המלאכיות של החתול פינטו מגבעתיים

אף אחת משש הנשים המטפלות בהתנדבות בחתולון לא הכירה את בעליו סמי ליזמי, המאושפז מזה שלושה חודשים, אבל זה לא מפריע להן להתייצב מדי יום בדירתו ולהקדיש זמן איכות לחתול. "אני עדיין המום מכך שנשים זרות באות לביתי ומשגיחות על פינטו", ליזמי מתרגש. "לא ידעתי שיש אנשים טובים כל-כך"

 

 

 

שלושה וחצי חודשים חלפו מאז שחייו של סמי ליזמי השתנו לגמרי - וחתולו האהוב פינטו זכה בצוות מטפלות מסורות. הסיפור המופלא של "קומנדו פינטו" החל כאשר ליזמי (47), תושב גבעתיים המשווק ציוד לחנויות פרחים, הפך בבת אחת מאדם פעיל ונמרץ לפצוע משוקם המרותק למיטת בית החולים. "מעדתי בשביל הגישה לבניין בו אני גר והרגל הימנית שלי רוסקה", הוא משחזר. "פתאום מצאתי את עצמי מאושפז כשברגלי ברזלים, והחתול הקטן שלי נשאר לבדו בבית. פינטו לא יכול לשרוד לבדו ולרגע לא עלתה בי המחשבה להשליך אותו לרחוב. כשאתה מאמץ חיית מחמד אתה צריך להיות אחראי לגורלה גם כשחייך משתנים", הוא פוסק.

 

"בימים הראשונים בני המשפחה שלי נחלצו לעזרתי וטיפלו בי, אבל הם לא יכלו להשקיע בפינטו הרבה זמן והגיעו בעיקר כדי לתת לו אוכל ומים", ליזמי ממשיך. "אבל כשהרופאים בישרו לי שתהליך השיקום יארך מספר חודשים, הבנתי שעליי למצוא פיתרון ארוך טווח". מה עושים? ליזמי, המגדל את פינטו זה שנה וחצי לאחר שחלפון, החתולה הסיאמית הקודמת שלו, נפטרה ממחלה קשה בהיותה בת 14, פנה לווטרינרית שלו לעזרה.

 

כשמזכירים את הצמד-חמד סמי את פינטו באוזני הווטרינרית ד"ר סתווית כהן, היא מחייכת חיוך גדול. "למרות שהוא עבר תאונה קשה, לא יכולתי שלא להתרשם מהמסירות והדאגה שלו לחתול", היא אומרת. "מניסיוני, שהות ארוכה בפנסיון לא יכלה להטיב עם פינטו, וסמי ממילא חיפש אדם שיטפל בו בביתו. היה לו חשוב

שהחתול יוכל לצאת מעת מעת החוצה והוא לא רצה לשים אותו בהסגר פתאומי שיהיה, למעשה, עונש כפול ומכופל".

 

כהן שידכה את ליזמי לדרורית, חובבת חתולים המשגיחה על חיות מחמד שבעליהן נעדרים מביתם. השניים כבר סיכמו על מחיר הטיפול, אך כשדרורית למדה על מצבו הרפואי היא סירבה לקבל תשלום. "החלטתי שאני לא יכולה לקחת כסף מאדם בבעיה רפואית לא קלה", היא מספרת איך החל מבצע "אמץ את פינטו". כדי לספק לחתולון הבודד חיים מאושרים ככל האפשר בהיעדר בעליו, היא החליטה לרתום למבצע חבורת מתנדבים. תוך כמה ימים התגבשה קבוצה בת שש בייביסיטריות שמבלות עימו זמן איכות - כולן לא פגשו את ליזמי מעולם.

 

מאז, מדי מוצאי שבת חברות הקבוצה מקבלות את סידור המשמרות, וכל-אחת מהן תורמת מזמנה ככל יכולתה. "לכולנו יש משפחות, עבודה ועיסוקים רבים, אבל היה חשוב לנו לעזור", מעידה שרי, אחת המתנדבות. "בימים הראשונים היה מוזר להיכנס לביתו של אדם זר, אבל ככל שחלף הזמן ולמדתי להכיר את פינטו, תמיד זכרתי שהכל למען מטרה טובה". למרות געגועיו העזים של פינטו לבעליו, היא מוסיפה, אופיו השתנה בחודשיים האחרונים. "הבדידות כנראה גרמה לו לצמא גדול לאהבה. מחתול בכיין הוא הפך לחברותי, תקשורתי ומתלטף".

 

לאחרונה החל ליזמי לשוב לביתו בסופי השבוע, והודות לשיפור במצבו הבריאותי נראה כי בעוד חודשיים לערך הוא ישוב לביתו. בינתיים, הוא משתדל לשחק עם חתולו ככל שניתן והקשר ביניהם קרוב במיוחד. "אני עדיין המום מהעובדה שנשים זרות לחלוטין מגיעות מדי יום כדי לטפל בפינטו", הוא מתרגש. "לא ידעתי שקיימים אנשים כל-כך טובים, חשבתי שאלה סתם סיפורים", הוא מסכם, "אבל דרורית, נעמי, שרי, אורלי, שולי ולרה, מוכיחות שההפך הוא הנכון".