חיים חפר: מתגעגע למרק העוף של אמא

הוא אוהב לאכול פירות ים בפריז, עוד זוכר את המרק של אמא ואת הארוחות של דן בן אמוץ, בחיים לא יאכל צימעס וארוחה טובה הוא מקנח בקוניאק טוב. לרגל שבוע הספר חיים חפר מדבר על אוכל

מה המילה אוכל מעלה לך בראש?

 

"זה תלוי איפה אני נמצא. בפריז, למשל, אני ישר חושב על פירות ים. אני מאוד נהנה לאכול שם מטעמי ים למיניהם".

 

שרימפס?

 

"לא, לא, שרימפס זה זול. אני אוכל אורסן - זה קיפוד ים. זו מנה מאוד מאוד יקרה והטעם נהדר. אוכלים בכפית את החלק הפנימי בלבד ואת החיצוני משליכים. זה מעדן אמיתי. דמייני לעצמך: אני מגיע לפריז, זורק את המזוודה במלון, יורד למטה, מזמין טנא של פירות ים ובקבוק יין, יושב ליד החלון ורואה את הנוער - בעיקר את הנערות - חולפות על פניי, יוצא החוצה אחרי שעתיים, ושורק".

  

יש לך זכרון ילדות שקשור באוכל?

 

"זכרון הילדות שלי זה מרק עוף זה דבר שאמי היתה נותנת לי כשהייתי חוטף וירוס או שפעת - זה 'הפניצילין של אמא'. דן בן אמוץ לימד אותי שמרק עוף זה מאכל נחות, שאין מה להתפעל ממנו. דן היה טבח מיומן, היו לו 120 ספרי בישול מכל העולם של טבחים מהאגדות, והוא היה מכין לחברים ארוחות מפוארות".

דן בן אמוץ טען שזה מאכל נחות. מרק עוף (צילום: אסף רונן)

 

אתה מבשל?

 

"אני לא מבשל. למה לבשל? יש מסעדות!"

 

מה אהבת לאכול כשהיית ילד?

 

"פלאפל. כשעלינו ארצה וגרנו ברעננה אז בחור בשם יוסף פתח דוכן פלאפל וכולנו עמדנו בתור שהשתרך תמיד סביב הדוכן, וחיכינו לקנות פלאפל בפיתה עם טחינה שפוכה למעלה וקצת ירקות - מאכל שעד היום מאוד מוצא חן בעיני".

אוהב מאז הילדות ברעננה ועד היום. פלאפל (צילום: חיה אלפי)

 

מה שנאת לאכול כשהיית ילד?

 

"אני חושב שעוד מילדותי לא אהבתי צימעס ועד היום כשאומרים לי 'מה אתה מדבר נגד המופלטה, זה הרי נהדר", אני אומר להם: 'תשמעו חבר'ה, אני גם צימעס לא אוהב'. בכלל, אני לא כל כך אוהב דברים מתוקים - אחרי שני סטייקים כבר אי אפשר ממש לאכול כלום אז לרוב אני מקנח בכוס קוניאק טוב ולא בדברי מתיקה".

 

מה לא תאכל בחיים?

 

"אה, אני חושב שלא ארצה לאכול את הצימעס הזה..."

 

אתה אוכל כשאתה כותב?

 

"לא, אני כותב בעפרון ואיני יכול לאכול בזמן הכתיבה. אוכל טוב כן נותן לי השראה, אבל אין פה בארץ את סוג מאכלים שאני חושב שיתנו לי השראה לכתוב. כמו הצלופח שחבר נתן לי לפני שלושה שבועות, שהיה ממולא באורז ומיובא מויאטנם והזכיר לי את הצלופחים המעושנים שהגישו לי בנסיעותיי לפולין. זה היה פינוק אמיתי לאכול שם צלופחים עם וודקה טובה, והצלופח הזה עורר בי השראה וזכרונות".

 

יש קטע אהוב עליך בספרות שקשור לאוכל?

 

"יש סופר בלגי שכתב על לוחם חופש ושמה, בתרגום של שלונסקי מספרים איזה נקניקים היה אוכל. היו שם נקניקי דם, שוקיים של עגל ושוקי חזיר שאני מאוד אוהב. באוסטריה הם יודעים להכין את הנקניקים האלה וכשאני נוסע לשם אני יושב עם חברים ואוכל שוקיים או כתף של חזיר - מגישים לך בדרך כלל חתיכה מאוד גדולה ועסיסית מטוגנת ומטופלת היטב, ובינתיים, כמו בסרטים, מופיעות המלצריות עם שש בירות בכל יד, זו חוויה אמיתית והסיבה היחידה לשמה אני נוסע לווינה - לא כדי לצפות בתיאטרון, אלא לשבת עם חברים במסעדה וינאית שאין חויה יותר גדולה מזו".

 

ספר לנו על חוויה בלתי נשכחת שקשורה באוכל.

 

"בריו דה ז'נרו הזמין אותי בעל עיתון גדול, שכבר לא בין החיים, לשלוש מסעדות שהיו לו: בהתחלה, למסעדה של העניים שאוכלים את השעועית השחורה עם בשר. אחר כך למסעדה שבה התארח הצוות המקורב אליו ועיתונאים חשובים, שם היתה רצפת שיש ובריכה צמודה. בפעם הבאה שהגעתי להתארח הוא כבר הזמין אותי למסעדה שבה יש 24 מקומות בלבד. שם הוא נהג לארח שרים, שגרירים, ארכיטקטים חשובים - ואת חיים חפר.

 

"כשהגעתי לבאהיה שבברזיל, נפגשתי עם סופר מקומי שאני מאוד אוהב. ישבנו על אחד החופים הנהדרים שם כשפתאום עבר בחור רכוב על פרד שמכר אגוזי קוקוס - ביקשנו לקנות, והוא חתך לנו אגוז עם המצ'טה שלו. כך ישבנו על החוף, לוגמים חלב קוקוס ומביטים על הים".

 

___

 

חיים חפר - פזמונאי ומשורר חתן פרס ישראל לשנת 1983. נולד ב1925 במיסלוביץ' שבפולין, עלה לארץ כשהיה בן 11. חיבר שירים ופזמונים רבים לעיתונים, ותיאטראות, בינהם למחזה הזמר הנודע "קזבלן". מפזמוניו הידועים: "רבותי ההיסטוריה חוזרת", "הן אפשר", "שושנה", "לא נפסיק לשיר" ועוד רבים. מספריו: "תחמושת קלה", "תרנגולים על גשר הירקון", "מסדר הלוחמים", "מחברות יום שישי" ועוד.