למה נוצרות אבנים בכליות?

קשה לשכוח את הכאב העז שעלולה לגרום אבן אחת קטנה בדרכי השתן. אז איך בדיוק מגיעות האבנים לכליות והאם אפשר למנוע את היווצרותן? הדוקטור עונה

ד"ר איתי גל פורסם: 07.06.07, 09:14

צרחה עזה של קריימר, כוכב הסדרה המיתולוגית "סיינפלד", פילחה את חלל המירקע שעה שאבן נסחפה דרך השתן אל מחוץ לגופו. כן, כאבי התופת הנגרמים מאבנים בכליות יכולים להוציא מהדעת. אתם שאלתם מאיפה התגלגלו אבנים לגופנו ולמה הן מכאיבות כל כך. הנה כל הפרטים.

 

אבנים בכליות נוצרות כשהשתן הופך להיות סמיך מדי עקב הימצאותם של מלחים בריכוז גבוה בתוכו. כשהשתן סמיך, מצטברים בו גבישים שעשויים רובם מהמלחים ושמם הנפוץ הוא אבנים. אם האבנים נמצאות בכליות הן נקראות נפרוליתיאזיס, ואם הן נוכחות בשאר דרכי השתן הן מכונות יורוליתיאזיס.

 

למעשה, אבני הכליה הם גבישים של מינרלים המסיסים בשתן. האבן נוצרת לרוב בתוך הכליה או השופכן (יורתר), הוא הצינור המוביל את השתן מהכליות אל עבר שלפוחית השתן. האבנים יכולות להשתנות בגודלם, החל מדמויי גרגיר חול זעיר, ועד אבן גדולה בגודל של דובדבן.

הכליות. בדרך כלל עוברות בשתן (צילום: index open)

 

במרבית המקרים האבנים עוברות בשתן מבלי שנחוש בהם. אולם אם האבן גדולה דיה, בגודל 2 מילימטרים ומעלה, היא עלולה לגרום לחסימה של צינור השופכה. התוצאה היא הרחבה של הצינור, חסימה של מעבר השתן וכאב עוויתי עז ביותר המורגש לרוב בגב המותני, בבטן התחתונה ובמיפשעה. כאבי הבטן העוויתיים הללו המכונים ברפואה "קוליק" גורמים גם לבחילות והקאות. האבן גם פוצעת את צינור השופכה, וגורמת להופעת דם בשתן.

 

אז איך נוצרות האבנים בכליות? קיימים כמה סוגים של אבנים, כל סוג נוצר בדרך אחרת. האבן השכיחה ביותר מורכבת מהגביש סידן-אוקסלט. אמונות שונות גרסו כי צריכה גדולה מדי של סידן במזון עשויה להגביר את היווצרות האבנים בכליות. אולם התברר שדווקא צריכה מועטה של סידן במזון מגבירה את שכיחות האבנים בכליות. הסיבה ככל הנראה קשורה לתפקיד הסידן בקשירת החומר אוקסלט במערכת העיכול. מסיבה לא ברורה, ככל שכמות הסידן במזון יורדת, כמות האוקסלט הנספג לתוך זרם הדם מוגברת וכך הוא מופרש בכמות גדולה יותר בכליות וגורם להתגבשות של האבן סידן-אוקסלט.

 

אבני כליה מסוג "סטרוויט" מכילות מגנזיום, אמוניום ופוספט. הן נוצרות בשל נוכחות חיידקים מסויימים בנוזל השתן המפרקים את השתנן המצוי בנוזל השתן לאמוניה. כך הן מפחיתות את חומציות השתן, ומגבירות את התגבשותם של אבני הסטרוויט.

גבינות. יעילות למניעת אבנים בכליות (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

 

אבנים שכיחות פחות הן מסוג "חומצת שתן" הנגרמות בשל רמות גבוהות של החומצה בדם. רמות כאלה נמצאות אצל חולי סרטן המטופלים בכימותרפיה. טיפול זה גורם למות תאי הסרטן ולהפרשה גבוהה של החומצה מתוכן אל זרם הדם. גם מחלת השיגדון (גאוט) בה קיימת הפרעה בחילוף החומרים, מביאה להיווצרות של רמות גבוהות של חומצת שתן ומלחיה בדם, ולשקיעת אבנים בכליות.

 

סוגים נוספים של אבנים הם "סידן-פוספט" הנגרמים אצל חולי היפרפרתירואידיזם, הסובלים מליקוי ברמות הסידן בגוף, ואצל חולי כליות. אבנים מסוג ציסטין מופיעות במחלת הציסטינוריה הגורמת להיווצרות החומר ציסטין בשתן, ולהתגבשותו לכדי אבן.

 

אבחון האבנים בכליות מתבסס תחילה על תלונות החולה, הכוללות כאב עוויתי בגב התחתון או בבטן, רגישות בניקוש על פני הגב התחתון, ושיירי דם בבדיקת השתן. בדיקת אולטרסאונד יכולה להראות התנפחות של הכליה (הידרונפרוזיס) שנגרמה בשל חסימת מעבר השתן על ידי האבן, או להראות סימן של צל שיוצרת האבן בתמונה. אם האבן מכילה כמות מספקת של סידן, ניתן לראותה גם בצילום רנטגן.

 

מרבית האבנים עד גודל של 4 מילימטרים יעברו באופן ספונטני בשתן, אבנים גדולות יותר יצריכו סיוע רפואי. אם האבן קטנה וגורמת לכאב עז, יאושפז החולה תחת עירוי נוזלים שמטרתם להגביר את כמות השתן המופרשת ועמה האבנים.
במקביל מטופל החולה בתרופות משככות כאב (דוגמת וולטרן לתוך הוריד).

 

במקרה של מספר אבנים הכלואות בדרכי השתן, מתבצע הטיפול בשלושה אופנים. הדרך השכיחה היא באמצעות גלים על קוליים המרסקים את האבנים. בדרך זו הופכות האבנים לגרגירים זעירים, המופרשים מהגוף דרך מערכת השתן. אפשרות אחרת קרויה יורטרוסקופיה: באמצעות מכשיר דמוי טלסקופ חודרים דרך השופכן (צינור המוביל את השתן מהכליה לשלפוחית) לכיס השתן, עולים לכיוון הכליה ושולפים את האבנים. האפשרות השלישית שמורה לאבנים גדולות ומורכבות וכוללת חדירה ישירה לכליה דרך העור, וריסוק האבנים.

 

איך תוכלו למנוע את היווצרות האבנים בכליות?

 

 

 

 

 

עוד שאלות על גוף האדם? כתבו לנו ונשיב על המעניינות.