שפר: "התקרבתי ליהדות, הרגשתי שמשהו מבפנים נזרע"
קבלו את דורון שפר, אחד משחקני העבר המרתקים בישראל, והיום 'מתחזק' ומעביר סדנת רוחנות בראשל"צ. אייס מן מדבר על היהדות: "הרווחתי אותה", על המחלה: "לא ניסיתי להילחם אלא לעשות שלום", ומפתיע: "לא נרדם בי הרצון לחזור ולשחק"
"התקרבתי ליהדות, הרגשתי שמשהו מבפנים נזרע", במילים אלה תיעד דורון שפר, אחד הכדורסלנים הגדולים שידעה ישראל, את התהליך שעבר עליו בשנים האחרונות. מאז חזר לשחק בירושלים, דרך נסיעתו למזרח ועד החלמתו מהמחלה והתקרבותו לאלוהים.
את דורון שפר פגשנו מרצה בפעם הראשונה, בבית כנסת בנווה דקלים בראשון לציון, על הסיבות והדרך שהובילו אותו להתחזק. "כשהתרחקתי להודו דברים התעוררו בי והתחלתי להתקרב ליהדות", פתח שפר את נאומו.
שפר. "הפרישה שלי לא הייתה קשורה ליהדות" (צילום: יוסי רוט)
"הרגשתי משהו בפנים שנזרע. כששיחקתי בירושלים התרגשתי מאוד, הייתה לי תחושה של עליה לרגל להיות בירושלים נתן לי תחושה של בית. בתקופה הזו היהדות קיבלה יותר במה בחיי. עזבתי אח"כ לחו"ל למספר מקומות. היהדות הייתה נוכחת אך רק כשחזרתי לארץ בראש השנה האחרון התחלתי לעמול ולהרוויח אותה. הפרישה שלי לא הייתה קשורה ליהדות אבל זה היה מסע של תשובה שהכיל גם את היהדות".
לאורך כל ההרצאה מספר שפר אירועים מחיי הכדורסל שהשפיעו עליו, ושהתשובה עזרה לו. "הכדורסל זה משחק אהוב שנותן הזדמנויות לתרגל הלכה למעשה את החיים", הסביר, "יש אלף סיבות להתרגז להיות לחוצים ולהאשים את כולם. ממשחק כזה ניתן ללמוד מידות של סבלנות ולהתנהג כפי שהיית רוצה שיתנהגו אליך. לאורך השנים כשהייתי משחק לא טוב או כשהפסדנו, התביישתי לצאת מהבית. אחרי שהעמקתי בתהליך, היה משחק שלא קלעתי בו נקודות אך יצאתי זקוף ולא מתנצל. לא מאי אכפתיות אלא כי זה בסדר ומותר וזה החלק האנושי שבאנו. זה היה ציון דרך והצלחה גדולה יותר מכל משחק או ניצחון".
שפר בימי ירושלים. "הזדמנויות לתרגל למעשה את החיים" (צילום: איי פי)
לפני חמש שנים טס שפר עם אביו לצפות במשחק של מייקל ג'ורדון שהיווה עבורו מודל השראה. במשחק הוא החל להרגיש לא טוב וכשחזר לארץ אובחן כחולה סרטן בעל גידול ממאיר. "אפשר להיכנס לקורבנות אבל אפשר גם אחרת. אפשר לתעל את החוויה לטובתך. לא ניסיתי להילחם אלא לעשות שלום ושינתי הרבה דברים בחיי כתוצאה מכך".
כמובן ששאלנו אותו מה עם הכדורסל: "לא נרדם בי הרצון לשחק. לא עזבתי רשמית והכדורסל אף פעם לא עזב אותי. אני מתחיל לעבוד עם ילדים בבתי הספר ובחוגים בבית וגן, אבל לגבי משחק אני לא יודע. יש עוד ילד אצלי שחולם ורואה את עצמו מכדרר במגרשים ומצד שני לא רוצה להיות מי שלא יודע מתי להפסיק. סיכוי לחזור לשחק תמיד יש אבל לבנות מגדלים חבל בכל מקרה".