אני נשואה לגוי; האם ילדינו יהיו יהודים לכל דבר?

None

שאלה:

אם אני נשואה לגוי, ילדינו יהיו יהודים לכל דבר? (חנית) 

  

תשובה:  

 

ההלכה אוסרת חיים משותפים של בת ישראל עם גוי. בת ישראל החיה עם גוי נפסלת לכהונה. 

 

לגבי הילדים: ילדייך יהיו יהודים, אבל לא "יהודים לכל דבר" מבחינת ההלכה. בשתי נקודות הלכתיות הדבר בא לידי ביטוי, אך משמעות הדברים רחבה מעבר ליריעה ההלכתית.

 

נפסק בשו"ע חלק "אבן העזר" (ד' יט) שוולד הבא מגוי ובת ישראל פגום לכהונה. נוסף על כך, אין הוולד מתייחס אחרי אביו כלל אלא אחר אימו. בדרך כלל, לכל אדם יהודי או גוי, יש "יוחסין" – הוא נחשב כבן של אביו וגם יורש אותו. לבן הנולד לבת ישראל וגוי אין מבחינה הלכתית אבא, ומצבו גרוע מבחינה זאת ממצבו של גוי "רגיל". (רמב"ם, הל איסו"ב פרק טו). אין לו נחלה - לא בישראל ולא באומות העולם.

 

היום אין בפועל נחלות במובן המקראי, אבל בתפיסה הבסיסית של היהדות "בהנחל עליון גויים, בהפרידו בני אדם" - כל אדם קיבל את פיסת הקרקע שלו ואת מקומו בעולם מבורא עולם. גם אם אינך יודע היכן פיסת הקרקע שהיא נחלתך, דע לך שהיא קיימת , ביטוי של שייכות האדם אל מקומו.

  

משמעות הדברים מעבר ליריעה ההלכתית:

 

הדברים הבאים הולכים בעקבות דגשים של חז"ל בעניין זה. יש לזכור שהמאבק על שמירת קיומו של העם היהודי מנישואי תערובת עמד ועומד בראש מעייניהם של העומדים על משמר ההמשכיות והמסורת של העם שלנו.

 

בהתאם לכך, הפרשה הבאה היא קשה, מתעמתת. ללא חמלה, ללא קבלה. אנו מוצאים ביטוי של החומרה והכאב במצב של נישואי תערובת, במדרש חז"ל לפרשת המקלל בספר ויקרא:  

 

וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה - בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי:

 

וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם, וַיְקַלֵּל.

 

וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה. וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן:

 

וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי ה': פ  

 

בסיפור עגום זה נקב האיש בשם השם המפורש וקילל אותו. הפרשה מסתיימת בעונש מוות למקלל על פי ה'. יש שני פרטים בסיפור שנראים לכאורה מיותרים. מה שייך עניין אביו המצרי, ומדוע כתוב "וינצו במחנה", הרי כתוב כבר מקודם שהכל התרחש במחנה?

 

חכמים במדרש הספרא במקום מוסיפים רקע לדברים:

 

"ויצא בן אשה ישראלית. מנין יצא?

 

מבית דינו של משה.

 

שבא ליטע אהלו בתוך מחנה דן, אמרו לו מה טיבך ליטע בתוך מחנה דן?

 

אמר להן מבנות דן אני !

 

אמרו לו: הכתוב אומר "איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל"!

 

נכנס לבית דינו של משה ויצא מחוייב.

 

ועמד וגידף".

  

ישראל מצווים לאהוב זה את זה. ישראל מצווים לאהוב ולקרב את הגרים שביניהם. אך הנה, נוצר חור ברשת החברתית. יש כאן אדם שאינו גוי, אינו גר, ואינו יהודי רגיל. הוא נולד מישראלית ומצרי. האיש הנזכר, איננו יודעים את שמו, מבקש מקום לנטות את אהלו, ופונה באופן טבעי לשבט אימו, שבט דן. השבט ממאן לתת לו מקום ביניהם בטענה שמקום בשבטי ישראל נקבע לפי האב.

 

אילו היה האיש יתום, אילו היה אסופי שלא נודע אביו, אילו היה תינוק אפריקני שזוג יהודים מצא בנילוס והחליט לאמץ, או אז היה שייך לאחת הקטגוריות ההלכתיות המחייבות את כל ישראל לקבלו ולסייע בידו ככל שניתן. 

 

אך לרוע מזלו, לא זה היה המקרה. הוא היה בן לנישואי תערובת, ובתור שכזה ייצג משהו שבני דן לא רצו ביניהם. בצר לו, הוא מתחיל במריבה, ומגיע לבית דינו של משה. בבית דינו של משה מתבררת ההלכה, שאכן זכותם של בני דן למנוע את מגוריו בנחלתם.

 

במר ליבו של האיש, הוא כועס על האל ועל הלכותיו, נוקב ומקלל בשם המפורש. העם המזועזע מחילול הקודש מביא אותו למשפט שבסופו הוא נידון למוות על פי ה'. לסיפור הזה אין סוף טוב. השבר והניכור המתוארים בו הם קשים ומוצגים באופן חד צידי. קווים קשים, ללא אמפטיה, ללא יד מושטת לאיש המנוכר והדחוי.  

 

מבחינת ההלכה, אנחנו לא פוסקים לפי רוח הדחיה הזאת. מי שאמו יהודיה הוא יהודי מלבד לעניין הכהונה והנחלות. בתור שכזה, אנו מצווים לכבדו, לאהבו ולקרבו ככל יהודי אחר. מדוע בחרו חז"ל להציג זאת בצורה כל כך קודרת במדרש?

 

האם אין אנשים שנולדו לאם יהודיה ואב גוי שלא יצאו וקללו את ה'? מדוע לקשור את העניין דוקא לנישואי תערובת ולא למשל לאב מצרי מכה ומתעלל? (אגב, במדרשים אחרים אכן נרמז שהאב המצרי היה מכה)  

 

מה שאני למד ממדרש זה הוא שחז"ל מצאו לנכון לצייר את עניין נישואי התערובת באור המרתיע ביותר שניתן. אחרי שהילד נולד, יש להשתדל שיסבול כמה שפחות מהטעויות של הוריו. אבל כאשר מבקשים להציג את העניין למישהי שהולכת מראש ולכתחילה להציב ילדים במקום הקרוע הזה, יש לומר :

 

נכון שיש גם כאלו שסופם לא היה כה מר, אבל כאשר שוקלים האם להכניס מראש ילדים למצב של נאמנות חצויה, לגדול קרועים בין עולמות, יש לקחת בחשבון שזה עשוי להיות קשה מאד עבורם, ובעיקר, לא הוגן. (משיב: הרב דרור ברמה)