השקל חזק בזכות השקל

לא הריבית לבדה תקבע את שערו, אלא המבנה של הכלכלה כולה

זה לא שהשקל חזק, מספרים לנו המרגיעים - זה שהדולר חלש. הדולר נחלש "בכל העולם", מסבירים לנו פרשנים ואפילו נגידים-לשעבר, בגלל הגירעונות הכבדים בסחר החוץ האמריקני, והייסוף של השקל הוא רק השתקפות ישראלית מקומית של גל עולמי.

 

כן?

לא!

 

הטיעון הזה לא נכון, קודם כל עובדתית: שער החליפים של השקל מול האירו, או השטרלינג הבריטי, או מול הפרנק השוויצרי לא נשאר קבוע - השקל התחזק גם מול המטבעות הללו, ולא במעט. מול הפרנק השוויצרי התחזק השקל מתחילת השנה בכ-5%, מול השטרלינג הבריטי יוסף בקרוב ל-4% ומול האירו בקרוב ל-2.5%. אין אלו שיעורי ייסוף מבוטלים, שהרי מדובר במטבעות הנחשבים להכי חזקים בעולם. האשליה שהשקל כביכול "צמוד" אוטומטית לאירו או לשטרלינג או אפילו ל"סל מטבעות" כלשהו אינה אלא אשליה, ואפילו יקרה.

 

אבל הטיעון הנ"ל אינו נכון גם עקרונית: מה שקובע את מחירו של הדולר בישראל הוא המסחר היומי בשוק דולר/שקל - ביקוש ער לדולרים יגרום לפיחות; היצע גדול יגרום לייסוף. וכבר היו דברים מעולם, ולא מזמן. במחצית הראשונה של 2002, עת הפיגועים ובריחת ההון, פוחת השקל בשיעור של 18%. הפיחות כולו היה תוצרת בית. אחר-כך הגלגל התהפך, האמון בשקל חזר והמטבע שלנו התחזק. ושוב: השינוי קרה תוך ניתוק ממה שקרה באותה התקופה בשוקי המטבעות בחו"ל.

 

בחשבון הסופי, שער השקל משקף את מצבו של המשק הישראלי ואת זה האמריקני. ואתן רק דוגמה מובהקת אחת: מיוני 2002 ועד אפריל 2007 עלה מדד המחירים לצרכן בישראל בקרוב לאפס אחוזים. משמע, האינפלציה השנתית הממוצעת בחמש השנים שחלפו הייתה כאפס, או סביב האפס. האינפלציה השנתית הממוצעת בארה"ב במשך אותן חמש השנים הייתה 3.2% לשנה והאינפלציה המצטברת על פני חמש שנים - 17% . רק נתון זה לבדו יכול להסביר את מרבית הייסוף בשערו של השקל מול הדולר.

 

אך הנתון הזה מבליט עוד נקודה חשובה: ישראל היא מדינה שהדבירה לגמרי את האינפלציה, ולפיכך אין צידוק לשערי ריבית גבוהים בה. אף על פי כן, בנק ישראל לא מצליח להשתחרר מהחשש לאיזו התפרצות אינפלציונית נוראה. אין חשש כזה: אם האינפלציה תרים ולו במקצת את ראשה, מסוגל בנק ישראל לדכא אותה מיד על-ידי העלאה בריבית.

 

אני מוכן להמר שאם בנק ישראל ישתכנע להפחית את הריבית לכדי 2%, יושפע מכך מיידית שער השקל - ואכן נראה פיחות מסוים בשערו. אולם לאורך זמן, לא הריבית לבדה תקבע את השער השקל, אלא המבנה של הכלכלה כולה. גורמי הבסיס ישמרו על עוצמת המטבע או יכרסמו בו.

 

בקיץ 2001 נסעתי לפולין, לראיין את נשיאה. המטבע הפולני, הזלוטי, נסחר אז בשער של 4.11 לדולר אחד. במקרה, גם השקל נסחר אז באותו השער: 4.12 שקלים לדולר. זלוטי אחד היה שווה לשקל אחד. והיום? היום אפשר למכור בוורשה דולר אחד תמורת 2.8 זלוטי: זלוטי אחד שווה לכן כ-1.4 שקלים. זה לא קרה בגלל הדולר, זה קרה רק בגלל הזלוטי, שהתחזק בקרוב לחמישים אחוזים. המשק הפולני צמח ופרח, השקעות החוץ זרמו אליו והוא צורף לאיחוד האירופי. ואני שואל: אם שקל כבר היה פעם שווה לזלוטי אחד, מי אמר שהמטבע היפה שלנו לא ישוב להיות שווה לזלוטי? כלומר, 2.8 שקלים לדולר...