הטלנובלה של הסאטירה

את מעט הכסף שעולה פאנל סאטירי בטלוויזיה, רצוי לשים על פאנליסטים שיודעים מה זה תרבות דיון. "מהדורה מוגבלת", רצועת הסאטירה היומית של "ביפ", הולכת נמוך, וסמדר שילוני ממליצה לציפיות שלכם ללכת איתה

בראשית היתה "משחק מכור" (לא בראשית הז'אנר, יותר בראשית העת החדשה). בהתחלה הרייטינג שלה היה קומסי-קומסה, אחר כך הוא עלה, והאנשים הנבונים בטלוויזיה הבינו פתאום דבר חשוב: אנשים שיושבים באולפן  ומדברים אחד עם השני לא עולים הרבה כסף, והאנשים עם השלט מחבבים אותם. בהמשך עלתה "מועדון לילה", שעשתה את אותו הדבר, רק קצת פחות אינטלקטואלי ויותר דאחקה, אבל עדיין מתוסרט ברובו. עכשיו מגיעה "מהדורה מוגבלת", שלוקחת את זה עוד צעד קדימה: פאנליסטים יושבים באולפן מדברים על ענייני השעה, לא מכינים טקסט מראש ויורדים נמוך עוד קצת. כמו שזה נשמע.

 

הפתרון של אולפן פאנליסטים הוא אידיאלי לערוץ לא עשיר כמו "ביפ", שרוצה להרים הפקת מקור יומית. במובן מסוים הסאטירה בארץ עשתה את המסלול שעשתה פה הדרמה כשהלכה והתקרבה לטלנובלה, ועכשיו אתם מקבלים את הטלנובלה של תוכניות הסאטירה. זה לא אומר שזה רע, זה אומר שהיא יושבת על נישה שונה, ושאף פעם לא מאוחר מדי להנמיך ציפיות.

 

יובל נתן, האיש שהיה מבקר טלוויזיה והרים את "רייטינג", חיכה הרבה זמן להזדמנות שלו לעשות טלוויזיה. כמה פעמים זה כמעט קרה, אבל רק כמעט. עכשיו הוא נכנס לתפקיד עורך הערוץ, ו"מהדורה מוגבלת" היא הפקת המקור הראשונה שלו במסגרת התפקיד (ומצפייה בשתי תוכניות, אגב, אני מוכנה לשים כמה כסף שאתם רוצים, על זה שהוא קורא "בלייזר"), אני מניחה שחשוב לו מאוד שזה יצליח.

 

תנו לפאנליסטים לנצח

אז מה עושה פינצ'ר כשהוא מגיע למגרש של הבולדוגים, והוא צריך למשוך תשומת לב? הוא נובח ממש חזק. וזה הטריק של "מהדורה מוגבלת", שאמור לחפות על ההפקה הדלה שלה: בוטות, היעדר גבולות וירידה פרועה על עצמה, אחד על השני, עליכם, ועל כל דבר שנכנס לראדר. קרב נטול כפפות הוא הדבר העיקרי שיש ל"מהדורה" להציע כרגע. המפיקים שלה יודעים את זה, וזה חלק מהזהות שהם העניקו לה, בתקווה שזה ימנע ממנה להפוך לעוד פאנל סטאנדאפיסטים מאוס.

 

באתר של "קשת" "מהדורה" מוגדרת כ"'ארץ נהדרת' בלי הרייטינג, 'משחק מכור' בלי הטאלנטים". בפתיח היא מזהירה שהתוכנית לא נועדה לחולי לב, נשים בהריון, מתנחלים, ערבים, *שאר קבוצות אוכלוסיה שעלולות להיפגע מסאטירה* והראל סקעת. בקיצור, כל מי שעל פניו לוקח את עצמו ברצינות, ועלול להיפגע מבדיחה. יכול להיות שבפנטזיה שלהם הם ראו את "משחק מכור" פוגשת את "נייס גיא", בפועל הגיעו לפגישה דווקא "פופוליטיקה" והגירעון של ערוץ 2.

 

לא ששיחה בין כמה אנשים שנונים לא יכולה להחזיק תוכנית יומית אינטליגנטית. תעיד "המילה האחרונה", אם להשאיל מהמדיום השכן, או אפילו ההבדל בין התוכנית הראשונה של "מהדורה מוגבלת", ששודרה אמש (א'), לזו שתשודר היום, וצורפה, למזלם הטוב של החפצים ביקרה של התוכנית, ל-DVD ש"ביפ" שלחו לביקורת. כי הפער בין התוכניות הוא בלתי נסבל. הראשונה (בהנחיית אפרת אברמוב) היא קקפונית, כמעט לא מצחיקה ובעיקר עושה חשק להעביר ערוץ, השניה (בהנחיית דודו ארז), היא נעימה וזורמת הרבה יותר, גם אם לא מבריקה.

 

וזה גם הרמז למפיקים לגבי הסוד הגדול, שעשוי להפוך את "מהדורה" לתוכנית מוצלחת: הפאנליסטים. כן, האנשים האלה שאתם משלמים להם כדי שיבואו וידברו אחד עם השני כמו שהם מדברים עם החברים שלהם, ולא רק יזרקו בדיחות על אשכנזים מתוך הסטאנד אפ שלהם, הם האנשים שצריך להשקיע בהם. תביאו את האנשים האיכותיים, גם אם הם לא מוכרים, שמבינים מה זה לנהל דיון. תמצאו את הדילרים שיביאו לכם את החומר האנושי הכי מוצלח, ותהיה לכם חצי שעה נסבלת פלוס לסגור איתה את היום.

 

בקטנה: אפרת אברמוב חייבת חייבת לדבר יותר לאט, ולחייך פחות. תלמדי מדודו ארז. שימו עין על אבי אטינגר, הוא האורי גוטליב החדש.