קשה, קשה לחזור לקרקע המציאות. אחרי שהתרגלנו לרמה הגבוהה באמת של משחקי יומנגוס הגיע תורם של משחקי קומפדיה לעמוד ולהציג את מרכולתם בביקורות משחקי הילדים.
שלא תבינו אותי לא נכון, חלק מהמשחקים של קומפדיה מוצלחים, כפי שבוודאי נראה בכתבות עתידיות, אבל חלק מהם – איך נאמר – מרגישים קצת מחופפים. חבל אם כן, שדווקא המשחק הראשון שבדקנו התגלה כשייך לקבוצה השנייה.
עוד ב-vgames: הכתבה הקודמת בסדרה: פיג'מה סם: רעמים וברקים אינם כה מפחידים
"קספר: הרפתקה בג'ונגל" מבטיח להיות הרפתקה מופלאה של חשיבה וכיף בג'ונגל קסום ומלא הפתעות,
ובכיכובו של קספר, רוח הרפאים הידידותית.
מספר לא מבוטל של משחקונים שונים ומשונים מחכים לילדים, והצלחה בהם תעזור למצוא חלקים לפאזל המרכזי. אם ישלימו את הפאזל יהיה ניתן לצפות בקטעים מצויירים בכיכובו של קספר. בין המשחקים, שמיועדים לפיתוח החשיבה והזיכרון של ילדים בגילאי חמש עד שבע, ניתן למצוא: פאזלים, משחק מטקות, זהה את קולות החיות והתמצאות בעיר. לרוב המשחקים יש רמות קושי שונות, שאמורות להתאים את המשחק לרמתו של השחקן.
עם פתיחת המשחק, מוצג בפני השחקן הג'ונגל הירוק ובו מבחר נקודות חמות, כמו קופים, אריות וחוקר אחד מבולבל. לחיצה על אחד מהם מובילה למשחקים השונים.
יש לציין שהג'ונגל נראה צבעוני ומזמין וברזלוציה גבוהה. אני מציין את זה מכיוון שמי שילחץ על אחת מהנקודות החמות יגלה שהוא מועבר למשחק אחר, שכולל פתיחת חלון חדש של Windows (לפעמים עם כותרת של "יום הולדת לאיתמר"!), שינוי הרזולוציה ושינוי הסגנון הגרפי. כאן המצב כבר לא נראה מזמין כמקודם. בעוד שחלק מהמשחקים נראים לא רע, חלקם נראים כמו דברים שהועתקו היישר מימי ה-DOS העליזים.
מאיפה הנחש משמיע את קולו?
אם זו הייתה הבעיה היחידה, הייתי אולי מעלים עין. אבל כשגם המשחקים עצמם סובלים מבעיות – ובכן, מזה כבר אי אפשר להתעלם. ניקח לדוגמא את משחק זיהוי קולות החיות. דווקא מהצד הגרפי מדובר במשחק נאה, עם חיות מצויירות בקו קריקטוריסטי שכזה, אבל המשחקיות, אוי המשחקיות - בתחילה משמיעים לנו קול של חיה ועלינו לבחור באחת חיות המוצגות על המסך שהקול שייך לה. למרבה הצער,
לעיתים הקשר בין החיה לבין הקול שהיא מפיקה הוא מקרי בהחלט, וגם במקרים שהוא תואם – לפעמים הוא לא מיוצג ע"י חלק הגוף הלא הנכון.
למשל נחש, למיטב ידיעתי (ודאי למיטב ידיעת ילדי) אמור לעשות קול "סססס". אך מה לעשות ובמשחק הקול שהוא מוציא מגרונו הוא דווקא רשרוש שמזכיר מאוד את הרשרוש שאמור לעשות הזנב שלו (שכלל לא מופיע).
מכיוון שאין אפשרות ללחוץ סתם על החיות אלא רק במהלך המשחק, כל לחיצה לא נכונה תגרור תשובה של "לא נכון", מבלי להשמיע את הקול של החיה, ותתחיל את המשחק מהתחלה. זה מאוד הרגיז, גם אותי וגם את ילדיי ומהר מאוד הם ביקשו לחזור למסך הראשי.
מצד שני, יש לציין שחלק מהמשחקים דווקא מצאו חן מאוד בעיניי הילדים. הפלא ופלא, אלו היו גם המשחקים הנוחים יותר לתפעול, כמו התאמת זוגות לחיות, תוכנת הציור הפשוטה והמגוון הרחב של פאזלים. לרוע המזל החלוקה היא 70-30 לטובת המשחקים הפחות מוצלחים.
קספר? שקוף
אגב, אתם בטח שואלים ומה עם קספר? איפה הוא נכנס בכל הסיפור הזה? אני מצטער לבשר לכם, אבל מעבר
להופעה במסך הראשי וקצת פיטפוטים פה ושם אין לקספר שום קשר למשחק. זה לא שמציירים משהו שקשור לקספר או מרכיבים פאזלים מעולמו של קספר, הוא פשוט דמות קרטון בחזית וזהו.
באותה מידה היה אפשר לשים את מיקי מאוס או דני-דין ואף אחד לא היה שם לב להבדל. אפילו הסרטונים המובטחים לא שווים את המקום הדיגיטאלי אותו הם תופסים (ולפי האיכות שלהם הם לא תופסים הרבה, אני מבטיח לכם) – הם נראים כמו הקלטה פיראטית מהטלוויזיה שהורדה מ-YouTube ונקטעה אחרי עשר שניות. ממש ביזיון לזיכיון.
השורה התחתונה
קספר הוא אולי רוח הרפאים הידידותית, אבל המשחק שלו – לא ממש. אני בהחלט מבין את אילוצי ההפקה העברית, הכוללת
בין השאר גם דיבוב מלא. מצד שני, זה לא מצדיק להוציא מוצר שממחזר חומרים מיושנים ומשתמש בדמות אהודה רק בשביל לקבל תשומת לב ולא מעבר לכך.
"קספר: הרפתקה בג'ונגל" הוא לא משחק גרוע במובן הפשוט של המילה, הוא רק לא עומד בתחרות מול אפשרויות אחרות, טובות ואיכותיות יותר.