מגיל 14 אני מפנטזת על גרבי רשת

והנה, אחרי גירושיי, עשיתי צעד ראשון לעולם האדונים והשפחות, המלכות והעבדים. מי ה"שולט" הזה בשבילי, ומה הוא עבורי לעזאזל? הסגן של אלוהים? לא יודעת. עיקר תבונתי, כבר מהשורות הראשונות של שיחת המסנג'ר, היתה שהוא חודר לנבכי נשמתי. התנסות, למבוגרים בלבד

עברו חודשים ספורים מהיום בו נפרדתי מבעלי והתחלתי לחקור שוב את עולם הפנויים-פנויות, שנדמה כי רק הפך לוהט יותר במרוצת השנים שנעדרתי ממנו. הדרך היתה קצרה לפשפוש ברבדים העליונים של הזכרון ולדליית הפנטזיות מעידן טרום-הנישואים, פנטזיות שהפקדתי למשמרת ברבנות תל-אביב עם כניסתי תחת החופה.

 

על מקום מפגש מעניין במיוחד סיפר לי דווקא מישהו שפגשתי באתר היכרויות, בעל צווארון לבן ביום וקולר ויניל אימתני בלילה. אחרי שבדייט השני הבין שיש לו עסק עם מישהי בעלת ראש פתוח במיוחד, המתיק שפתיים וסיפר שפעם שבר שוט על ישבנה של מישהי, והיא עוד גמרה מזה. הוא הפנה את תשומת ליבי לאחד מאתרי ה-BDSM - עקרונות הקשירה והמשמעת, הכניעה והשליטה, והסאדו-מאזו.

 

נכנסתי לאתר "הכלוב" ופתחתי כרטיס. בראש מורם ובביטחון של מתלהבים סיגננתי כמה מילים על יצר ההרפתקנות הטבוע בי ועל חוסר הניסיון בתחום, מחפשת מישהו שיואיל בטובו לקחת אותי תחת חסותו. לא היה לי שמץ לאן אני נכנסת. לא ידעתי דבר או חצי על העולם הזה, שמבחוץ נראה כה אפל ומרתק. ידעתי שכנראה היתה סיבה לכך שמגיל 14 אני חסידה של גרבי רשת. וידעתי, כמו כל הניזונים משמועות, על הימצאו של מקום מפגש ידוע של קהילת ה-BDSM ביפו. היתה בי כמיהה עזה לעבור לצד של אלו שמבינים. נטולת קודי התנהגות ומצוידת בתוספת של תמימות וכוונות טובות, בשיטוטי באתר הכלוב מצאתי עוד באותו ערב את שחפצה נפשי - שולט.

 

אני רוצה שהוא יעשה אותי שלו

אוקיי, ומה עכשיו? מי ה"שולט" הזה בשבילי, ומה הוא עבורי לעזאזל? הסגן של אלוהים? לא יודעת, לא מבינה. עיקר תבונתי, כבר מהשורות הראשונות של שיחת המסנג'ר היתה שהוא חודר לנבכי נשמתי, ואני לא יכולה להסתיר דבר. מהר מאוד הבנתי שאני גם לא רוצה להסתיר. הרגשתי שאני שלו ורק שלו. ושאני רוצה שהוא יחנך אותי, על כל המשתמע מכך. אני רוצה להתמסר לשולט הזה, ואני רוצה שהוא יעשה אותי שלו. מי שצפה פעם בסרט "המזכירה" אולי יבין על מה אני מדברת. דיברנו שעות, החלפנו תמונות וקבענו להיפגש.

  

בואו נאמר שלא קבענו לבירה מהחבית בפאב השכונתי. הוא נתן לי הוראות: ערומה, עיניים מכוסות, דלת פתוחה. אני הצבתי תנאי משלי - תעשה הכל, אבל אלא תנשק אותי לפני שכיסוי העיניים יורד ממני. הייתי חייבת להביט בעיניים הכחולות-אפורות שניבטו אלי מהתמונה לפני שאני מעבירה אליו את נשמתי בנשיקה.

 

וכך היה. לא העזתי להפר את הוראותיו, והמתנתי לו כשביקש. לאחר ששמעתי צעדים ושלוש נקישות - הסימן המוסכם - הדלת ננעלה, המזרן משמאלי שקע לאיטו, והרגשתי אצבע עולה ויורדת על זרועי באיטיות, מעבירה בי זרמים של תשוקה שמעולם לא חשתי. ואז קולו העמוק לחש באזני. ובמשך יותר משעתיים הייתי נתונה לחסדיו של אדם זר זה, אליו ואל ארבעת חושיי, שהתחדדו ללא היכר ברגע שנשללה ממני זכות הראייה.

