מהממי ישראל לדורותיהם

ממייק ברנט ועד רן דנקר, מאסי דיין ועד הנרי דוד - כולם השביחו את הזן והיטיבו את ההרכבה. אחרי שביום העצמאות הקודם הצדענו למהממות, השנה נתנו את הכבוד לגברי ארצנו, בעזרתו של המהמם הראשי, אמיר קמינר. אתם מוזמנים לשדרג

בשנה שעברה חגגנו את עצמאותנו עם מצעד "מהממות ישראל לדורותיהן", ואכן החג היה אצילי ומלא הדר, כמו שרק חג מנגל יהודי יכול להיות. השנה ראינו כי טוב והחלטנו להעמיק את השוחה ולהמשיך את המסורת. קיבצנו את המהמם הראשי, הרב גונדר, אמיר קמינר, שיפרשן לנו את הרקע לבחירת רשימה מצומצמת של מהממי ישראל לדורותיהם, מתוקף זכותינו הטבעית וההיסטורית להתפנן מול פרצופים יפים - חלקם נוסטלגים - של הגברים המהממים שלבלבו פה מאז שקמה המדינה.

 

ברור, הרשימה אינה שלמה בלי הגבר שלדעתכם הוא המהמממם הראשי ונפקד ממנה. אם החסרנו מישהו קריטי, אתם מוזמנים לנצל את מנגנון הטוקבקים המצ'וכלל כדי לצעוק עלינו, ואנחנו נשתדל לרצות אתכם, ולהוסיף אותם לרשימת ההשלמה שעוד תבוא. בינתיים קבלו את 25 המהממים שלמטה. חג עצמאות שמח!

 

מייק ברנט

מהיחידים שעשה את זה גם בבינלאומית. הוא ניחן ביופי שאולי היום יחשבו שהוא מלוקק, אבל למעשה הוא מאוד מרשים וזוהר, בעיקר על רקע ישראל הפוריטנית של שנות ה-70. ברנט הכניס מימד פתאומי של סקס לאווירה הקיבוצית, ועד היום יזכרו לטובה נענועי האגן שלו. כבר אז עשו עניין מזה שהוא לא שירת בצבא, בגלל שהיו לי בעיות בכיס-המרה, ובארץ זמזמו לו "כיס מרה", על משקל השיר שלו בצרפתית, "קי סרה" (Qui Saura).

 

הוא היה בן לניצולי שואה, שלא הוציא מילה מהפה עד גיל חמש. אבל כשפרץ הוא קיבל את כל החבילה, כולל מעריצות מתעלפות, שעד היום עולות לקברו, למרות שעברו יותר מ-30 שנה מאז שהוא קפץ, בגיל 28, ממרפסת דירתו בפריז, בשנת 1975.

 

 

אסי דיין

דיין היה התקווה הלבנה הגדולה בימי "הוא הלך בשדות", הצבר האולטימטיבי. היה כמובן גם עניין הייחוס המשפחתי, בכל זאת הבן של משה דיין - שהיה אהוב הנשים בפני עצמו - וסוג של זריקת זין. הוא התחיל לנהל קריירה בהוליווד (הצטלם לסרט "נאהבים לנצח", עם ג'ון ואנג'ליקה יוסטון), והיה פשוט מדהים ביופיו. יש המצרים על שבגילו המתקדם (60 פלוס) הוא מתעקש לחשוף את גופו השעיר והמכסיף, כמו בקמפיין של "כאוס". אבל מצד שני יש אנשים (טוב, המדור), שמאמינים שחינו של התא האפור עולה על כל אלה. בכל מקרה, הקונצנזוס הוא שדיין נראה מדהים בצעירותו, ועל הקונצנזוס הזה יחתום, לשם שינוי, גם דיין עצמו.

 

דיין מתוך הסרט "מבצע יונתן", באדיבות לע"מ (צילום: סער יעקב)

 

עמוס גוטמן

גוטמן היה נסיך, שהביא מעט אצילות אירופאית ובזק אותה על הלבנט. הוא יצא מהארון בשנות ה-70, ונחשב לאמיץ בהומוסקסואליות שלו, מהסוג החלוצי. נשים היו מתעלפות אחריו, וניסו להמיר אותו קבוצה, בין היתר משום שהיה לו יופי מהפנט וחלומי, אולי מסתורי קצת, אריסטוקרטי ומלאכי. והסרטים שלו היו יפים כמוהו, מלאי אסתטיקה וסגנון. גוטמן נפטר מאיידס בשנת 1993. על שולחן העבודה של קמינר יש תמונה שלו עד היום.

