שבט דוקטורי התאחד: 520 קרובים הגיעו לגזר

ארבעה דורות מבני משפחת דוקטורי, שהגיעה לארץ לפני כ-100 שנה, נפגשו בקיבוץ גזר לכינוס רב משתתפים. הם העלו זכרונות וטעמו ממאכלים עיראקים כשרים לפסח. בסוף המפגש התקבצו כולם לתצלום משפחתי של 520 בני המשפחה

רועי מנדל פורסם: 05.04.07, 15:25

מפגש משפחתי רב-משתתפים: בקיבוץ גזר שבשפלה נערך היום (ה') מפגש מרגש של 520 בני משפחת דוקטורי. הם הגיעו לכנס המשפחתי השביעי של המשפחה המורחבת. היו שם סבתא רבתא בת 87 - שריד לדור השני של המשפחה בארץ - עשרות ילדים, מאות נכדים ועשרות נינים וכולם הצאצאים של ארבעה אחים שעלו לארץ לפני כ-100 שנה מעיראק.

 

כמעט 16 שנה חלפו מאז הכנס האחרון, בו נפגשו כל בני משפחת דוקטורי. רבים מהנוכחים היום עוד לא היו בחיים, כשבני המשפחה הגדולה נפגשו יחד וחגגו את חג הפסח בשנת 1991. השם דוקטורי מקורו במקצועו של אבי המשפחה, בנימין, שהיה רופא עיניים בבוקאן, שבגבול כורדיסטאן-עיראק. ילדיו: שלמה, דוד, יוסף ורחמים, עלו לישראל בתחילת המאה הקודמת ומהווים את בסיס העץ המשפחתי, ועל שמותיהם קרויים רוב בני המשפחה.

הסבתא רבא עם בני המשפחה  (צילום: עופר עמרם)

 

את המפגש הנוכחי הפיק כמעט בעצמו אדיב ניסים לבית רחמים, נער בן 17, שכל חייו שמע על ההיסטוריה המשפחתית ועל הכינוסים שהיו נהוגים בעבר. הוא נטל יוזמה והחליט לחדש את המסורת. "רציתי להכיר את המשפחה, לדעת מה קרה מאז המפגש האחרון", הוא אומר. "להכיר את כל הדוקטורים שקיימים בעולם. במשך ארבעה חודשים חיפשתי אחרי בני המשפחה, איתרתי טלפונים וכתובות ופניתי לכולם. כולם נענו בהתלהבות. הגעתי אפילו לקרובת משפחה שסבתא שלי לא ראתה מאז שהיא עלתה מעיראק".

 

הכינוס הראשון של בני המשפחה נערך בשנת 1979, ומאז בכל שנתיים נפגשו בני המשפחה. אלא שבתחילת שנות ה-90' נפטרו כמה מבני המשפחה, שהיוו את הרוח החיה של הכינוסים. "כל החבר'ה הטובים נפטרו וזה הלך והתמסמס", אומרת עמליה מאירי, מצאצאיו של דוד דוקטורי. "פתאום בא בחורצ'יק צעיר שכולנו חייבים להצדיע לו, והביא את כולנו לפה. לא נפגשנו הרבה שנים".

מעלים זכרונות ממפגשי העבר  (צילום: עופר עמרם)

 

"חיכיתי בקוצר רוח למפגש הזה כבר 16 שנים", מספר עודד סייחי, גם הוא מצאצאיו של דוד. "זה נורא מרגש לפגוש את כולם ולהכיר אנשים שלא דמיינתי לעצמי שהם קרובי משפחה שלי. פגשתי פה מישהו שעבדתי איתו ארבע וחצי שנים מבלי לדעת שאנחנו קרובי משפחה".

 

עודד דוקטורי, נכדו של דוד ז"ל, סיפר כי הוא מוכן להגיע לעיראק כדי לראות את ביתו של סביו.  "הלוואי ויכולתי לעשות טיול שורשים במקום בו סבי נולד. הייתי מוכן להגיע לעיראק אפילו כחייל מארינס אמריקני, רק כדי לראות מה נשאר שם מהבית של סבא. אבל לא נראה לי שייצא לי להיות שם בעתיד הקרוב".

נהנים ממאכלים עיראקים כשרים לפסח (צילום: עופר עמרם)

 

עם הגעתם לכינוס, קיבלו האורחים חוברת ובה העץ המשפחתי, וכן מדבקה שעליה שמם ושמו של אבי משפחתם. אדיב, מארגן האירוע, עונד על חולצתו שתי מדבקות: בית יוסף ובית רחמים. בני המשפחה מסבירים כי הסיבה לכך היא נישואיהם של בני דודים, דבר שהיה נהוג באותם ימים בעיראק.

 

בדשא שבקיבוץ גזר ישבו בקבוצות בני המשפחה, שלפו מהציידניות מאכלים עיראקים, משחקים שש-בש ושחמט ונזכרים בנוסטלגיה במפגשים הקודמים שערכו יחד. התחרות הסמויה בין המטבחים המשפחתיים נעלמת כשבשלב מסוים פותחים הנוכחים שולחן ומארחים איש את רעהו. סמבוסק ממצה, תפוחי אדמה וביצים חומות ובשרים מוצעים לכל דורש.

 

בשיאו של המפגש הגיעה מלכה דוקטורי, סבתא רבא בת 87, לה 57 נינים ו-27 נכדים. בני המשפחה קיבלו את פניה בהתרגשות. "אני עייפה אבל שמחה מאוד ומתרגשת. לא ראיתי את כל הילדים שלי הרבה זמן. כולם פה שלי, אני מכירה את כולם ואני גאה. אני חיה עד היום רק בזכותם".

 

בסוף התכנסו בני המשפחה לתמונה משותפת. היה קשה לכמה מאות להיכנס למסגרת, כשהסבתא רבא במרכז. כשבת המשפחה, שהנחתה את האירוע, ספרה לאחור והצלם לחץ על הכפתור, פרצו כולם בצעקת "דוקטורי". גאוות יחידה.