 

ולא הצטערתי לרגע. נשענתי על האנטנות הפנימיות שלי, אלה שלא מכזיבות לעולם, שאמרו לי שאין חשש עם אדם זה, שעליו אני יכולה לסמוך בעיניים עצומות, ידיים כפותות ופטמות מעוכות. ידעתי שהוא לא ינצל אותי ולא ייתן לדבר לפגוע בי, וצדקתי. במספר החודשים שהיינו בקשר אינטנסיבי, הוא התברר להיות אחד האנשים הישרים והכנים שפגשתי מימי.

 

לאחר המפגש הראשון, סיפרתי לכמה חברים על הפנטזיה שמומשה, ואלו נשנקו בבהלה על המחשבה של אדם זר הנכנס לבתיהם ולמיטתם, בליווי מיידי של גניחת חרמנות וניצוץ של טרוף בעיניים.

 

מהר מאוד נסחפתי לתהליכים פסיכולוגיים פנימיים ולנסיונות להבין מה אני מחפשת באותו יקום מקביל. בחודשים הראשונים לאחר שעזבתי את בעלי, הייתי על גג העולם; לא רק בגלל תחושת החופש הפתאומית והאושר בידיעה שאני מסוגלת לעשות ה-כ-ל. אלא גם כי הרגשתי שאין מקום אחר בשבילי חוץ מהטופ, ולו בכדי להוכיח לעצמי ולהורים החרדתיים שלי שבגירושיי עשיתי את הדבר הנכון. והתדמית הזו, של האשה העוצמתית והבלתי-פגיעה בעליל, ניבאה את עצמה - הייתי כזו ברמ"ח איברי.

 

נמאס לי להיות האשה החזקה שלא נשברת

אבל קצתי בכך. נמאס לי להיות האשה החזקה שלא נשברת; זו שמוכיחה לכל העולם שהיא יכולה, שתמיד היתה עצמאית ולעולם לא היתה נתונה למרותו של אף אחד, גם כילדה. הרגשתי שאני מוכנה, בראשונה בחיי, להתמודד עם המרוץ למושלמות, אותה מושלמות שניסיתי להציג בפני עצמי ובפני העולם, ולהציב לה שאלות.

 

רציתי, פעם אחת ולתמיד, להרפות מהעול הכבד שהיה על כתפיי, מחובת ההוכחה. רציתי ליפול ולא לדאוג לרשת ביטחון. רציתי להיות קטנה ומובלת, ויותר מכל רציתי להיות קטנה לידו, השולט שלי. התמסרתי אליו, הענקתי לו את עצמי ונתתי לו לכבוש אותי, רציתי שהוא יוביל אותי למקומות נשכחים, שיציף זכרונות וטראומות ילדות וכל מה שלא הייתי מודעת אליו ושאולי גרם לי לרצות לממש את הסטייה הטרנדית הזאת בכל ליבי. הרגשתי שאני מוכנה לזה.

 

ככל שהעמקנו בקשר והתעמקתי בהתנסויות החדשות שלי, הגיעו תובנות רבות על עצמי כפרט, והתחלתי לקשר את מהות יחסי השליטה לתחומים רבים באותו עולם "ונילי" בו אני חיה ביומיום. משחקי התפקידים שאנחנו עוטים על עצמנו בכל אינטראקציה חברתית נמהלו עם ההבנה שבעולם הBDSM- המשתתפים לוקחים על עצמם את התפקיד שהיו רוצים להיות - בעולם הפנטזיה הכל אפשרי.

 

כי אכן, בשבתי טרוטת עיניים מול צג מחשב משמים עשר שעות מידי יום ביומו, ובהיותי נתונה לגחמותיה של הבוסית המרשעת, אני רחוקה שנות אור מלהיות סינדרלה. אבל בלילה, כשאני עוטה את גרבי הרשת ואת העקבים האדומים, דאגותיי מסתכמות בלא למעוד מעל כל אלו העומדים תחתיי בעמידת שש ומבקשים להיות לי לכסא, ובנקיון-יתר של כפות רגליי ושל ישבני. ולא רק שאני הופכת למלכה אצילית, אני גם מורה לאותה הבוסית הזונה, השטן שלובשת פראדה, ללקק לי את השפיץ של השאנל. והיא מתה על זה.