זה היה לפני חודשיים בערך. אלון ריינהורן (35), מהדוגמנים הבולטים של שנות ה-90 וגבר נחשק עד היום, שוב העמיס את הטנדר שלו עם ציוד מהבית, ופרק אותו, הפעם בדירת רווקים שהגיעה עם הסטטוס של "פנוי". זו לא הפעם הראשונה בתשע השנים האחרונות, שריינהורן פותח דף חדש: בין מסעות הנדודים שלו אפשר למנות מעבר חד מתל אביב לאילת, כשהיה בשיא הצלחתו; נטישת הדרום החם לטובת החיים השקטים בפרדס חנה, משם העפיל לגבעת עדה, וחזרה לאזור המרכז. בימים אלו הוא תולה את הכובע שלו בבית פרטי קטן וישן בכפר שמריהו, שירש מחברו, ליאור מילר, המתחתן בקרוב.
"להעביר הרבה שנים באותו בית נראה לי דווקא דבר חיובי", הוא מפריך את ההשערה שיש לו נשמה של צועני. "בכל פעם קורה משהו שמזיז אותי הלאה, איזה תירוץ מספיק טוב, כדי שאני אמשיך למקום אחר". אלא שהסיבה לתזוזה האחרונה שלו רחוקה מלהיות "תירוץ טוב". היתה זו פרידה עצובה מדיצה, אישתו בשמונה השנים האחרונות. אחרי שנים של יחד, אחרי שנטש את חיי הזוהר לטובת חיי משפחה, גידולו של גור, בן החמש וחצי, ועבודה יציבה כנגר ואמן רהיטים בסטודיו לעיצוב שבבעלותו, הוא חוזר בעל כורחו לביצה המבעבעת שמקבלת אותו בחום.

איך מרגיש לך הסטטוס החדש?
"אני לא חושב שלהיות גרוש עושה את זה לבחורות. אני יודע שלהיות אבא זה הקטע, זה דווקא עושה את זה. בנות שומעות שאתה אבא, זהו, גמרנו. קודם כל הוכחת שאתה שווה משהו, והמערכת עובדת".
קצת משונה שדווקא כשאתה עוזב, החבר הכי טוב שלך מתחתן בפעם השנייה.
"שיהיה לו המון מזל טוב ובהצלחה, זה רק אומר שגם אני אתחתן שוב, כי מה שליאור עושה, אני מחקה כמה שנים מאוחר יותר. זה על הכיפאק, אני בעד להתחתן שוב. רוצה למצוא אישה, שאישה תמצא אותי ונחיה לנו ביחד. כמובן שלא כרגע, כי עוד מוקדם לי. אני לא מחפש קשר עכשיו, אלא רוצה לקחת אוויר ולבדוק את עצמי. אני גם מאמין שקשר זה משהו שקורה, ברגע שאתה פוגש את האדם הנכון בטיימינג הנכון".
אתה מרגיש לבד?
"כן, וזה לא תמיד מרגיש נעים. ברור שאני עובר תהליך, מתרגל מחדש לדברים ששכחתי איך הם מרגישים. זה מה שיש ועם זה ננצח. שכחתי למשל מה זה לעשות לבד כביסה, ולחיות כמו רווק. הקטע הזה, שאתה קם בבוקר לבד, מצחצח שיניים לבד והולך לישון לבד".
דווקא ההתנתקות מהברנז'ה אמורה לעזור למערכת יחסים להצליח.
"אני לא יכול להמליץ לאף אחד על ניהול מערכות יחסים. האנשים שמרכיבים את מערכת היחסים, הם אלו שקובעים את החוקים שלהם, זה לא קשור להתנתקות כזו או אחרת. זה לא משנה איפה אתה נמצא, אלא איך אתה מרגיש עם עצמך, אתה יכול להיות הכי שלם באמצע דיזינגוף והכי מוטרד על חוף שקט באילת".
אם יש מקום אחד יציב בחיים של ריינהורן, שגם מתפקד על תקן האשה השניה, אליה הוא תמיד בורח, זו כנראה העיר הדרומית, אילת, הוא פרש אליה בהפתעה גמורה, אחרי שהשתתף בסדרות טלוויזיה כמו "קפה פריז" ו"כסף קטלני", הנחה בשידור חי במשך שלוש שנים את "זאפ לראשון" וקטף במהלך השנים קמפיינים נחשבים, שהפכו אותו לדוגמן מבין המובילים בארץ. "התחלתי בגיל 17, עשיתי פרסומות, וכשהתגייסתי לקרבי הקריירה נקטעה. אחרי השחרור אמרתי לסוכנת שלי דאז, בטי רוקוואי, 'להתראות מותק, תודה רבה, לא מתאים ולא רוצה להיות דוגמן'. היא שכנעה אותי לעשות סיבוב קטן, וככה קיבלתי תוך חודש שלושה ארבעה קמפיינים. הכסף עשה את שלו ואמרתי סבבה. התחלתי לעבוד, היה מאד נחמד וככה זה נמשך ונמשך".
ולמה זה נגמר?
"אף פעם לא התייחסתי לזה בתור קריירה, התגלגלתי. את העבודה עצמה אהבתי, אהבתי לבוא לסט, אהבתי שמפנקים אותי, מטפלים לי בשיער, מאפרים אותי ושכולם נחמדים. היה אודישן הייתי הולך לאודישן, היה אירוע, הייתי הולך לאירוע. לא הייתי במכון כושר, לא צועד, משתזף או מוריד שיער, כי אף פעם לא הרגשתי את עצמי דוגמן. בכל פעם שזיהו אותי, הייתי מופתע מחדש".
