קאנצלר גרמניה גרהארד שרדר

מרכזיותה של גרמניה באיחוד האירופי מטילה עול כבד במיוחד על ראש ממשלתה

גֶרהארד שְרֶדֶר (Gerhard Schröder), קאנצלר גרמניה, מצוי גם השנה במוקד העשייה הכלכלית. כמי שעומד בראשה של מדינה הנחשבת כשוק הכלכלי הגדול באירופה וכזו המשמשת כ"מנוע" של האיחוד האירופי, תופסים כל הצהרה ומעשה שלו מקום משמעותי.

שרדר נולד ביולי 1944 בכפר קטן בחבל וסטפאליה, שבגרמניה המערבית, למשפחת פועלים ענייה. בהשכלתו הוא בוגר משפטים, שהוסמך כעורך-דין בשנת 1976.

בין השנים 1980 עד 1986 שימש כחבר הפרלמנט (הבונדסראט) הגרמני, ב-1990 מונה לראש-הממשלה של חבל סאכסוניה תחתית ובספטמבר 1998 נבחר כראש ממשלה (הקאנצלר) של גרמניה.

כיום מתכונן שרדר לבחירות כלליות בארצו. ואולם, מי שהצליח לסלק מהשלטון את המפלגה השמרנית, ששלטה בגרמניה שנים רבות, מתקשה לגייס תמיכה בחוגים השמאליים של מפלגתו. אלה מאשימים אותו כי הוא "מחליף את דעותיו כמו שהוא מחליף את עניבותיו".

הסיבה לכך הנה, שעם עלייתו לשלטון ציפו תומכיו כי מדינאי מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית יביא בשורה חדשה בכל הקשור למדיניות הכלכלית, וזו תהיה שונה במהותה מהמדיניות שניהלה המפלגה הדמוקראטית-נוצרית השמרנית.

למתבונן מן הצד כדאי לזכור, כי גם לוּ רצתה מפלגתו של שרדר להנהיג מדיניות ייחודית, ספק אם הדבר היה ביכולתה. גרמניה הייתה ועודנה מחויבת לחברוּתה באיחוד-האירופי, שהקימה ביחד עם צרפת (ועוד ארבע מדינות) שנים ספורות אחרי מלחמת-העולם השנייה. במסגרת האיחוד היא מחויבת לקריטריונים הכלכליים (אמנת מאסטריכט) של גוש האירו, כך שלמעשה ההכרעות הכלכליות המשמעותיות מצויות בידי נציבות האיחוד והבנק-המרכזי של היבשת.

שרדר, שבסוף שנות ה-70 היה מתומכיו של הקאנצלר הלמוט שמידט, ולא נמנה על מעריצי השמאל הרדיקאלי (אם בכלל היה פוליטיקאי כזה בהנהגה הסוציאל-דמוקרטית), כלל לא הבטיח לנהל מדיניות סוציאליסטית מרחיקת לכת.

כאשר בוחנים את ההחלטות הכלכליות העיקריות של ממשלתו (אשר שר-האוצר בה היה אוסקאר לה-פונטיין, ראש האגף השמאלי במפלגה), מגלים כי זו הפחיתה את מס הקנייה משיעור של 53% ל-48.5% בדיוק; כמו כן, הופחת מיסוי על עסקים ובוטלו כמה הקלות-מס לחברות כלכליות, נקבעו כללי מיסוי-במקור (שיפחיתו העלמוֹת-מס), הופחתו דמי הביטוח הסוציאלי (שהמעסיקים משלמים כמחצית מהם); הוגבל הגירעון הממשלתי והופחת החוב הציבורי.

אגב, התשובה לשאלה האם מדובר במדיניות כלכלית שונה מזו של השמרנים, הנה שמדינותה של הממשלה השמרנית במשך 16 שנות שלטונה היתה כמעט זהה.

אמרו על שרדר כי הוא "עובר" היטב בתקשורת, מה שבוודאי סייע לו ולמפלגתו בבחירות-1998, שבהן ניצחו בתנופה.

ואולם, ייתכן שכמו במזרח התיכון, היכולת התקשורתית הזו דוהה כאשר יושבים מאחורי שולחן-העבודה של הקאנצלר. אחרת, אין הסבר לכך שנמשכות ההאשמות ולפיהן שרדר מתייחס לדעותיו כמו לעניבותיו.