ביקורת סרט: "סודותיה של איב" - אינטליגנטי וחושני

כמו "שחור" הישראלי, גם "סודותיה של איב" מתאר עולם נשי המזוהה עם מאגיה וכישוף. סרט נדיר

בסצינה היפה ביותר ב"סודותיה של איב" (שמו המקורי של הסרט, “Eve’s Bayou”, ניתן לתרגום כ"איב מאזור הביצות"), עומדות איב בת ה-10 (ז'ורנה סמולט הנפלאה) ודודתה מוזל מגדת העתידות (דבי מורגן) מול המראה בבית הגדול שבו מתגוררת משפחת בטיסט השחורה.

הדודה מגוללת בפני איב כיצד נרצח אחד משלושת בעליה בידי מאהבה. שני הגברים משתקפים במראה, ואז – תוך שימוש בתנועת מצלמה קלה – נעלמת הדודה, ושבה ומופיעה במראה, בסיפור מהעבר. הרגע הקסום הזה אומר משהו לא רק על האופן שבו העבר והזיכרון נוכחים בחייה של משפחת בטיסט – משפחה קריאולית אמידה בלואיזיאנה של ראשית שנות ה-60 - אלא גם על הסיפור הקולנועי שמתואר, בסצינה הזו כמו גם בסרט כולו, מנקודת מבטה של אישה שחורה.

כמו "שחור" הישראלי, גם סרט הבכורה המרשים של הבמאית האפרו-אמריקאית, קזי למונס (סרט חדש שלה שנקרא “Caveman's Valentine”, עתיד לצאת בקרוב בארצות הברית), מתאר עולם נשי-דרומי המזוהה עם מאגיה וכישוף, ומולו – עולם גברי שהמוות פוקד כל אחד מנציגיו כאן. לא הרבה אחרי תחילת הסרט נהרג גם בעלה השלישי של הדודה מוזל, ועל גורלו של לואי בטיסט, אבי המשפחה (סמיואל ל. ג'קסון, שגם היה שותף להפקה, באחד מתפקידיו הטובים), רומזים הדברים המובאים מפי איב המבוגרת, שאינה מופיעה בסרט, בתחילתו: "בקיץ שבו הרגתי את אבי הייתי בת 10".

איב עצמה קרויה על שמה של אחת מסבות-סבותיה, שפחה ומכשפה מיתולוגית שחייתה באזור הביצות, והבית שבו היא מתגוררת נשלט על ידי נשים. נשים יפהפיות, אציליות, מיוחדות. האב, רופא מקומי מכובד, מוצג כרודף שמלות כפייתי שכמעט ואינו נמצא בבית. הסרט מתאר מציאות שבה המאגיה היא חלק אינטגרלי מאורח החיים המודרני שמנהלת המשפחה, ולזכותה של למונס ייאמר, שהיא מתייחסת אל המציאות הזאת בטבעיות מהולה באמביוולנטיות.

זהו סרט נדיר שמספק מבט של אישה שחורה בנשים שחורות (נדיר, משום שמעט מאוד במאיות שחורות פועלות היום בקולנוע האמריקאי). במרכזו של המבט הזה ניצבת איב הצעירה, שהגילוי הנורא על אביה והמעשה האסור שביצע באחותה הבכורה – אף שלמונס מתייחסת אל האירוע הזה בצורה המאפשרת פרשנויות שונות - מביא את הסרט אל שיאו, ומחבר את איב אל המסורת הנשית-דרומית קוטלת הגברים המתוארת בו. הגילוי של עוצמה נשית שחווה איב (בין היתר בעקבות מפגש עם מכשפה בשוק המקומי, אותה מגלמת הזמרת-שחקנית הוותיקה, דיאן קרול) הוא מעורר ומפחיד כאחד, בעיקר נוכח החולשה וחוסר היציבות הגבריים, והוא מלווה בהכרה של איב במורכבות המציאות שמסביבה.

"הזיכרון הוא מבחר של תמונות, חלקן חמקמקות, אחרות נחרתות בזיכרון לנצח" - במילים האלה, הבאות מפיה של איב הבוגרת, נפתח הסרט, והזיכרון הזה – זיכרונה של ילדה שחורה - גם מעצב את המציאות המתוארת בו. מציאות שבה נשים שחורות הן דומיננטיות, לבנים נוכחים בהיעדרם, והיא מתרחשת ברגע היסטורי מבודד. התוצאה היא סרט מורכב, אינטליגנטי וחושני (הצילום היפהפה הוא של איימי וינסנט), שמזכיר את הספרות הדרומית הגותית של פוקנר ומק'קלרס. פנינה.

 

("סודותיה של איב". תסריט ובימוי: קזי למונס; הפקה: קלדקוט צ'אב, סמואל ל. ג'קסון; צילום: אמי וינסנט; מוסיקה: טרנס בלנשרד; משתתפים: ז'ורנה סמולט, מיגן גוד, סמואל ל. ג'קסון, לין וויטפילד. ארה"ב 1997, 109 דקות).