קיגל, כנאפה וסקונס

לכבוד יום ירושלים עלתה יעל גרטי ירושלימה, ספגה מעט אווירת קדושה וליקטה מקומות טעימים ולא בהכרח מוכּרים: דוכן דבש, סלון תה אנגלי, גלידריה חלומית, דוכן מיצים בריאותיים בהשגחת הרמב"ם ובוטיק גורמה. היה טעים

יעל גרטי פורסם: 15.05.07, 15:10

ערב שגרתי בירושלים. הכותל המערבי. המוני אדם מתפללים. נשים יוצאות מהכותל בהליכה אחורנית, סיורים בעברית, אנגלית, וספרדית מתקיימים בו זמנית במנהרות הכותל. למרגלות ישיבת פורת יוסף, עומד חסיד ברסלב וזועק, עונה למואזין של הר הבית, הנשמע כעת בכל פינה. "ה' צבאות", הוא צועק באקסטזה, "אתה האלוהים". בכפר סילואן, הנמצא ממול, מתקיימת כעת חתונה. מוזיקה ערבית קצבית מושמעת בקולי קולות, יריות באוויר. קולו של המואזין, קולות החתונה בסילואן וזעקותיו של חסיד ברסלב השמיימה מתערבבים בשמיים כחולים-אפורים, הנצבעים באווירת קדושה מוזרה, חד פעמית. "הֵיו מאושרים", מבקש חסיד ברסלב כשאנו חולפים על פניו.

 

ירושלים. עיר מלאת ניגודים, הפתעות, רגעים מוזרים. עברית, אנגלית, רוסית, אמהרית, גרמנית, צרפתית, יידיש וספרדית מתערבבות באזניים בלכתך ברחוב יפו. בשוק מחנה יהודה מתערבבים קיגל עם כנאפה, פאקורה עם דג מלוח.

 

אני אוהבת את ירושלים. נדמה שצריך חיים שלמים כדי להכיר את העיר העצומה הזו, על שלל שכונותיה. היות שהנחתי פעם את ספר המפות שלי על גג הרכב ונסעתי, עפו ממנו לא מעט דפים. רצה הגורל ורוב הדפים של ירושלים עפו, כך שאני נאלצת להעזר בחוש הניווט הטבעי שלי (שעצם קיומו מוטל בספק) ולשאול אנשים טובים בדרך. והם טובים, הירושלמים, רגועים באורח פלאי ("סטלנים", טוענת חברתי הירושלמית ר'), לבביים.

לא פרמזן. קיגל ירושלמי (צילום: יעל גרטי)

 

תה אנגלי וסקונס - "Chez Gita"

פסיעות אחדות מרחוב יפו השוקק חיים (שלא לומר המשופע בפיח) נמצא סלון התה של גיטה, בועה אירופאית קטנה בלב ההמולה. לפני שלוש שנים היא עלתה ארצה מניו יורק ("ארה"ב נפלאה, אבל לא נותנים לך שם לשכוח שאתה יהודי, אפילו דקה"), שם עבדה כאחראית מִחשוב בחברת עורכי דין גדולה בוול סטריט. "בירושלים אין וול סטריט", היא מסבירה, "ואני חיפשתי עבודה. הייתי נואשת! אנשים אמרו לי: את מארחת מצוין, אולי תעשי את מה שאת עושה בבית במקום משלך?". אחרי מחשבה מרובה בנושא בחרה גיטה להקים סלון תה, כזה שיהווה בית לאנגלו-סקסיים הרבים הגרים בירושלים (או פוקדים אותה) והקימה לפני שנה את "שֶה גיטה" (שפירושו בצרפתית: אצל גיטה). על הקירות תלויות רקמות ממוסגרות שגיטה רקמה בעצמה ("בחיים הקודמים שלי, לפני שהיתה לי מסעדה") ועל השולחנות מונחים כלי סוכר פרחוניים, בסגנון אנגלי כמובן (מקניון מלחה, מאיפה חשבתם?). בתפריט: "וולש ררביט" (האנגלים שביניכם ודאי מזדקרים כעת בכסאותיהם), פשטידת רועים (סליחה על חילול הקודש, אבל היא צמחונית כאן, מפאת הכשרות), קיש סלמון עם שמיר, פאי תפוחים ושוקו חם עם נוטלה. בפסגת הפופולאריות שולטת ארוחת התה של אחר- הצהריים, להלן מגש בן שלוש קומות: בקומה העליונה נחים סקונס נימוחים ונפלאים לצד ריבת תותים מצויינת (שגיטה מכינה בעצמה) ושמנת (שזה לא בדיוק שמנת אלא "Clotted cream"). בקומה האמצעית: טארטלטים קטנים ופטיפורים, ובקומה התחתונה - סנדוויצ'ונים משולשים המכילים סלט טונה, סלמון מעושן ומלפפונים. לצדם מוגש כמובן תה, כשניתן לבחור בין סוגי התה (של ""Oche או של "Betty's of Yorkshire", מותג מפורסם באנגליה) המתקראים בשמות אקזוטיים כגון: "לפסנג סושונג", "סיילון כתום פיקו", "פריחה ראשונה מהרי ההימלאיה", "איורוודה צ'אי" ואחרים.