(צילום: מיכל הימן)

 

עמוס עוז

היופי האינטלקטואלי שאף אישה לא עומדת בפניו. הוא מהראשונים בז'אנר המאצ'ו הרגיש, ולמרות השנים שחלפו, גם היום הוא עדיין חזק בנישת סמל המין מסוג 'זיון שכל' (במובן החיובי של המילה!). נשים מרתקות אותו, מסעירות אותו, רואים שהוא גבר שמבין בנשים. בין היתר הן אוהבות אותו, כי הוא כותב דמויות נשיות מדהימות, ואי אפשר שלא לשים לב, שהוא ניחן בסוג המראה שמשתבח עם השנים.

באדיבות לע"מ (צילום: הרמן חנניה)

 

אושיק לוי

נמנה על הז'אנר השרמנטי. לוי היה השובב מהסיקסטיז, ליידיז מן עם ניחוח ים תיכוני, ונשים אכן היו כרוכות אחריו, עוד מהימים בהם כיהן בשלישיית התאומים עם חנן גולדבלט ופופיק ארנון. הוא נשאר כזה עד היום, משדר את השרמנטיות גם כשבלוריתו כבר הקלישה, ואפשר לראות את זה בתפקיד האופי שהוא נותן כרמטכ"ל ב"שיר שלנו".

 

אריק איינשטיין

הוא כל כך יפה גם עכשיו, כשהוא צלח את ה-60, שחבל שהוא יושב בבית. בסיקסטיז הוא היה פשוט אלילי. היה לו את הכל, הוא היה אתלט, זמר מעולה והיו לו פנים עדינות וחזקות. איינשטיין  הביא איתו צבריות בוטה ולפעמים וולגרית, עם גוון של מאצ'ואיזם, אבל לא מהסוג המאיים. הוא היה ועודנו ביטוי מקסים לתל אביביות ים תיכונית של הסיקסטיז והסבנטיז. תמונה מוצלחת לא פחות שלו תוכלו למצוא על עטיפת האלבום "יסמין".

באדיבות לע"מ (צילום: סער יעקב)

 

גידי גוב

היום החננות שולטים, אבל הרבה לפני עליית החננות הוא ניבא את בוא הז'אנר. ב"כוורת" וב"דיזינגוף 99"' או ב"להקה", עם הקטע המאנפף שלו, אחרי הכל לא חסרות בנות שהקסם הנרדי עובד עליהן. הוא עדיין שמור, ומי שעובד עליו הקסם הזה עדיין יפול ברשתו.

גידי גוב וחלק מ"דודה", באדיבות לע"מ (צילום: סער יעקב)

 

שלמה ארצי

בנות הרוסות עליו עוד מהימים שהוא השתכשך באמבטיה ובחוף הים, וחשף את גופו החלק בקליפ הקדום של להקת חיל הים. שם לא ראו כמה הוא נמוך. זה מדהים איך הוא משתמר ומשתבח, אפילו משכלל את השיטות ברובד מסוים.

 

ארצי הוא הגבר הישראלי. נקודה. הוא גדל עם המדינה, ולא התדרדר להרס עצמי. הוא לא מקליש או רופס, שמור מבחינה פיזית, ויש להניח שגם הנכדות של הסבתות, שהעריצו אותו כשהיו בנות 20, מעריצות וחושקות בו היום, וארצי, כמו ארצי, אוהב את כולן בחזרה.

