THE NEXT TOP MODEL

אסתי גינזבורג נבחרה לככב בשער גיליון האופנה שלנו דווקא כי היא שונה מרוב חברותיה למסלול: היא הצליחה למצב את עצמה כדוגמנית מובילה בלי לדפוק פוזות פורנוגראפיות, היא חולמת להתגייס ולגמרי מסתפקת בחבר אנונימי. אסתי היפה, כבר אמרנו?

אסתי גינזבורג מתפלאת לשמוע שמבחינתי היא אחת הגיבורות הנשיות של הזמן האחרון, אבל זו האמת. באה נערה בת 17, לא צעקנית ולא מתלהמת, ובמחי אישיות מגובשת אחת שינתה קונספט מוכר של אחת מחברות האופנה הבולטות בישראל.

 

"לא עשיתי את זה בכוונה", היא אומרת, אבל העובדה היא שגינזבורג חוללה שינוי גדול. בכל רגע נתון דוגמניות צעירות ברחבי העולם חושפות עוד טפח מגופן בצילומים שאמורים היו להיות אופנה והפכו לפורנו רך; מפשקות שפתיים ורגליים; ומוצאות את עצמן מול מצלמה בתנוחות שהן לא העלו על דעתן שיהיה להן אי פעם יותר מצופה אחד, כי בעלי חברות האופנה משוכנעים שרק סקס בוטה מוכר בגדים.

 

 

רק שלאסתי גינזבורג זה לא התאים. לפחות לא בשלב הזה. אולי כשהיא תהיה בת 20 היא תראה לכן איזו נמרת מין היא. כרגע לא. כשאני שואלת אותה על קטלוגים נוטפי מיניות שבהם האצבע של הדוגמן ממוקמת במרחק סנטימטר מהחזה של הדוגמנית, היא מתחלחלת: "אני אישית הייתי רועדת אם הייתי נכנסת למצב כזה מול מצלמה. הייתי משקשקת מפחד. אלה הרגעים הכי אינטימיים שלך וכולם רואים את זה. באחוז קטן מהמקרים את מכירה את הבחור שאת מצטלמת איתו. ברוב המקרים את עושה את זה עם מישהו זר. זה נורא מוזר לי. אני לא אלך לחנות לקנות בגד כי בפרסומות ראו כמעט משגל. כשמתחילים לכוון הכול לסקס, הפוקוס כבר לא על הבגדים, ובשביל זה אנחנו כאן, לא?"

 

האמת? לא ממש. אבל את זה נסביר לאסתי כשהיא תגדל. בינתיים התמימות שלה משרתת אותה.

 

החלק האופטימי של הסיפור הוא שיתוף הפעולה שהיא זוכה לו בתעשיית האופנה המקומית והעולמית. ברוס וובר, אחד מצלמי האופנה הבכירים בעולם, שלח את המפיקה שלו לברר עם אסתי בפינה מה הקטע שלה עם אווירה מינית, לפני הצילומים לקמפיין של "אברקומבי אנד פיטש", הנהן והתאים את עצמו. לאחרונה היא הופיעה בשלושה (!) שערים של "אל" הצרפתי, ובשתי הסוכנויות העולמיות בהן היא רשומה ("IMG" ו"סלקט", "עלית" בארץ) מסבירים מראש לכל לקוח במי מדובר. בארץ, כידוע, כבר אין תנוחות של דקה לפני אורגזמה בקטלוגים של "פוקס". הפרזנטורית מוחלפת על ידי כפילה ברגעים חושפניים מדי, לא יושבת על הפרזנטור בפישוק ולא מבליטה איברים בחוצפה ומחלקת מבטים חרמניים, לשמחת חיילי צה"ל התקועים בשמירות.

 

"אני פאשניסטה"

שלוש בצהריים. צהלה. בית משפחת גינזבורג. וילה ותיקה למדי, שהיא חלק מקומפלקס של ארבע משפחות. ברחוב, ממול, בנייני דירות נמוכים. לא הבוורלי הילס שהייתם מדמיינים מהתבוננות בנסיכה שנראית כאילו נתלשה מארמון מונקו. הבית נראה כמו מקום שגרים בו ולא כזירה מנקרת עיניים. אין בו פריטי עיצוב מתוחכמים, מטבח חדיש במיוחד או ספות שחתום עליהן מעצב. משפחת גיזנבורג - אבא (אדריכל), אימא (גרנטולוגית – מומחית לזקנה, מרצה באוניברסיטת חיפה), אסתי ואחותה הצעירה יעל, אוכלים ארוחת צהריים ביחד.

 

אסתי מסיימת ויוצאת להתראיין בחצר, לא לפני שאימא אדריאן תרוץ אחרינו, ובמבטא אמריקאי מהסרטים תציע לנו גלידה. אסתי נמנעת מהגלידה שבה שלושה אחוזי שומן בלבד ובוחרת את הטעימה יותר, זאת עם פצפוצי השוקולד.

