מאחר שאיש של נאמנויות אני, בכל פעם שאדרוך על המדרכה של רחוב אבן-גבירול מול כיכר רבין בתל-אביב איאלץ להיקרע בין שתי אהבות גדולות שלי: בראסרי, ביתי השני, או השכנה החדשה "טיקה", סניף של רשת בשר מצוינת מאיסטנבול שאותה אני מרבה לפקוד בביקורי בעיר הטורקית.
למי שעדיין לא מכיר את טיקה, שלה יש כבר סניף משגשג בהרצליה פיתוח, הסבר קצר: ב-1998 הקימו שלושה דודנים בעלי חזון מסעדה באיסטנבול. לאור ההצלחה, טיקה הפכה לרשת, שלאחרונה פותחת סניפים ברחבי הים התיכון, בדרך לכיבוש העולם.
אנשי טיקה מקפידים לפקח מקרוב על שימור הרוח והאיכות של הרשת, והם שולחים נציגים מטעמם כדי שיעבדו במטבחי המושבות הבינלאומיות ויפקחו על התאמת חומרי הגלם המקומיים, כך גם בסניף התל-אביבי, שקם על חורבות הבר של איציק זוהר ומסעדת הדגים של פרנק אזולאי, שלא הצליחו לשרוד זמן רב. בעיצוב סטייליסטי ומושקע מאוד, ומעל הבר מתנוסס גוף עיצובי מרשים ואימתני, ויש שיגידו ביזארי, שהורכב מאלפי חרוזים צבעוניים.
כדי להתענג על המטעמים הפיקנטיים הצטיידתי בחברי המאפר ההוליוודי חן אלוני שהגיע לביקור מולדת. העסקית של טיקה כוללת שלושה מסלולים. בכולם תקבלו סלטי פתיחה, פיתות תפוחות, מנה עיקרית ושתייה קלה וחמה. אחת ממנות הפתיחה היא גבורדה - סלט עגבניות טריות מתובלות בשמן זית ורכז רימונים. אני מתקשה להתעסק עם עגבניות חיות, אבל חברי סבר שהסלט מוצלח, אם כי העגבניות בטורקיה טובות ומעודנות יותר מנה נוספת היא היירלה - סלט הורס וממכר של עשבי תיבול ושקדים קלויים. כל-כך פשוט וכל-כך גאוני. לכן הזמנו עוד אחד, אבל הפעם הוא הגיע עם יותר מדי לימון. סלט היום היה תבשיל במיה קריר וטוב, שאפילו אלה שלא נמנים עם חסידי הירק המרייר הזה יתפתו לו.
במסלול ה-49 שקל יש רק עיקרית אחת - מאפה דק עם בשר טלה, עגבניות ועשבי תיבול, שנשלף מהטאבון. רשת טיקה ידועה במאפים המאלפים שלה, אבל הלחמעג'ון המקומי היה קצת רכרוכי. הוא היה טעים, אבל אני מעדיף אותו יותר נוקשה ופריך.
אגף ה-59 שקל מתמקד בבעלי הכנף. חן, שהיה פעם טיפוס גרגרן ודשן, השיל לאחרונה קילוגרמים רבים הודות לדיאטה קשוחה ומשטר כושר זה לא מנע ממנו להתמסר למנה נהדרת: טאווק שיש - נתחי עוף במרינדה של עגבניות קצוצות ועשבי תיבול צלויים על הגריל. דווקא המנה המסורתית טאווק אדנה אכזבה - הקבב מבשר עוף קצוץ התגלה כסתמי ומשמים (למרות תערובת התבלינים הייחודית.(
בעסקית היקרה, 69 שקל, אל תחמיצו את בייתי קבב המהמם: קבב טלה ועשבי תיבול מגולגל וחתוך בפיתה דקה. כל המפגש הזה יעשה לכם הרבה אושר בפה. גם הדונר קבב (כלומר שווארמה) מצטיין. בארץ אני לא נוגע בשווארמה, גם מפני שאמי אסרה עלי כי היא נמכרת בחוצות ומאוד לא נקייה, וגם מפני שהיא לא לטעמי בגלל אופי התיבול ואיכות הבשר, שעושים לי צרבת מעיקה. אבל באיסטנבול אני נרקומן של שווארמה, היות ששם עושים את הבשר ומתבלים אותו בדרך מפעימה. בטיקה התל-אביבית דבקים בשיטה הטורקית. אולי יהיה לכם משונה לשלם כל-כך הרבה כסף על שווארמה - אבל המנה, העשויה מבשר טלה ובקר איכותי, שווה כל אגורה.
חבל שהאורז שנלווה למנות היה קמחי ונוקשה. בטורקיה אני תמיד מתפעל מהאורז הפשוט והנשגב שמכינים בכל מקום. כדאי שגם כאן יאמצו את הפטנט.
זה אמנם קצת לא הוגן ליפול על טיקה בשבוע ההרצה, שלושה ימים אחרי שנחנכה העסקית, אבל פשוט לא התאפקתי. עם זאת, כבר בשלב זה הם לא מביישים את הפירמה הנכבדה, ואני בטוח שאנשי המקום ישייפו את הדרוש תיקון. אין לי ספק שהשכנה החדשה של בראסרי תהיה זמן רב בשכונה, הרבה אחרי שיסתיימו השיפוצים באבן-גבירול, שהופך לנתיב הקולינרי של תל־אביב.
מחיר העסקית: 49 שקל, 59 שקל, 69 שקל
מטבח: טורקי
שעות העסקית: א'-ה' 12.00-17.00
חנייה: ברחובות הסמוכים ובמגרשי החנייה באזור (בתשלום)
ציון: 8.6