באדיבות לע"מ (צילום: סער יעקב)

 

מוחמד בכרי

ערבי המחמד הראשון. נשים תל אביביות לא עמדו בקסם הכפרי של העיניים התכולות והצלקת הקודרת. היה לו לוק של כוכב הוליוודי, הזר האפל. אז לא ממש חיברו אותו עם ההווי הערבי שאנחנו מכירים, אבל עכשיו, כשהוא הפך לפעיל פוליטית, ולא כל כך בעדנו, נהיה קשה לבנות לקבל אותו. אם פעם מישהי היתה מביאה אותו הביתה, לא בטוח שהיו זורקים אותו תיכף. היום זה כבר מסוכן. אבל הוא עדיין נראה מעולה, וגם הצמיח שושלת מפוארת של בנים שלא מביישים את הפירמה. 

 

עודד קוטלר

למרות שהוא בן שבעים אוטוטו, הוא שמור ומרשים, שלא לדבר על תרבותי. לא ברור איך האקלים, המים הקשים ואורח החיים המורכב פה פסחו עליו ולא חרצו בו חריצים, עדיין הוא עדיין מתהלך עם הבלורית המלאה והפנים החלקות. יש בו משהו מאוד תרבות גבוהה, תיאטרלי ואצילי, ששומר עליו למעלה.

 

שמוליק קראוס

קצת לא נוח להכניס גבר מכה לרשימה, אבל למרות אישיותו הבעייתית והאלימה – ואולי בגללה - נשים נמשכו אליו בצורה מוטרפת. הוא היה פרא אציל, היו לו עיניים מדהימות, והוא אמנם שעיר, אבל אז לאף אחד לא היה אכפת. המנגינות שלו היו מדהימות, ורימזו על פן עדין יותר באישיות שלו, מה שגרם לנשים לקוות לאלף או לביית אותו. לא ברור למה כיף להיות עם גבר שתוי ואלים, אבל כנראה שזה עונה על בעיות פסיכולוגיות. חוץ מזה הוא גם היה חבר של אריק איינשטיין. תמונה עתיקה יותר של קראוס תוכלו למצוא על עטיפת האלבום "לבד ביחד ולבד לבד".

 

יגאל בשן

האליל הראשון של קמינר, עוד כשהיה בכיתה ג' וגזר תמונות שלו כדי להדביק אותן במחברת. בשן היה אז בפיקוד צפון, ונראה מדהים עם הבלורית המוארת, החיוך והקסם התימני (במקור: בשארי), והתנהל עתיר חמידות שובבה. הוא נחשב לאליל בשנות ה-60 וה-70 (בשן, אבל גם קמינר), בזכות היותו כה יפה וגם זה שהיו לו שירים נורא יפים על בחורות. למרות הכל הוא היה ונותר גבר של אשה אחת, מיקה בשן.

 

באדיבות לע"מ (סער יעקב)

  

דודו טופז

עם כל ההסתייגות ממנו ומהקריירה שלו, אי אפשר לקחת מטופז את יפי-תוארו, שבלט יותר בעיקר בשנות ה-80, ואת הכריזמה שלו. הוא הספיק להתחבב על אינספור נשים, ואפילו ניסה להתחתן (פעמיים), אבל לא הצליח להתחייב עד הסוף. היום הוא טוען שהוא מחוסן, למרות שעדיין מקבל פתקים מנשים במהלך התוכנית. טופז שהיה לסמל הרייטינג הביא איתו חוצפה ישראלית, צנח לתהומות עם הצ'כצ'כים, המריא עם פליטת פה והראשון בבידור, צנח שוב עם נשיכת נטליה אוררו, המריא עם "קשת", צנח בלי "קשת", וכיום הוא מתנחם בשבועית שלו בערוץ 10.

(צילום: רונן אקרמן)

 

אלי אוחנה

נציג המגזר הכדורגלני. אולי יש יותר סקסיים ממנו, אבל יפה תואר הוא היה והוא הווה, בין היתר בזכות הצלקת והבלורית. התספורת המפורסמת אמנם הכסיפה והתקצצה, אבל אוחנה השכיל להתקדם עם הזמן. הוא איש החיים הטובים, ויש בו אינטליגנציה שמשאירה אותו מעודכן גם היום. תואר שאי אפשר לקחת ממנו הוא המטרוסקסואל הראשון, הרבה לפני רביבו ואיציק זוהר, כשהופעה בפרסומת לשמפו ("זה מה זה פשוט, כמו לחפוף ראש") לא היה דבר מובן מאליו לכדורגלן.