 

היא לובשת סריג עדין, לבן עם נגיעות כסף, וסקיני ג'ינס כהה, ונועלת נעלי לק בובה רטרו מגניבות, בכחול כהה ולבן. השיער אסוף ומאוזניה משתלשלים עגילי שנדליר גדולים ומרהיבים. צדק מי שאמר שיש לה טעם אישי מצוין. הדיבור הוא שבתיכון מחכים כל בוקר לראות מה היא תלבש ושהציפייה תמיד משתלמת.

 

את אוהבת אופנה?

 

"מאוד. אני פאשניסטה. התעניינתי מאוד באופנה הרבה לפני שהתחלתי לדגמן. זה נשמע אולי רדוד, אבל אני נורא נהנית משופינג. הפטיש שלי הוא נעליים. עכשיו בעיקר נעלי בובה. אני אוהבת גם נעלי עקב, אבל כמעט לא יוצא לי לנעול אותן כי כל מי שמסביבי פחות או יותר בגובה שלי".

 

השתכללת מבחינה אופנתית מאז שהתחלת לדגמן?

 

"בטח, אני מקבלת הרבה יותר רעיונות, רואה יותר חנויות בעולם, מלבישים אותי בבגדים שבדיוק ירדו ממסלולי התצוגות הכי מרתקים. מאז שהתחלתי לדגמן יוצא לי להקדים טרנדים בארץ. את הסקיני התחלתי ללבוש לפני שנתיים־שלוש ועכשיו אני אוהבת את הבויפרנד ג'ינס שמאוד טרנדי באירופה ועוד לא הגיע לפה – זה ג'ינס ממש ממש גדול וישר, לבחורות.

 

 

"יש מלא חנויות בחו"ל שאני מטורפת עליהן, אני מתה על 'H&M' ועל 'אורבן אאוטפיטרס' ועל 'ספורה' למוצרי איפור. ממש מבאס אותי שאין אותן בארץ. בלונדון יש את החנויות הכי שוות לבגדי יד שנייה, ואני קונה שם גם במחלקות הגברים. יש מלון בלונדון, שתמיד שולחים אותי אליו, ולידו יש את החנות הכי מדהימה לבגדי יד שנייה. קניתי שם חגורת עור לבנה עם ניטים, שאנשים לא מפסיקים להתעניין מאיפה היא כשאני חוגרת אותה".

 

את מרגישה שאת יכולה להגזים עם קניות?

 

"מאוד, אני מרגישה שאם אני אקבל יום אחד משכורת ביד אני יכולה תוך שעה לשרוף אותה. אני מסוגלת לשכנע את עצמי להוציא סכום גדול על משהו שאני מאוד אוהבת, למרות שזה שכר דירה של שמונה שנים, ואחר כך אתחרט על זה. אני לא באמת צריכה דברים חדשים. מה שיש לי בארון יכול להספיק לי להרבה מאוד זמן. אבל אני אוהבת את זה. הרבה פעמים אנשים קונים דברים שהם לא באמת צריכים".

 

איפה את קונה בארץ?

 

"כמובן שאני מאוד אוהבת את 'פוקס' וגם חברות מחו"ל: 'זארה' ו'טופשופ'. אין לי כמעט בגדים של מעצבים ישראליים. אני קונה לפעמים בשוק המעצבים בתל אביב, אבל חצי מהארון שלי - מחו"ל".

 

בטח הארון שלך מאוד נחשק בעיני החברות. אתן מחליפות בגדים?

 

"לא ממש. לחברות שלי יש ארונות מפוצצים משלהן. לכל אחת יש חולצה שהיא לבשה פעם אחת למסיבה והיא לא תלבש יותר בחיים. לפעמים הן באות אליי לפני מסיבות בשביל בגדים, אבל לרוב זה כדי שאני אאפר אותן; כי מרוב שמאפרים אותי, יצא שבלי להתכוון למדתי לעשות את זה".

 

אם את כל כך אוהבת אופנה אולי פעם תעצבי בגדים, כמו קייט מוס?

 

פניה היפות של אסתי נעצבות. "זהו, שלא. אף פעם אין לי רעיונות עיצוביים בראש. לשום דבר. זה מתסכל אותי נורא. אחותי ואבא שלי, למשל, מציירים מדהים. ממני, המקסימום שתוכלי להוציא זה ציור של בית וארובה. אני יודעת לזהות דברים יפים שאני אוהבת, אבל אין לי רעיונות ליצור משהו חדש. זה בלתי נתפש בעיניי, כי אני באמת נורא מתעניינת באופנה ובאסתטיקה".

 

ומה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?

