מדריך לקבינט: השאלות שלפני אישור המבצע

האם מבצע קרקעי בעזה יכול להפסיק את שיגור הרקטות? האם קיימת אסטרטגיית יציאה שתאפשר נסיגה תוך שמירה על ההישגים? האם תוכנית המבצע מאפשרת הגעה מהירה לנקודות אסטרטגיות? ועם מי תוכל להידבר הממשלה ביום שאחרי. רון בן-ישי מספק לחברי הקבינט את השאלות שיש לברר לפני מתן אור ירוק

הקבינט הטיל אתמול (יום א') על צה"ל להפסיק את שיגורי הקסאמים על ידי הפעלה של מה שמכונה בלשון הצבאית "אש מנגד" - כלומר, פגיעות נקודתיות בהיקף נרחב בכל המרכיבים של מערך הרקטות ברצועה באמצעות אמצעי ירי מונחים ומדויקים מהאוויר והקרקע.

 

כאמצעי משלים ל"אש מנגד", אישר הקבינט פעילות קרקעית מוגבלת של יחידות מיוחדות, הפעלת מספר מצומצם של טנקים ודחפורים באזורי השיגור וחפירת המנהרות הסמוכות לגדר המערכת בצפון הרצועה. הנוכחות הקרקעית באזורים אלה נועדה למנוע מחוליות שיגור הקסאמים את היכולת לנצל את הטווח המרבי שאליו מסוגלות הרקטות להגיע בתוך שטח ישראל, עד לאשקלון למשל.

 

כעת נותר לראות אם המרשם הזה ישיג את התוצאות הרצויות. אם לא ייפסקו מטחי הקסאמים על הנגב המערבי בתוך שבוע-שבועיים ייאלץ הקבינט לשוב ולשקול פעולה קרקעית נרחבת ברצועה. גם אם לא יהיה מדובר בכיבוש מלא של רצועת עזה - זה יהיה מבצע מסובך ועתיר סיכונים. הוא יחייב הפעלת כוחות גדולים, גיוס מילואים, שהייה ארוכה בשטח ולחימה בשטח בנוי בלב אוכלוסייה אזרחית שעשויה להיפגע. בלחימה כזו יהיו לכוחותינו אבידות, וגם את זה צריך לדעת מראש ולהתכונן לכך נפשית - ישנם מצבים שבהם חיילים נאלצים להקריב את חייהם כדי שהאזרחים בעורף לא יאלצו להימלט על נפשם מיישוביהם המופגזים. ובנוסף לכך, ישראל תספוג ביקורת בינלאומית קשה.

 

אך מעל לכל - אסור שפעולה כזו תיכשל, או שאפילו תסתיים במראית עין של כישלון. התוצאות של פעולת נפל תהיינה הרות אסון, לא רק לתושבי שדרות והנגב אלא למדינת ישראל כולה וליכולתה לשרוד באזור.

 

אי לכך, אילו הייתי חבר הקבינט שאמור לאשר מבצע קרקעי נרחב בעזה, הייתי מבקש תחילה מגורמי הביטחון וממשרד החוץ מענה מפורט ומספק לשאלות המשמעותיות הבאות:

 

מוכנות למבצע

• מהם היעדים האסטרטגיים של המבצע, והאם יעדים אלה ניתנים להשגה? כלומר, האם המבצע יכול להביא להפסקה ממושכת של ירי הרקטות ולוחמת המנהרות, לשבש בצורה נחרצת את תהליך ההתעצמות הצבאית של החמאס ולסייע לייצוב שלטון אזרחי מרכזי ומתפקד ברצועה שימנע את חידוש האנרכיה החמושה?
• האם קיימת "אסטרטגיית יציאה" שתאפשר לצה"ל לסיים את המבצע ולצאת מהרצועה תוך כמה חדשים, תוך שמירה על ההישגים הצבאיים?
• האם צה"ל ערוך לטפל בהתלקחות אפשרית, תוך כדי המבצע, ביהודה ושומרון ואולי גם בצפון?
• האם כל יחידות הסדיר והמילואים שאמורות לקחת חלק במבצע כבר השלימו אימון כשירות בסיסי ואימון ייעודי למבצע העזתי, והאם יחידות המילואים עמדו בבוחני הכשירות הנדרשים?
• האם כל מפקדי השדה שמיועדים לקחת חלק במבצע מכירים את התוכנית ומצוידים במידע ובעזרים המודיעיניים הרלבנטיים לגיזרת פעולתם?
• האם רוב הטנקים והנגמ"שים שאמורים להיכנס לעומק שטח הרצועה מצוידים כבר במיגון מתקדם (מערכת "מעיל רוח", למשל) שיאפשרו להם להתמודד עם טילי הנ.ט?
• האם השב"כ ערוך למבצע איסוף, גיוס מקורות וחקירות בהיקף נרחב ברצועה מבלי לאבד מיכולות הסיכול שלו ביהודה ושומרון?
• האם משרד החוץ, המוסד וגורמי ההסברה היהודיים בחו"ל כבר מכינים את דעת הקהל הבינלאומית ומגייסים תמיכה דיפלומטית לקראת האפשרות שישראל תאלץ לצאת למבצע צבאי נרחב ברצועה כדי להגן על תושביה, וכדי שהישגי המבצע לא ימוסמסו על ידי מדינות ערב, רוסיה והאיחוד האירופי?