(צילום: מאיר כהן)

 

אלון אבוטבול

קמינר צפה בו בערגה כשהוא הגיע - כולו בן 17, תלמיד תלמה ילין - לאבטיחים על הטיילת. אף אחד לא ידע אז שאבוטבול יהיה אחד השחקנים הישראלים העסוקים, וסמל סקס בפני עצמו. אבוטבול - וזאת היתה גם הפעם הראשונה שמישהו בשם אבוטבול הפך לכוכב – היה ונותר כולו צ'ארם ונשמה. עם הזמן הוא אמנם הולך יותר על הצד ה'זרוקי' של החיים, אבל הוא שחקן נהדר, ובטח יהיה גם במאי מעניין. יש בו משהו תמים, ששומר עליו צעיר ברוח, ואנחנו בעדו.

(צילום: אמיר כהן)

 

ג'וליאנו מר

בן לאמא יהודיה ואבא ערבי, שתפקד על תקן סמל המין של האייטיז. הוא הפגין פראות וחושניות בסרטים שהוא השתתף בהם, אבל נקשרה אליו גם הרבה אלימות. למעשה הוא הפך לביטוי למדינה המסוכסכת הזאת, והחיבור בין יהודים וערבים. יש לו יופי פראי שחור, קצת איטלקי, הוא הטריף הרבה מאוד אנשים בשנות ה-80, ואז גם סיפק הרבה סקנדלים ושערוריות.  בשנים האחרונות הוא טרוד בעיקר בפעילות פוליטית, אבל המראה שלו עדיין שובה את הלב.  

(צילום: צביקה טישלר)

 

ברי סחרוף

נציג הרוקרים ברשימה. הקסם התורכי שלו, שהולך ומשתבח, הפסים הכסופים השזורים בבלוריתו. הוא היה מדהים ביופיו גם כשהיה צעיר, וקמינר זוכר אותו עוד מימיו ב"גלולה", משהו בו גרם לך לרצות להיות גרופי שלו. היצירה שלו היתה תמיד מוערכת, וברקע עמד המתח בין הנוכחות הבימתית הפרועה שלו, והמסתורין ששידר במציאות, כשעמד שנים מאחורי רמי פורטיס. יש בו משהו רגיש, שנשים רוצות להגן ולסוכך עליו, שלא לדבר על להתכרבל בתוכו בלילות הקרים.

(צילום: יחסי ציבור)

 

אלון ריינהורן

הוא התחיל בתור החבר של ליאור מילר, ועלה ופרח בתחילת הניינטיז העליזות, וימי האקסטזי והביג לאב. מאוחר יותר התביית כמו רוב הדור הזה, הלך לגור בכפר וחטב עצים למחייתו. יש לו יופי נקי ורך, שהשנים עושות לו רק טוב. לאחרונה עזב את הבית, ועכשיו אפשר למצוא אותו שוב ברחובות תל אביב, דוגם את חיי הלילה שלקחו כמה צעדים קדימה מאז, לשמחתן הרבה של בנות פלישתים.

(צילום: אבי ולדמן)

 

דודי בלסר

אם יש ישראלי שראוי להגדרה בן האלים, זה הוא. הוא מושלם. ויעיד קמינר, שזוכר איך ראה אותו בפעם הראשונה ב"ציפורה" המנוחה, וישר תלש את העמוד. איכשהו תמיד רואים אותו עולה מתוך המים, עם הטורסו המדהים שלו. את הקסם תסביר הגופה, ויסביר העיסוק בספורט. הוא גם מתבגר בחן, למרות שהשיער קצת בעייתי בתקופה האחרונה, והשרירים אולי לא בתפארתם כמו אז, אבל הוא עדיין אוחז בלוק התמים והחזק הזה, שמשלב בחוכמה עדינות נשית ועוצמה גברית.

(צילום: יריב כץ)

 

ליאור אשכנזי

בגללו כולם רוצים להיות סוכני מוסד. הוא שילוב מנצח של מאצ'ואיות עם עדינות, חומר מעולה לגיי-אייקון. הוא דמות מרתקת – אינטליגנטי, מוכר סחורה בראיונות וגם יודע לתפקד כילד הרע ולספק סקנדלים. זכורות לנו לטוב תצוגות העירום שלו בהצגות בבית צבי, שהוכיחו שמעל לכל הוא גם שחקן מצוין, והלוואי שלא יוותר על הוליווד. ולסיום: עוד נציג מלא חן של הקסם התורכי. 