 

"אני באמת לא יודעת. אין לי חלום ילדות מקצועי ספציפי, ומאז שאני קטנה תמיד הרגשתי נורא אאוטסיידרית כזאת, כי לא היה לי ייעוד. בדיוק ראיתי בדי.וי.די את הסרט 'תודה שעישנתם'. סרט מצוין, על מישהו שמנסה לקדם סיגריות דווקא בתקופה שכל סכנות העישון ידועות. פשוט יש לו כישרון גדול לדיבור. כן, יש אנשים כאלה, עם כישורים כלליים".

 

אבל לך כבר יש קריירה. בדוגמנות

 

"זאת לא המטרה שלי בחיים. יש גג עשר שנים שאפשר לעסוק בזה וזהו, אז אני לא לוקחת את זה יותר מדי ברצינות".

 

אם את מזהה דברים מיוחדים, תוכלי אולי להיות קניינית

 

"נכון! של 'ראלף לורן'. אני באמת שמחה שמצאנו לי משהו".

 

גם אני.

 

"שנאתי את השם שלי"

יעל, האחות הצעירה, מציצה לחצר ומודיעה לאסתי שהיא שואלת ממנה נעליים לחזרות למופע בבית הספר. גם היא, כמו אסתי, נראית לגמרי לא מפה, בהירה, ריסים כמעט לבנים, תמירה ועדינה. "אנחנו חברות טובות", אומרת אסתי. "החלום שלנו הוא שהיא תבוא איתי לנסיעות בעולם".

 

איך זה מסתדר כשבאותו בית גרות שתי אחיות שאחת מהן דוגמנית בינלאומית והשנייה לא?

 

אסתי מתעקשת שהכול בסדר: "אם היו מכירים אותה היו אומרים שהיא היפה של המשפחה ולא אני. היא מדהימה. הרבה מהסוכנים שלי אמרו את זה. לדעתי היא יכולה להצליח בגדול בתחום הזה, אבל אני לא רוצה שזה יעניין אותה. היא עדיין לא בת 14. גם אני התחלתי מוקדם מדי לדעתי. בינתיים היא בעיקר נהנית מזה שאני מדגמנת. היא מקבלת ממני המון בגדים ואוהבת את ההנחות על בגדים שאני מקבלת. הפינוקים כיפיים".

 

היא קיבלה מההורים שם יותר עכשווי משלך

 

"כן, אימא שלי מאוד אוהבת את השם יעל. כשהייתי קטנה, נורא שנאתי את השם שלי, אבל היום אני אוהבת אותו מאוד כי הוא מיוחד. קראו לי אסתר על שם סבתא, אבל תמיד הייתי אסתי, שזה הדבר הכי מודרני שאפשר לעשות עם השם הזה".

 

את מרגישה שהיה לך יותר קשה להתמיד בתיכון אלמלא שבירת השגרה של הנסיעות לחו"ל?

 

"לפעמים זה דווקא יותר קשה, כי לחזור לשגרה זה לא קל. נורא מעצבן אותי גם להשלים מבחנים שאני מפסידה, כי בין השאר מוטלת עליי החובה לרדוף אחרי המורה לקבוע תאריך אחר. בכלל, אני ממש־ממש לחוצה עכשיו. יש לי חמש בגרויות בחודשיים הקרובים. מתמטיקה זה הדבר שהכי מדאיג אותי. ספרות הכי פחות. אני אוהבת לקרוא, בעיקר מתח. סיימתי עכשיו ספר של הרלן קובן וכבר יש לי את הספר הבא, 'שומרת אחותי' של ג'ודי פיקו. על 'רודף העפיפונים' עשיתי עבודה. מאוד אהבתי אותו".

 

ואחרי התיכון, את הולכת לצבא?

 

"ודאי. לא אכפת לי מהעבודות שאני אולי אפסיד. אני לא ממהרת לשום מקום. יהיה לי המון זמן לעבוד לפני ואחרי השירות. הצבא נמצא בראש סדר העדיפויות שלי בחיים. אני חייבת לעשות צבא, אין מצב שאני לא עושה. אלה שנתיים מהחיים שצריך לסבול ולעבור. יוצא לך גם שם לא טוב כשאת מוותרת על זה. אני לא מתכוונת להיות סתם ג'ובניקית. אני רוצה להיות במודיעין, ואם זה לא ילך - אז עורכת מוזיקלית בגלגל"צ. אני יודעת שלא אקבל את זה, אבל אני מתה על מוזיקה ומכירה את כל השירים בגלגל"צ. הרדיו שלי עליהם כל הזמן כשאני בחדר או באוטו. יש להם שעות מעולות בין 24:00 ל־2:00 ב'שתיקת הכבישים' – עם כל השירים שתמיד אהבת ולא ידעת של מי הם, וככה את מגלה".

 

איזה גלגל"צ, מי ייתן לך להסתתר בתקליטייה, בטח ישבצו אותך לתפקיד ייצוגי

 

"יכול להיות, אבל אני מעדיפה לעשות משהו שאני אוהבת ולא משהו שישמח אחרים".

 

הכתבה המלאה בגיליון מאי של מגזין GO