על יפי הבלורית והתואר

השכול הדתי והחרדי בישראל הרכין ראש, אם מתוך תודעה עמוקה, כי זה מקום של כבוד, בו מתחשבים זה בזה עד כלות, ואם מתוך נמיכות קומה אל מול יפי הבלורית והתואר. דודי זילברשלג מסביר מדוע הגיע עת הטקס האלטרנטיבי

אין עוד מקום המצדיק ומשווע אל הביחד, כמו מקום השכול, מקום הדווי והכאב מחייב יציבות שתאפשר ליפול אל זרועות ה"אחר", להניח ראש על כתף תומכת ולהזיל דמעה, על חיי אנוש שנגדעו באבם.

 

ממקום זה נחצב הניסיון להקנות אופי חד מימדי, אחיד, לאומי וישראלי, לאירועי יום הזיכרון. הממלכתיות שלטה בכיפה והעניקה לדגלים, לתרועת החצוצרות לצפירה, למטחי הכבוד את הכבוד המרכזי בעוד כבודו של הזיכרון היהודי התגמד נוכח מאוויי יפי הבלורית והתואר - היהודי החדש", החסון, וה"פייטר" קשתה השיחה בסגנון הישן הגלותי, שפוף הקומה של ה"עולם הישן" אותו חפצו להחריב. השכול הדתי והחרדי בישראל הרכין ראש, אם מתוך תודעה עמוקה, כי זה מקום של כבוד, בו מתחשבים זה בזה עד כלות, אם מתוך נמיכות קומה אל מול יפי הבלורית והתואר, או משום שהמיעוט התקשה להכתיב גינוני זיכרון לרוב הישראלי.

 

הדתיים הלאומיים נמצאו אז בהזדהות מוחלטת עם סמלי המדינה הצעירה, גם הם התרפקו על שיר הרעות כמו על זמרי אותה עת, רבים מהם הסתפקו במעט סממנים היהודיים ששובצו בכל טקס זיכרון. כיום במכלול השאלות הצפות ועולות בקרב הציבור הדתי הלאומי, גם שאלת ההשתתפות בטקסים אלה נדונה מחדש.

 

החרדים כמו תמיד היו מחוץ למשחק, בראשית ימי המדינה עוד היו נופלים חרדיים אך מיעוט נופלים מקרבם במלחמות ישראל מאז הפך את האופי הטקסי לשולי, בחברה הישראלית בהשפעת מיעוט חרדי מיליטנטי, נתפסו כולם כמחללי הזיכרון, עד שבנוהל קבוע בתקשורת כל ערות מקצה שתי ניידות שידור לסיקור אירועי היום, הראשונה נעה לכיוון מאה שערים ורק השנייה מופנית ל"הר הרצל".

 

ביום הזיכרון השנה ערוץ 1 משדר את "בכל נפשך" על חייו ומותו של רס"ן רועי קליין הי"ד שנפל בבינת ג'בל נפילת גיבורים במלחמת לבנון השנייה. הסרט יצק תוכן חדש לזיכרון הישראלי, מתוכו מתנשאת לגבהים דמותו של זן חדש של יפה הברית והטוהר, מפקד שכרת ברית עם האומה הישראלית, מכח דבקותו בבורא עולם ובתורת ישראל והברית ההיסטורית ביניהם. עמלו בטרם שחר בעסק התורה, בנין הבית בישראל, שרותו הצבאי, עיסוקו היומיומי, אהבותיו, כל העולם הזה ומלואו, שאבו מאותו מקור של טוהר. זיכרון העקוד בעבותות, אל הברית ואל הטוהר, מחייב זיכרון אחר, מאחד לצידוק הדין נוכח האובדן. הוא מצדיק מהלך בנתיבים ההולכים מרבי עקיבא, שיצאה נשמתו באחד, "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", דרך החייל נתן אלבז הי"ד שהשליך את עצמו על רימון להציל את חבריו ועד לרועי קליין הי"ד שגם הוא השליך את נפשו מנגד להצלת חייליו.

 

המאמינים בעילוי הנשמה ובשובה אל המקור ממנה חוצבה, מתקשים להתחבר אל קטעי קריאה וזמר המתריסים ומעקרים את יסודות האמונה, תופעות שהם פגיעה ישירה במסורת ישראל או בהלכה היהודית פוצעים את הנפש השכולה, המאמינים חשים כי לא זכר יש כאן לא זיכרון אלא חילול זכרם הקדוש. טקס הזיכרון החלופי בא למלא את הריק שהיה נחלת המאמינים עד הנה, תוך התחשבות מוחלטת גם במימד הישראלי המצוי. שילוב ערכי זיכרון כמיטב המסורת עם מוטיבים ישראליים ממלכתיים באופן שמאפשר גם למשפחות חללי פעולות האיבה, מכל המחנות, להתייחד עם זכר יקיריהם בדרכם.

 

הכותב הינו מו"ל העיתון החרדי "בקהילה". השתתף בטקס יום הזיכרון האלטרנטיבי של הציבורי דתי-חרדי בבנייני האומה