ניהול קהל בפתח המאה ה-21 הוא מקצוע לכל דבר ועניין. שליטה בהמון אינה מתרכזת בפיזור הקהל בסוף משחק כדורגל או קונצרט רוק. ניהול קהל אמיתי מביא בחשבון ודואג להגעה מסודרת ובטוחה למקום האירוע, אבטחתו וכן דאגה לתמהיל קהל נכון, כזאת שמזהה ומפזרת למשל גורמים בעייתיים ביציעים שונים, או מאפשרת הכנסת נשים וילדים כגורם סובלמטיבי לקהל עמוס טסטוסטרון, תוך דאגה מתמדת לשלום הצופים בעת האירוע וכמובן בסופו.
צפיית תרחישים, גם קיצוניים, היא חלק אינטגרלי של אותה תורת ניהול, אשר מסתייעת במודיעין יעיל (ואפילו במשתפי פעולה מרכזיים מקרב הצופים) וכן באמצעי תקשורת יעילים, המסוגלים לסייע בזמן אמת בעת תרחיש קיצוני (פיצוץ, קריסת מבנה או סתם התפרצות אוהדים) ובכללם: אמצעי הגברה ומצלמות, שבין היתר יוכלו לתעד ובעתיד אף לשפר את התפקוד באירוע.
אלימות צופים, דוחק, פאניקת כניסה ויציאה, התנהגות שנובעת מתסכול או שמחת ניצחון - כל אלה הם תרחישים מוכרים, שאסור להיות מופתעים מהם כל פעם מחדש. כמי שמכירים את המתחמים בהם נערכות תחרויות ספורט באופן רציף, על המארגנים, ובכלל זה מאבטחי האירוע (משטרה וכוח סדרנות), להיות ערוכים לכל צרה, שלצערנו, מתרחשת בתדירות גבוהה מדי. העובדה שקיימים אצטדיונים המועדים לפורענות מבעוד מועד רק הופכת את כישלון ארגון האירוע אתמול לגדול הרבה יותר.
דוגמאות אלו ורבות אחרות ממחישות מדוע הפיאסקו של טדי עלול לחזור שוב באחד או יותר מאצטדיוני הכדורגל בישראל. שידוד מערכות כולל, המחייב שיתוף פעולה יעיל יותר בין הנהלות הקבוצות (גם כאלה שלא עומד בראשן שוטר בדימוס), הנהלת ההתאחדות (לה אחריות מערכתית לנושא) וכוחות המשטרה, יביא להתמקצעות בארגון וניהול אירועים מסוג זה, אשר הרבים הבאים בשעריהם מצפים לחזור בשלום - ואפילו, רחמנא ליצלן, גם ליהנות. מגיע להם.
ד"ר גלילי הוא סוציולוג ומרצה במכללה ע"ש זינמן במכון וינגייט