כמו הדרך שבה התנסחתי. בגיל 20 הייתי במרד נעורים שהגיע בדיליי. מקסימום אני אסביר לו שבגיל 20 אמא חיפשה קצת תשומת לב ועשתה כל מיני שטיקים. הוא יבין".

 

 

• את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגיליון "פנאי פלוס" החדש והמתחדש