ביקורת: ניפוץ מיתוסים ב"מיתוס" הכשרה

"מיתוס", מסעדת גריל תל-אביבית כשרה, היא מסעדה מהוקצעת ומעוררת ציפיות, אבל לא מרגשת או מיוחדת. רמי סימני ביקר ולא מצא סיבה להתלהב

רמי סימני, עיתון ת"א פורסם: 29.04.07, 09:56

המקום מהוקצע. המיקום - בלב משולש התרבות, הצבא והמשפט - נכון. הריהוט נכון. התאורה האפלולית נכונה. המלצרים לבושים נכון (שחור, כמובן, שכבר יצא לי מכל החורים). השירותים, כמובן, מעוצבים למשעי. ואחרי כל ההקדמה הזאת אתה מתיישב ומצפה לסימפוניה מרגשת - זה רף הציפיות שהציבו בעלי המקום - והצלילה מטה, מלווה בחבטה, מגיעה מיד.

 

זה מתחיל בתפריטים, שהוגשו לנו קרועים. לא האמנתי וביקשתי אחרים. התפריט עצמו משעמם וחסר ייחודיות, המחירים היקרים מתאימים למטבח שמציג מעוף יצירתי או מוצרים יקרים. כאן זה ממש לא קורה. מיתוס היא מסוג המסעדות של "לקחנו פרה וקצת דגים, חילקנו לחלקים והנה - יצאו לנו מנות".

 

לא שהיה לא טעים, אלא שלאחר ההצהרות המכובדות היה פשוט מאכזב. ככה זה כשאתה פוגש "סלט ירקות אותנטי" ב-33 שקל וזה ממשיך בתפריט בחוסר היגיון מוחלט. לקחנו לראשונות את מה שהיה הכי קרוב למשהו עם אמירה עצמאית - טורטיה בקר עם נתחי אנטרקוט ועשבי תיבול (39). האנטרקוט היה חתוך היטב, נתחים בעובי מדויק, והטורטיה שימשה כמלווה נייטרלית, כך שהיה טעים מאוד. אלא שגם כאן הורגש חוסר המעוף. מתכנן המנה היה צריך להוסיף מגשון עם רטבים שונים. זה מה שהיה חסר גם בטאפאס פטריות (19), פטריות פריכות בפסטו. אז ביקשנו יפה רוטב ויניגרט, רוטב חמוץ-חריף ורוטב פיקנטי. לשבחו של המטבח ייאמר שהרטבים הטובים הגיעו מהר והמנות, בעיקר הפטריות, שודרגו לעננים.

 

המשכנו בהמבורגר הבית, בגודל 280 גרם (68), שהיה יקר אך טעים למדי, גם אם בעל מרקם קפיצי שגורם להתייבשות מהירה יחסית על הצלחת - תופעה הנובעת בדרך כלל מיחס שגוי בין בשר לשומן.

 

קינחנו בפלאן פסיפלורה מתוצרת מקומית (28) ונהנינו.

 

אם הייתי הבעלים של מיתוס לא הייתי משנה דבר. השולחנות סביבנו הוכיחו זאת: מדובר במסעדה מהוקצעת, יעילה, ללא שאר רוח ובמחירים שעליהם כבר דיברנו. אבל מי צריך שאר רוח כשיש לך אלפי סועדי צהריים מסביב שמחפשים אוכל ענייני באווירה יוקרתית? אך האם מיתוס תהיה העדיפות הראשונה שלהם בערב כשירצו להתפנק? לא בטוח. שבוע טוב.