פינוק אנגלי. סקונס עם שמנת וריבה (צילום: יעל גרטי)

 

האנגלו-סקסיים מגיעים למקום בהמוניהם ("יש כאלה שמזמינים בבוקר את הארוחה של חמש אחה"צ!") ועמם מגיעים, על כנפי הסקרנות, גם לא מעט ישראלים. "עבור האנגלים זהו אוכל רגיל לחלוטין", אומרת גיטה, "עבור הישראלים זהו אוכל מוזר. גם לעובדי המטבח שלי האוכל הזה היה מוזר בהתחלה, אבל הנה, לא מזמן אמר לקוח אנגלי לעובד מטבח ערבי: אתה עושה סקונס יותר טוב מאמא שלי".

 

חלבה, המון חלבה. דוכן בשוק מחנה יהודה (צילום: יעל גרטי)

 

גלידה חלומית והבית של מיץ פטל

במושבה הגרמנית שוכנת גלידריה שגיסתי הירושלמית הכירה לי בקיץ האחרון, "הר זהב- עמק השוקולד" שמה. כאן ליקקתי גלידת ערמונים מופלאה - ודרשתי עוד. עוד בקולקציה: גלידת שוקולד וצנוברים (להיט הבית), סורבה תאנים, עוגיות של "ארנו" ושוקולדים של דליה גולדברג, בעלת הבית. אם אתם כבר כאן, ויש לכם ילדים באמתחתכם (או ילד בנשמתכם), אל תפספסו את הבית של מיץ פטל (רח' אמיל זולא 5). טוב, זה לא באמת הבית של מיץ פטל, כי אם בית קטן מאוד, חמוד מאוד, צבוע בצהוב-בננה וטורקיז, העונה על הבית המצטייר בדמיוני על פי סִפרה האלמוּתי של חיה שנהב.

 

 

שוק מחנה יהודה - גולת הכותרת

גולת הכותרת של כל טיול קולינרי בירושלים היא, מן הסתם, שוק מחנה יהודה. אפשר לשוטט בו ארוכות, לגלות את סמטאותיו, לחפון את מכמניו. "מאז שתל-אביבים שכמותכם הפכו את שוק מחנה יהודה לטרנדי", קובלת חברתי הירושלמית ר', "אנו הירושלמים נאלצים להגיע לשוק אך ורק בשעות מאוד ספציפיות. הצפיפות בימי שישי היא בלתי נסבלת והמחירים עלו. אווירת השכונה שהיתה בשוק התפוגגה".

 

רבים מכירים את "עזורה", "צחקו", "מזרחי" ומוסדות קולינריים אחרים ידועים בשוק, שכבודם במקומם מונח. בחרתי להביא בפניכם נקודות קולינריות מעט פחות מוכּרות.

גולת הכותרת. שוק מחנה יהודה (צילום: יעל גרטי)

 

גת בחסות הרמב"ם

ברחוב האגוז 10 שוכן דוכן המיצים של עוזי-אלי ("שולחן הבריאות והיופי"), המצהיר על היותו "דור שלישי במשפחה העוסקת ברפואה רוחנית ובשילוב צמחים לרפואה מונעת ע"פ הרמב"ם". שתי עלמות חן מתוקות מציעות משפע המיצים המתערבלים במיכלים: משקה הרמב"ם, (המורכב מתמרים, שקדים מרים ושקדים מתוקים, מעדן!), "אתרוגת" (המשלב אתרוג וגת, מעולה!), משקה גת-סלרי, גת-שוקולד, רימון-תפוח ומשקה אחד ירוק, בלתי ניתן לשתייה בעליל, הנקרא "פסגת הטבע". לכל מכאוב מותאם מיץ – ולכל בעיה נרקחת תרופה. המחיר: 1-2 שקלים לכוסית קטנטנה.  

ניגר כמי נהר. דוכן הדבש של אילן (צילום: יעל גרטי)

 

רק דבש

ברחוב אגריפס 48, פינת רחוב האגוז, שוכן דוכן הדבש של אילן. שפע סוגי דבש ברמות שונות של נוזליות, יערות דבש - ומה לא, על כולם יכול אילן לספר בשלווה מהפנטת. הדבש מפרחי אשלים מומלץ על ידיו במיוחד (ואכן טעים) - ובקרוב יהיו כאן, לדבריו, פטריות כמהין טריות מהנגב.

