מים רדודים בבריכה מפוארת

None

העונה השלישית והמוצלחת ביותר של "הפמליה" לוקחת את הסדרה למחוזות קודרים; צפייה שנייה ב"מעבר לכל דמיון" מגלה קומדיה חכמה שהיא בעצם סרט על קולנוע של שלושה עד ארבעה כוכבים

 

הפמליה - עונה שלישית

(הד ארצי, השכרה ומכירה)

 

אם אתם זקוקים להוכחה נוספת שהקולנוע האמריקני הטוב ביותר נמצא כרגע בטלוויזיה, נסו את "הפמליה" על שלוש עונותיה הראשונות. למעשה, כשבימים אלה משפחת סופרנו אומרת לכולנו שלום אחרון, דומה שמלאכת הזרקת מנת הטסטוסטרון השבועית תוטל לחלוטין על כתפיהם של חמשת המופלאים: וינסנט צ'ייס (אדריאן גרנייה), אריק "אי" מרפי (קווין קונולי), "טרטל" (ג'רי פררה), ארי גולד (ג'רמי פיבן) והגדול מכולם, ג'וני דרמה (קווין דילון).

 

"הפמליה". כמויות זעם אדירות

 

הסדרה, עבור מי שישן בשלוש השנים האחרונות, עוקבת אחר הצלחתו המטאורית של וינסנט צ'ייס, בחור שחלם על קריירת משחק בעודו נכנס לתגרות רחוב עם חבריו מקווינס. אבל, וזה אבל גדול, כבר משמה של הסדרה ניתן להבין שצ'ייס הוא רק העוגן שבאמצעותו יוצר הסדרה ומפיקה, דאג אלין, מאפשר לצופה להשתכשך במים הנוצצים של הבריכה ההוליוודית הכוללת את כל הג'סיקות – אלבה, סימפסון - שבעולם. וכמובן שכל בריכה, ותהיה זו הבריכה המפוארת ביותר, כוללת גם אזורים פחות אטרקטיביים, המים הרדודים למשל, וזוהי בדיוק המשבצת אליה מבקשת להיכנס העונה השלישית והמוצלחת ביותר בחייה של הפמליה.

 

בעוד הפרקים הראשונים של העונה השלישית מסמנים את נקודת השיא בחייהם של צ'ייס וחבריו - "אקוומן" שובר את שיאי הפתיחה של "ספיידרמן", אפילו "טרטל" וג'וני דרמה מצליחים לנשום מעט אוויר פסגות - הרי שהפרקים האחרונים לוקחים את הסדרה למחוזות קודרים בהם לא ביקרה בעונותיה המוקדמות. לפתע מסתבר שחיי הזוהר והנהנתנות שכמותם לא ראינו, ויסלח לנו דני אושן, מאז ימי פרנק סינטרה ודין מרטין, מצליחים ליצור סדקים אפילו בחבורה שכללה ארבעה חברים וסוכן בלתי נשכח אחד. זאת ועוד, בניגוד לעונות החולפות שהסתיימו עם הרצון לדעת מה עולה בגורל סרט כזה או אחר, הרי שחלקה האחרון של העונה הנוכחית, מהנה ככל שתהיה, נגמרת בחבטה ישירה ללבם של המעריצים השרופים. המחמאות, אגב, מגיעות בעיקר לתסריטאים. תשומת הלב שלהם למהלך שעוברת כל דמות במהלכה של עונה בת 8-12 פרקים הוא משהו שהוליווד צריכה לייבא בבהילות על מנת להתמודד עם מפלצות תקציב נטולות חן ובינה דוגמת "ספיידרמן 3".

 

בעונה הנוכחית שוב לא תמצאו אף רגע מיותר ומעל כולם מנצנצים שני פרקים ייחודיים שהם בבחינת מופת לכתיבה טלוויזיונית. הכוונה כמובן לפרק השני, "יום אחד בוואלי" ולפרק התשיעי, "וגאס, בייבי, וגאס".

 

בפרק מספר 2 התסריטאי/יוצר, דאג אלין, מוציא את הפמליה לצפות ב"אקוומן" בקולנוע נידח בוואלי שעה שארי גולד מחכה לתוצאות של ההכנסות מיום הבכורה. הציפייה לתוצאות הסופיות מעניקה לפרק את מסגרת הזמן הדרמטית הנחוצה לו ובינתיים אלין יכול לזגזג בין שני קווי עלילה. הפמליה נלחמת בהפסקות חשמל בלתי פוסקות וביום חם במיוחד בל.א ואילו ארי נלחם בתחזיות קופה הפכפכות וביום חם במיוחד של אשתו בל.א. אבל תחכומו האמיתי של אלין לעולם נח ביכולתו לייצר אירוע שלישי - מסיבת בריכה של תיכוניסטים - שבו ייפגשו שני הסיפורים המרכזיים וישכילו לייצר מחווה לסרט מתוק במיוחד של קמרון קרואו, "כמעט מפורסמים".

 

בפרק 9 שבו הפמליה עושה דרכה לווגאס, בייבי, וגאס, תמצאו את אותו תעלול תסריטאי אלא שהפעם הוא יפגיש בין סיפוריהם של אריק וג'וני דרמה. בהגיעו לקזינו אריק זוכה להצקה שיטתית בנוגע לחברתו הנוכחית מן השחקן סת' גרין (המגלם את עצמו). מאידך כל מה שג'וני דרמה רוצה עם הגעתו למדבר זה שחרור מתחים לקראת תפקידו הגדול הבא ולשם כך הוא זקוק לעיסוי מהאיש, הידיים, והאגדה, קן. אלין מזגזג בין שתי העלילות השונות ומוביל את שני הגיבורים לצבור כמויות זעם כה אדירות שבסופו של יום רק דבר אחד יוכל לשחרר אותם: ראשו האדום של סת' גרין.