(צילום: אורן אגמון) 

 

גולן פוקסמן

פשוט תסתכלו עליו. לדעתנו זה מספיק.

  

אסי כהן

סמל המין התורן, ובצדק. הוא מתוק נורא, לא מושלם - אבל הטוב, הנעימות והכשרון העצום שלו מדברים בשמו. הוא יכול להיות מוסכניק רגיש, פרח מזעזע וגאון הייטק צעיר. מעל כל זה מרחף סוג של חוסר ביטחון ורגישות גדולה, שמאוד משוחחים אל המין הנשי.

(צילום: אלדד רפאלי)

 

איתי תירוש

יש לו עיניים שאפשר לצלול אל תוכן, ומנגד הוא קיבל כנראה חינוך טוב. הוא יפה ולא מלוקק, יש בו ממזריות, אבל הוא גם מישהו להתחתן איתו. קצת מוזר הסיפור עם סוכנות העובדים הזרים שהוא מתחזק, אבל מוכיח שהוא נמנה על הזן שיודע שהדוגמנות היא בת חלוף. תירוש בהחלט גורם לך לרצות להגיע לארוחת שישי אצל רונית תירוש. אם לא בשבילו אז בשביל אחותו.

 

 

יהודה לוי

ס.ק.ס.י. הוא מוכשר ובר מזל, על שהוא מחזיק באוצר כמו נינט. ללא ספק בעל פוטנציאל לכוכבות בינלאומית. כמו כל בני התערובת המוצלחים, יש לו בייבי פייס, אבל גם מוטיב ערסי, אבל לגיטימי ומטופח. הוא הגבר הישראלי שבאמת לא נרתע מבדיקת גבולות וקצוות, כמו ב"יוסי וג'אגר", ובמשחק המוצלח שלו הוא חושף פוטנציאל לא ממומש, שמושך אליו נשים מכל שכבות האוכלוסיה.

(צילום: אביגיל עוזי)

 

רן דנקר

אלוהי. עדין, אבל לא במובן הנשי, אלא מלא מתיקות. קמינר – ולא רק הוא - מצא את עצמו בוהה ב"שיר שלנו" רק בגללו. הוא מושך את העין, עבר מטאמורפוזה מעניינת מאז הפרידה מנינט, ומאוד מסקרן לעקוב ולראות, לאיזה כיוון הוא ילך מכאן. ובכוכבית קטנה: עוד חספוס קטן לא יזיק.

(צילום: גיא כושי, באדיבות "פנאי פלוס")

 

הנרי דוד

רוסי המחמד הנוכחי. סוף סוף נקלט הפוטנציאל הסקסי של יהדות רוסיה, ועל הבמה עולים ובאים נציגי המגזר הקצת יותר פוטוגנים משרנסקי וליברמן. בלונד וגוף חלק, עיניים כחולות ותכונות שבאופן כללי משביחות את מערך הגנים המקומי. אנחנו לא יכולים לחכות כבר לבני התערובת.

הנרי דוד ל"סליו" (צילום: דנה קופל)

  

יוסי בן חנן

בכל זאת, יום העצמאות, ואחרי התלבטות בינו לבין הצנחן שבכה מול הכותל, הוחלט להוסיף לרשימה את יוסי בן חנן. אבא שלו הוא "מר התעמלות בוקר", מיכאל בן-חנן, שהעיר את מאזיני קול ישראל בהתעמלות בוקר ברדיו. בן-חנן קיבל את 15 דקות התהילה המהממות שלו, כשהופיע על השער של המגזין Life, אחרי מלחמת ששת הימים, כשהוא רוחץ במי תעלת סואץ ומניף מעליו את הקלצ'ניקוב שלו. חטוב, נועז, מחוייך ומחוספס, הישראלי היפה לפי כל קנה מידה. לבת שלו הוא קרא "יוני", של שם החבר הטוב שלו, יונתן נתניהו, שהציל את חייו בקרב ברמת הגולן. המדור מצדיע.