אז האם אפשר בכלל לשמר את הרגלי התזונה של הילדים, עליהם עבדנו כל כל הרבה זמן ובהם השקענו את הנשמה במטבח? ועד כמה ניתן לפקח כשהילדים לא אוכלים בבית?
"לא קורה אסון אם ילד נחשף לדברים אחרים אצל חברים, כל עוד הרגלנו אותו לערכי תזונה נכונים", אומרת יעל שגיא, מנחת קבוצות ויועצת משפחתית. "כל מה שאסור וטאבו הוא מאד מפתה. מים גנובים ימתקו - אמרו וצדקו".
אבל הרי אי אפשר לפקח על הילד נון-סטופ, 24 שעות ביממה. וממילא לכל הורה שהשקיע ולימד את הזאטוט הפרטי שלו שעגבנייה נורא חשובה וקולררבי זה מאסט, לכל הורה כזה ברור שאצל החבר של הילד אוכלים ג'אנק, בלי קשר לזהות ההורים. "מסבירים לו שקולה לא בריאה ושעדיף שיבקש משהו אחר לשתות, אבל אסור לפקח כי התגובה של הילד יכולה להיות הפוכה, והוא עלול לעשות דווקא".
ואם הרגלי התזונה אינם נכונים? משנים אותם, אומרת יעל אדלר. ומתברר שאפשר לעשות זאת בגיל מאוחר, אם כי ככל שמחכים ונזכרים בגיל מאוחר, כך קשה יותר לעקור הרגלים מגונים ולהשריש ערכים נכונים. "מעבירים את כל המשפחה לתזונה נכונה. ההתגייסות לתזונה נכונה צריכה להיות של כל המשפחה. הקרב לעולם לא אבוד".