 

ניהול המבצע והלחימה

• האם פיקוד העורף ערוך למצב שבו בשלבים הראשונים של המבצע יתגברו ירי הקסאמים וניסיונות הפיגוע ביישובי הנגב באמצעות מנהרות? האם נשקל פינוי זמני של תושבים עד שתושג רגיעה, והאם הושלמה היערכות לפינוי כזה?
• האם התוכנית המבצעית מאפשרת לצה"ל ולשב"כ, אחרי הכניסה לרצועה, לייצר במהירות מודיעין ולהשתמש בו להריסת תשתיות הטרור ויכולות הלחימה שלו, מבלי שיחידות של צה"ל יצטרכו לשהות שבועות וחודשים בלב הערים ומחנות הפליטים ברצועה?
• האם תוכנית המבצע מאפשרת לצה"ל להגיע במהירות לנקודות אסטרטגיות בעומק הרצועה מבלי לעבור דרך מערכי המטענים והנ"ט שחמאס הכין, ומבלי לאפשר לחמושים הפלסטינים לרכז מאמץ נגדו? (האם, למשל, יש לצה"ל יכולת להנחית כוחות גדולים מהים?)
• האם צה"ל גיבש רעיון מבצעי ברור שיסכל לטווח ארוך את יכולתם של הפלסטינים להבריח אמצעי לחימה ואנשים במנהרות מתחת לציר פילדלפי? האם צה"ל כבר רכש ציוד לעבודות עפר או שהתקשר עם קבלנים אזרחיים לביצוע הרעיון הזה במהירות במהלך המבצע (תוך מספר שבועות לכל היותר)?
• האם קיימת תוכנית לוגיסטית-הומניטרית לאספקת מים, מזון ושירותי בריאות לתושבי הרצועה שיהיו בסגר תוך כדי המבצע?
• האם קיים מערך הסברה צה"לי-מדיני שיידע להתמודד עם תקלות והאשמות תוך כדי המבצע בגין פגיעה באוכלוסייה אזרחית?

 

היום שאחרי

• האם צה"ל והשב"כ יקיימו סוג כלשהו של נוכחות ברצועה גם אחרי שעיקר הכוח הצה"לי ייסוג ממנה (בדומה למודל שקיים היום באיו"ש)?
• האם ממשלת ישראל תנסה להידבר ישירות עם הפלסטינים לקראת סיום המבצע במטרה להקים מחדש ברצועה שלטון מרכזי יציב? והאם כדי להשיג מטרה זו תהיה הממשלה מוכנה להידבר עם הנהגה מדינית פלסטינית שהחמאס הוא חלק ממנה, או אפילו המרכיב העיקרי שלה?
• האם אחרי שצה"ל ייסוג לשטח ישראל, מעוניינת המדינה שכוח רב לאומי יעיל ייכנס לרצועה, ישמור על הסדר ויקים בה שלטון מרכזי יציב?
• האם מדינת ישראל מוכנה שבכוח הרב לאומי הזה יהיו חיילים של מדינות ערביות ומוסלמיות?

 

מטבע הדברים לא יהיו למערכת הביטחון, המודיעין ומשרד החוץ תשובות מלאות, בהירות וחד-משמעיות לכל השאלות הללו. אבל חברי הקבינט הביטחוני חייבים לדעת גם מה שהם וגורמי הביצוע אינם יודעים. יש להכיר היטב את נקודות התורפה של מבצע קרקעי נרחב ברצועת עזה, לפני שמאשרים או פוסלים אותו.