 

ואולי זה שמקבלים כשמתעסקים עם הפמליה, זה מה שמקבלים כשמתעסקים עם מלך הדרמה, זה מה שמקבלים כשמתעסקים עם ג'וני דרמה.

 

נ.ב

 

שמישהו לעזאזל יפיק לג'יימס קמרון את "אקוומן" על אמת. רק הדקה שמציגים בעונה הנוכחית טובה מכל שובר קופות שיפקוד הקיץ את בתי הקולנוע שלנו.

 

תוספות: שני הפרקים הנהדרים שצוינו לעיל, וגם הפרק החותם (12), כוללים ערוצי פרשנות עם המפיק והיוצר, דאג אלין, וכן עם השחקנים קווין דילון וג'רי פררה.

 

מעבר לכל דמיון

(לב סרטים ובתי קולנוע, השכרה ומכירה)

 

כש"מעבר לכל דמיון" יצא לאקרנים מצאו את עצמם לא מעט מבקרים, בהם גם כותב שורות אלה, מעט מדוכדכים. התחושה הייתה שקיים פער גדול בין הקונספט המבריק שעומד בבסיס היצירה לבין הביצוע הסופי של הבמאי מארק פורסטר ("למצוא את ארץ לעולם לא").

 

הרעיון? פקיד שומה אפור (וויל פארל) מגלה בוקר בהיר אחד כי הוא למעשה דמות בספר חדש של כותבת נערצת (אמה תומפסון). כיצד הוא מגלה? ובכן, הוא שומע קולות. וליתר דיוק את קולה של הסופרת, קול המקריין אפילו את פעולותיו השגרתיות ביותר. למשל טקס צחצוח השיניים.

 

וויל פארל, "מעבר לכל דמיון". אירוע שממעטים לראות לאחרונה בקולנוע האמריקני

 

אין ספק שדי בקונספט הזה כדי להפוך את חייהם של התסריטאי המחונן, צ'רלי קאופמן ("אדפיטיישן", "שמש נצחית בראש צלול") והבמאי מישל גונדרי ("מדעי השינה") לגן עדן של הברקות תסריטאיות ואסתטיות. אבל "מעבר לכל דמיון" זוכה לטיפול מידיו של תסריטאי מתחיל, זאק הלם, ובמאי שסרטיו אף פעם לא עומדים בהבטחה המתנוססת בכותרתם.

 

ברם, בצפייה שנייה, שכללם גם הצצה בתוספות, אפשר לומר ש"מעבר לכל דמיון" הוא בראש ובראשונה סרט על קולנוע של שלושה עד ארבעה כוכבים. ככלות הכול, בנקודת השיא של הסרט תמצאו יוצרת שתהילת ספרה האחרון, וגם שמה הטוב, נעוצים בסוף אותו תבחר להצמיד לעבודתה האחרונה. במקרה של סוף רע הכותבת תינשא על כנפיה המהללות של הביקורת ובמקרה של סוף טוב הספר יקבל את תו האיכות "fine" שהוא שווה ערך למה שחבריכם הטובים אומרים לכם בצאתם מסרט חביב, לא יותר.

 

ואולי זו הייתה מטרתם של היוצרים מלכתחילה. לפרק את המנגנון המשומן שמאפיין את העשייה ההוליוודית בשנים האחרונות. שם אין צורך עוד בתסריט חכם ונוגע אלא בקונספט מרשים, כוכב או שניים, בדיחות צפויות וחופן אפקטים דיגיטליים כדי להשביע את רצונם של המושלים בכיפת הסרטים האימתנית.

 

והנה דומה כי כל מה שהלם ופוסטר עושים ב"מעבר לכל דמיון" זה לסטות מההלצות הנדרשות ממהתלה שבה אדם מקשיב למספר שמקריין את סיפור חייו. וזו הסטייה הזו שמאפשרת ליוצרים לנפק אירוע שממעטים לראות לאחרונה בקולנוע האמריקני. קומדיה חכמה, לא מבריקה, אבל חכמה דיה כדי לייצר אוסף של רגעים מתוקים שישלחו אתכם למיטה עם חיוך מיוחד מאוד. חיוך של צופה שצחק ודמע, כל זאת מבלי שחש שנשדדה ממנו אונה.

 

סצינה לכתוב עליה: כל הסצינות עם דסטין הופמן נהדרות אך קיים רגע ב"מעבר לכל דמיון" שמכיל את מגע הקסם של הקומדיות הרומנטיות משנות השלושים. הכוונה כמובן לסצינה שבה וויל פארל, סוכן המס המנומנם, מחליט לגשת לבחורה בה התאהב, אופה חמת מזג (מגי ג'ילנהול בשיא מתיקותה) ולומר לה את אשר על ליבו. לשם כך הוא מצטייד בפרח, תיקון: קמח. באנגלית זה עובד פרפקט!

 

תוספות (כולן מתורגמות לעברית): 1. מאחורי הקלעים.

2. סרטון תיעודי על תהליך הליהוק שכלל את גיוסו של הקומיקאי המוחצן וויל פארל לתפקיד שבו, אין דרך יפה לומר זאת, הוא ייאלץ לסתום סופסוף את הפה.

3. סרטון תיעודי מאיר עיניים על הבחירה הלא שגרתית בשיקגו כעיר שבה מוחו של גיבורינו מתחיל להרגיש כמו הארכיטקטורה של האזור.

4. סרטון תיעודי על פיתוח התסריט.