אטריות או לא להיות: ביקורת ספר
ספר הבישול החדש של ישראל אהרוני - "פסטה נודלס ומה שביניהן" - יוצא למסע קולינרי בדרך המשי בעקבות מאכלי הבצק. גם אם הוא לא מושלם, חובבי הפחמימות לא ירצו לוותר עליו
יעל מורג
פורסם: 12.06.07, 10:00
מה שמבדיל בין ספר בישול מצוין לספר מתכונים טוב הוא נושא מרכזי שמעניק משמעות נוספת למתכונים עצמם. הספר החדש של אהרוני "פסטה, נודלס ומה שביניהן" הוא ספר מהסוג הזה, כלומר, ספר שהנושא המרכזי שלו חשוב לא פחות מהמתכונים עצמם. הספר הוא מעין תיאור חוויתי של מסעות קולנריים שערכו אהרוני וצלם האוכל, נלי שפר לאורך דרך המשי. היסטורית, דרך המשי, הייתה נתיב דרכו עבור לא רק סחורות, אלא גם רעיונות ומושגים תרבותיים ותחום הקולינריה לא נפקד. דרך המשי שימשה צינור דרכו עברו מתכונים ורעיונות מהמזרח הרחוק, דרך אסיה התיכונה ועד אירופה. הציר סביבו סובב הספר הם מאכלי בצק, ליתר דיוק, פסטה, נודלס וכיסנים, ומנסה לתאר את המופעים השונים שלהם בתרבויות אוכל מגוונת שמצויות לאורך דרך המשי.
הספר מחולק לתשעה חלקים שבכל אחד מהם מתואר מפגש עם תרבות קולינרית מסויימת. שלושת הפרקים הראשונים מתארים ערים סיניות, שלושת הבאים בתור מציגים ערים במרכז אסיה, ובשלושת הנותרים פוגשים את אירופה ואסיה המערבית.
מעניין גם לראות את הדרך שבה עשו דרכם מתכונים ממזרח למערב, אילו שינויים הם עברו ומה התקבל לבסוף. המטבח הסיני, הבוכרי, הטורקי והאיטלקי, ספגו השפעות והשפיעו בחזרה בתהליך ארוך של התפתחות. המתכונים עצמם כתובים היטב כיאה לכותב ברמתו של אהרוני. מעניינים, חלקם מתכונים מאוד מיוחדים ופחות מוכרים (איטריות עם פיסטוקים ושום, מרק אטריות ושעועית מונג, פנקייק אטריות עם עוף קצוץ ובוטנים, הם רק שלוש דוגמאות) ובאופן כללי עושים חשק להיכנס למטבח.
הבעיה היא שאין הקדמה לפני כל מתכון - לא ברור בוודאות מה מקור המתכון, והאם הוא חלק מהמטבח של המקום שנסקר בתחילת הפרק. כמו כן, לטעמי, חסר פירוט היסטורי. הנושא שאהרוני בוחר לטפל הו הוא נושא מרתק שמעסיק היסטוריונים של אוכל שנים רבות. חסר גם תיאור מעמיק יותר של כל תרבות שבה עוסק הפרק, למעט משפט קצרצר בהקדמה של הספר, קשה לאפיין במדויק את התרבות שמוצגת בכל פרק.
לאכול בעיניים - עיצוב
שמו של נלי שפר מופיע על כריכת הספר במקום של כבוד, ולא בכדי. באמת מדובר ב"צלם תרבות האוכל המוביל בישראל", כפי שהוא מוגדר על העטיפה. אבל משהו כאן לא עובד. זה מתחיל כבר בכריכה הקשה שעיצובה מחזיר לספרי הבישול של לפני עשור ויותר. וזה ממשיך בצילומי האוכל עצמם. אמנם כולם עשויים במקצועיות, אולם השפה בה הם מדברים אינה אחידה.
המוטיב החוזר של צילום שאינו "קפוא" אלא עוקב אחר התזוזה המציאותית של האוכל או הכלים המצולמים הוא אקט מרענן בתעשייה של צילומי אוכל מוקפדים עד לזווית האטרייה. אבל לעומת האפקט היפהפה שזה יוצר בתמונה כמו בעמ' 219, שם זרם סוכר ניתך כגשם בוהק בלובנו על המנה, הרי שבצילומים אחרים (עמ' 199 ו-223, לדוגמה), זה נראה ממש כטעות או כמריחה בהדפסה.
מעניינת גם החזרה לצילומים עשירים בצבע ובתוכן, וזאת בניגוד למגמה העכשווית של מינימליזם ולבקנוּת (שהצילום עמ' 153 נוטה פתאום לכיוונה). הרקעים הצבעוניים המשתנים בכל תמונה יוצרים בעיניי עומס על העין המתבוננת ופוגעים ביופיין של המנות עצמן. הדבר נכון במיוחד בצילומים החשוכים יותר והעמוסים בפרטים נוספים. צילומי האנשים והנוף לא זכו ליחס הראוי להם בספר שכזה, וכמה מהתמונות המוצלחות ביותר נבלעות בכפולות עמוסות מדי.
אך למרות החסרונות הספורים, "פסטה, נודלס ומה שביניהן" ממלא חסך במדף ספרי הבישול של חובבי הפחמימות - שירצו ודאי להצטרף למסע הקולינרי הזה, ויפה שעה אחת קודם.