כשסומנת כסמל סקס, זה לא החמיא לך?
"אף פעם לא עלה לי האף, אף פעם לא חשבתי שאני יותר טוב מאנשים אחרים או יותר יפה מהם. אדם צריך להיות קודם כל יפה בעיני עצמו, ולי לקח המון זמן להגיע למסקנה שאני מקבל את עצמי. זו הייתה שאלה של החלטה. מהיום שהשתחררתי מהצבא, התחיל אצלי תהליך פנימי של למידה וחקירה, ושינוי דברים שלא אהבתי בי. זה תהליך שאני לא חושב שהוא נגמר".
אבל למה לחתוך בשיא ההצלחה?
"לא הצלחתי להנות מכלום בחיים. כלום. לא מסיבות, לא תל אביב, כל מה שהיה מסביב היה רק תפאורה. לא היה כיף עם נשים, לא היה כיף בעבודה, לא היה כיף לצאת, לא היה לי כיף אם הייתי בטלוויזיה. הייתה תקופה שהייתי נוסע לאילת ביום שישי, נשאר על החוף לישון, נכנס לצלילת בוקר, כל היום מבלה על החוף, צולל צלילה אחר הצהריים וחוזר הביתה. בכל פעם היה לי קשה לחזור, אז אמרתי לעצמי יאללה, שמתי את הדברים על האוטו ונסעתי. גרתי על החוף איזה חודשיים.
"אין ספק שאילת, שאני קורא לה 'עיר הילדים האבודים', שינתה בי משהו. זה כמו לחיות על אי וזה צריך להתאים לך. כשאתה על החוף כל היום שלך נשלט על ידי הטבע. אתה קם בבוקר, כשהשמש זורחת, הולך לישון אחרי שהיא שוקעת, לא אחרי 'סיינפלד' או 'אבודים', הכל כל כך פשוט".
ריינהורן בקמפיין ל'אירוקה" (צילום: אבי ולדמן)
באילת הוא הכיר את דיצה, מאמנת דולפינים בריף, שלימדה אותו לדבריו 'להיפתח, ותמיד נתנה לי גב'. אחרי שנתיים הם מיסדו את הקשר, ותוך שלוש שנים נולד בנם הבכור. עכשיו, בניגוד לנוהל הפרידות מלאות הכעסים וההאשמות, הוא מדבר עליה ביראת כבוד ומקפיד לשדר כי למרות סיום היחסים הרומנטיים, היא תמיד תהיה חלק מחייו. "מה שקרה זה שהפכנו יותר לחברים, מאשר לבני זוג. היא אדם מאד מיוחד, ואי אפשר לקחת את זה ממנה. אני מאושר על היום שהכרתי אותה ועל התקופה שהיינו יחד, למרות הקשיים".
אתה כועס על עצמך?
"אני כועס גם על עצמי וגם עליה לפעמים, אבל לא נותן לזה להשתלט עלי. אני מתגבר ואומר לעצמי שחבל על הזמן, שזה לא יביא אותי לשום מקום בחיים".
כשאתה מסתכל מהצד על סצנת הרווקים בתל אביב, איפה אתה ממקם את עצמך?
"אני בטח אבקר שם, אבל הכיוון שלי זה זוגיות. אני די מבולבל כרגע, מצד אחד אני מאד מפחד, אני לא מוצא את הידיים והרגליים שלי, למרות שגדלתי בעיר הזו ואני מכיר אותה מלמעלה עד למטה. מישהי אמרה לי שעכשיו אני לומד ללכת מחדש. מצד שני, זה נורא כיף שאפשר לחזר ולהתחיל, מה שקודם לא יכולתי לעשות."
הוא מודה בחצי פה שכרגע הוא לא ממש עושה משהו בנדון, כי גם כשהדלת של כלוב הזהב נפתחת, לא תמיד יש חשק לעבור דרכה החוצה. בבית הקפה על גבול ת"א -גבעתיים בו התקיים הראיון, הציצו בריינהורן לא פעם עיניים סקרניות, בעיקר של נשים. אלא שהוא לא הבחין בהן. "כשבנות מתחילות איתי אני לא שם לב, אלא אם כן זה ממש בוטה".
הקונצנזוס כבר קבע שאתה בחור שווה. זה עושה לך טוב?
"זה אף פעם לא היה אחרת. סתם בצחוק. זה כיף לשמוע, אבל לא חושב שאף פעם היה ככה".
ומה עם התעשייה? לשם תרצה לחזור?
"זה לא צריך להיות זה או זה, אני יכול להתעסק בכל מיני תחומים. אני עוסק גם בנגרות וגם בעסקים. גם לגבי הטלוויזיה, אם התפקיד והקונספט יהיו נכונים, אני אשמח לחזור. סך הכל יש בזה הרבה פאן, ודברים פחות מפריעים לי היום. בקיצור, התבגרתי. היום אני חושב שהחושים שלי הרבה יותר טובים, האנשים שממליצים לי יותר מכירים אותי, ולגבי פרסומות, כל עוד זה לא סיגריות או פרוות, אני מוכן הכל. אז היה בי משהו לא שלם, היום אני יודע לעשות בחירות טובות יותר. ככה אני לפחות מקווה".
לאן נראה לך שתנדוד בסשן הבא?
"נראה. הנדודים אצלי הם לא בריחה, אני מחפש את המקום שלי. בינתיים אפשר להגיד שאני עדיין מטייל".