פסיקתו של השופט טננבוים ניתנה במשפטו של זיו אביב, נהג צעיר ששוחרר לאחרונה מהצבא. אביב נתפס כאשר הוא נוהג תחת השפעת אלכוהול, אך כפר באשמה. במשפט שהתנהל בבית המשפט לתעבורה בירושלים הוכחה אשמתו של אביב, והמשטרה ביקשה להחמיר עמו ולהטיל עליו עונש חריג - פסילה מעבר לפסילת המינימום הקבועה בחוק (שנתיים). הנאשם, מצדו, ביקש להקל עמו ולצמצם את תקופת הפסילה.
_wa.jpg)
ענישה במקום מניעה (צילום ארכיון: אבי מועלם)
בדברי הסיכום מתח השופט טננבוים ביקורת נוקבת על התנהלות המשטרה במקרה: "הנאשם היה שיכור, והשוטר שם לבו לכך," כתב השופט. "מה שעשה השוטר הוא לגשת אחורנית, ולהמתין עד אשר הנאשם אכן נהג ברכבו. אציין כי השוטר יכול היה לדעתי לקחת את המפתחות מהנאשם, או להורות לו לנעול את המכונית ולהתרחק ממנה. במקום זאת, העדיף 'לארוב' לנאשם ולהמתין שהלה יחטא". השופט פוסק כי התנהגותו של השוטר אינה מכובדת ואינה ההתנהגות לה ניתן לצפות משוטר.
לנוכח השגותיו על התנהלות השוטר במקרה, בחר השופט להקל בעונשו של הנאשם והטיל עליו פסילה של 11 חודשים בלבד, וקנס בסך 2,000 ש"ח. השופט הסביר בדברי הסיכום כי יש מקום להחמיר עם עברייני תנועה, וכי אין הוא נוהג לרדת מעונשי המינימום שקבע המחוקק. אולם במקרה הנ"ל, כך הבהיר, יש נסיבות מיוחדות שהובילו אותו להקל בעונש.