בהוטן: האם החיים יפים יותר בלי טלוויזיה?

ב-1999 הסכים מלך בהוטן דאז לפתוח את הממלכה המבודדת - שעד לפני שלושה עשורים החיים התנהלו בה כמו בתקופת ימי הביניים - בפני הטלוויזיה. עם חדירת הטלוויזיה נחשפו התושבים, שהיו עד כה שמחים בחלקם, לעמדה אלטרנטיבית של עושר וזוהר - והותקפו בפרסומות למוצרים שכלל לא חשו בחסרונם. עכשיו מתגעגעים שם לימים שלפני הטלוויזיה, אז הכל היה פשוט יותר

מאז שהגיעו שידורי הטלוויזיה בכבלים לסובסה, הכפר הקטן בהרי ההימלאיה שבו היא מתגוררת, קנצ'ו אום בת ה-55 כל הזמן מתקוטטת עם בעלה, בשל נטייתה להישאר ערה בלילה ולצפות בסרטים.

 

"בעלי נוזף בי. הוא אומר שבגילי, אני צריכה לבלות את זמני בתפילה", אמרה אום, שהסלון בביתה ריק מרהיטים - מלבד מקלט טלוויזיה קטן שמונח על מדף. "בעלי אומר שאחרי מותי, במקום לערוך לי טקס קבורה מסודר, הוא עוד יניח את גופתי על יד מקלט הטלוויזיה".

 

תושביה של בהוטן, ממלכה קטנה בהרי ההימלאיה שבאסיה, החלו לצפות בטלוויזיה ב-1999, לאחר שמלכם דאז, ג'יגמה סינגייה וונגצ'וק נכנע ללחץ ופתח את המדינה הבודהיסטית המבודדת בפני העולם. מאז, הואשמה הטלוויזיה כי הרסה את חיי המשפחה ואת המסורת העתיקה, והביאה לגידול בפשיעה ובאלימות בני נוער במדינה השלווה, שתושביה חיו עד לפני שלושה עשורים כמו בתקופת ימי הביניים.

 

כאשר הג'יפ הראשון הגיע לבירה תימפו בשנות השישים של המאה הקודמת, התושבים נמלטו מפניו בבהלה כאילו שמדובר בדרקון יורק-אש. אחרים הביאו לו מספוא לבהמות. ואז, תוך פחות מ-40 שנה, ניצבו תושבי בהוטן בפני 45 ערוצי טלוויזיה מהעולם כולו.

 

וונגצ'וק, המלך הקודם, נזכר בעיקר כמי שטען ששמחה לאומית גולמית עדיפה על תוצר לאומי גולמי - וכי מסורת, אמון ושמירה על הסביבה חשובות לא פחות מאשר המרדף האכזרי אחרי הישגים חומרניים. ואולם, עם חדירת הטלוויזיה למדינה, נחשפו התושבים לעמדה אלטרנטיבית - של עושר וזוהר - והותקפו בפרסומות למוצרים שעד כה כלל לא חשו בחסרונם.

קנצ'ו אום ומקלט הטלוויזיה הקטן בכפרה, סובסה (צילום: רויטרס)

 

שר המידע והתקשורת של בהוטן, לקי דורג'י, אמר כי הממשלה מתחילה להרהר במפלצת שסייעה לברוא. "אנחנו מבקשים לדעת האם הטלוויזיה הופכת את התושבים לשמחים יותר - או פחות", אמר השר לסוכנות הידיעות רויטרס. "לדעתנו, היא הופכת אותם לאומללים יותר, מאחר שהיא מעלה את הציפיות שלהם".

 

אבל תושבי בהוטן לא בהכרח מסכימים עם קביעה זו. מחקר שנערך מטעם משרד המידע ב-2003 גילה כי בעיני תושבים רבים, נתפסת הטלוויזיה כאמצעי להרחבת-דעת. יותר מ-66 אחוזים אמרו כי הטלוויזיה משפיעה באופן חיובי על החברה ורק 7.3 אחוזים מהנשאלים סברו אחרת.

 

אלימות, סמים, וטלוויזיה

עם זאת, הביקורת על הטלוויזיה נמשכת. מאז חדירת הטלוויזיה לממלכה, חל גידול בפשיעה הקטנה ובשימוש בסמים. "הפרסומות יוצרות השתוקקות שאינה באה על סיפוקה - מסיבות כלכליות. הפשיעה והשחיתות לא פעם נולדים עקב השתוקקות כלכלית שכזו", כתב פונטשהו רפטן, מהמרכז לחקר בהוטן.

 

אך לא רק הטלוויזיה אשמה. בשנים האחרונות, היגרו אלפי תושבים מהכפרים של בהוטן - לערים. רבים מהם לא הצליחו למצוא עבודה.

 

לטלוויזיה ישנם גם אספקטים מלכדים - היא יכולה לגרום למשפחות להתכנס יחד בשעות הערב, ולגרום לאבות המשפחה להישאר בבית במקום לצאת החוצה לשתות. שתיית אלכוהול היא בילוי מסורתי בבהוטן - והיא גם הגורם המוביל למוות במדינה.

 

ואולם, גברים רבים מחזיקים באותה דעה של בעלה של אום. "אני שונא טלוויזיה", אמר צ'נצ'ו טשרינג, מנכ"ל העיתון הממשלתי במדינה. הוא נזכר בערב אחד שבו הופסקו שידורי הכבלים בשל תקלה. אשתו, המכורה לטלנובלות הודיות, ושלוש בנותיו, המעריצות את הסדרה "חברים", ישבו עימו והמשפחה כולה בילתה ערב נעים בשיחה ובהעלאת זכרונות. "זה היה הערב הטוב ביותר בחיי מאז 1999", סיפר.

 

אום עצמה אינה מסכימה עם משמיצי הטלוויזיה. כל לילה מספקת לה הטלוויזיה בריחה אל מחוזות רחוקים - סרטים הודיים, סרטים דוקומנטריים או סרטי מלחמה אמריקנים. "בלי טלוויזיה, החיים כאן משעממים למדי. טוב לראות את העולם שבחוץ", היא סיכמה.