 

"מאזיתים"

הוא בוטיק אוכל גורמה, שהקימו עמי ואיציק, שני אנשי הייטק (האחד בדימוס והשני עדיין בתחום). כאן ברחוב השזיף 13 הם מציעים יינות ישראליים, שמן זית, גבינות, לחמי פשתן מעולים (של אדם מתקוע) ושפע סוגי זיתים טעימים.

 

בקלאוות להמונים

"את תתחרטי כשתראי את התמונות", אומר לי מוכר הבקלאוות מרחוב חפץ חיים כשאני מצלמת את הדוכן שלו. "למה", אני תוהה. "תתחרטי שלא קנית", הוא עונה. כעבור שעה אני חוזרת אליו ומתוודה:" נשברתי". כשאני טועמת מן השלל אני מצטערת שלא סמכתי על האינסטינקט הראשוני שלי: כבר טעמתי מתוקים מזרחיים טובים פי כמה (ע"ע כנאפה ברובע המוסלמי).

ברובע המוסלמי יותר טעים. מתוקים מזרחיים (צילום: יעל גרטי) 

 

הכרוז של הבורקס

 כמי שמורגלת בשאגותיהם של סוחרי שוק הכרמל ("רק היום! שלוש בעשר!") הופתעתי לגלות כרוז-בורקס נשית, מטופחת ונאה, השואגת בקולי-קולות: "בורקס, גבירותיי ורבותיי, פטריות, גבינה, תפוחי אדמה". "חכמת הבורקס מחיפה", רחוב מחנה יהודה.

 

הודו לה' כי טוב?

אם מתחשק לכם להניח לרגע את שקי הקניות ולהנות ממוזיקה הודית רגועה, "צ'אנדרה", מסעדה הודית צמחונית קטנה השוכנת ברחוב האגוז 9, עשויה להתאים. בתפריט: פאלאק פאניר, סאמוסה, מלאי קופטה ועוד. התיישבתי במסעדה לקראת מועד הסגירה, כשכבר כמעט לא נותר דבר מן המצוין בתפריט, הזמנתי מנת אלוּ תיקי, שלמרבה הזוועה הגיעה עם סירופ מייפל למעלה, שכן הצ'אטני בדיוק אזל (תוקם ועדת חקירה לאלתר) ופאקורה שהיתה טעימה אך שמנונית מדי. המחירים: זולים.  

מופלאים. זיתים מהשוק (צילום: יעל גרטי)

 

אמיל - ספק קז'וּאלי-ספק גרוּבי

באמצע השוק שוכן בית קפה-מסעדה בעל לוּק ספק קז'וּאלי-ספק גרוּבי. "את יושבת שם לפעמים"? אני חוקרת את חברתי הגרוּבית ר'. "אנחנו כבר לא יושבים בשום מקום בשוק", היא עונה, "כי אם קונים חלה טריה או באגט, נקניקים רוסיים מ"מאניה", גבינות, זיתים וירקות טריים, יוצאים מרח' אגריפס לכיוון גלריה "ברבור" ועורכים פיקניק כייפי על אחד הספסלים בגינה החמודה".

 

מוצרים אתיופיים

שתי חנויות אתיופיות מצויות בשוק: האחת נקראת "טופּוראם בֶּסַה" (סלחו נא לי אם אין השם מדויק) והשנייה נקראת פסילידס. שתיהן מציעות שפע תבלינים וקטניות.

 

קינואה מתובלת ותה לבנדר קר

ממש עכשיו נפתחה חנות אורגנית חדשה בשוק, "לבנדר" שמה. "זו לא חנות טבע", מצהיר אסף, מנהל החנות, "כי אם חנות אורגנית אקולוגית בראש אחר". לדבריו יהיו כאן ספרים בנושא אוכל בריאותי (מי ישב לקרוא ספרים בשוק?) והרצאות בערבים (בשוק? בערבים?). בינתיים אפשר להתרענן כאן עם תה קר בניחוח לבנדר (טעים מאוד!) ולקנות משפע המוצרים האורגניים (קינואה מתובלת, רוטב טריאקי ועוד). הנחות מובטחות לסטודנטים ולתושבי נחלאות. קרוב לכניסה מרחוב יפו.

"חנות אורגנית אקולוגית בראש אחר". לבנדר (צילום: יעל גרטי)

 

זיתים נפלאים

השוק משופע במעדניות ודוכני זיתים. בדוכן בשם "ברכת יהונתן" (קרוב לכניסה מרחוב יפו) קניתי זיתים נפלאים, מתובלים בפרוסות לימונים כבושים ועשבי תיבול.

 

בסוף היום, בעודי משייטת במורדות ירושלים אני מגלה שאני שטופת אופוריה. אפשר שזהו הגת ממשקאות הבריאות של עוזי-אלי, אולי קורטוב של סינדרום ירושלים ואולי אלה הם הסקונס, הזיתים, הפאקורה ולחם הפשתן, המתערבבים בבטני, בדיוק כמו בירושלים עצמה.