חבל הטבור מחבר בין העובר לאם במהלך ההריון ומעביר לעובר דם המכיל בין היתר חמצן, חומרי מזון ומרכיבים רבים הנחוצים למחייתו. ברוב המדינות בעולם מתבצע חיתוך חבל הטבור מיד עם יציאת הילוד לאוויר העולם. עם זאת, לא קיימות הנחיות מסודרות באשר לתזמון האופטימלי לחיתוך חבל הטבור.
בישראל מאפשרות המיילדות לבן הזוג לבצע את החיתוך, שנעשה כאמור מיד לאחר הלידה כדי למנוע בעיות נשימה, וכדי להאיץ את הקשר בין האם לעוברה.

חבל הטבור מחבר את העובר לשליה (צילום: גטי אימג')
במחקר, מסוג מטה-אנליזה שבו נסקרו מחקרים קודמים שהשוו בין זמני חיתוך חבל הטבור, עלה כי עיכוב של חיתוך חבל הטבור בן שתי דקות לפחות, שיפר את ספירת הדם של הילוד והפחית את הסיכון לחוסר ברזל ולאנמיה. החוקרים עוד מצאו כי החיתוך המאוחר הגביר את מספר תאי הדם (פוליציטמיה). אך תופעת לוואי זו הייתה זמנית, וחלפה מאליה ללא כל סיבוכים.
"לא צריך להיסחף בשינוי ההנחיות" אומרת ל-ynet פרופ' לאה סירוטה, מנהלת מחלקת ילודים ופגים במרכז שניידר לרפואת ילדים, "שיעור האנמיה המולדת בישראל הוא נמוך, ועיכוב של החיתוך עלול להביא לשיעור גבוה של פוליציטמיה בתינוקות".
לדברי פרופ' סירוטה, המרכיב המשמעותי יותר בחיתוך חבל הטבור הוא הגובה. "זה פועל לפי כח הכובד. אם מחזיקים את הילד גבוה מהאימא, הדם יזרום דרך חבל הטבור בחזרה לשליה, והתינוק יוולד אנמי יחסית. לעומת זאת, אם מנתקים אותו יותר נמוך מהאם, זורם דם מהשליה לתינוק ואז הוא יהיה פוליציטמי. לפיכך, חשוב לנתק את חבל הטבור בגובה האם".