בעידן ה-Web 2.0 אפשר לבטל את מבחני ההיסטוריה בתיכון

אני לא אומר שלא צריך ללמוד פיסיקה והיסטוריה וגיאומטריה. מה שאני אומר הוא שערכם לפיתוח החשיבה או לקריירה העתידית הוא שולי לחלוטין. ויש גם גילוי מפתיע: סוקרטס היה בלוגר

We don't need no education

We don't need no thought control

No dark sarcasm in the classroom

Teachers leave them kids alone

 

 - פינק פלויד, מתוך The Wall

 

יש לבטל את לימודי הפיסיקה, הגיאומטריה, ואת מבחני ההיסטוריה בתיכון כי הם מתבססים על צרכים מיושנים ועל מודלים מיושנים של חשיבה מהמאות ה-17-18. במקומם יש לשלב מודלים חדשים של חשיבה הנקראת וירטואלית-שיתופית-משחקית שמתאימה למאה ה-21 כמו דוגמה פנטסטית זו.

 

במאמרי הקודם מלפני חצי שנה עסקתי בנזקים שבלימוד הקריאה והחשבון בבית הספר היסודי. היום אעסוק בנזקים שבלימודי המדעים האמפיריים בבית הספר התיכון.

 

הפנטזיה של גוגל

הטריגר לכתיבת מאמר זה הופיע השבוע כשהבן שלי בכיתה ד' ראה בטלוויזיה כתבה על הסניף החדש של גוגל בתל אביב. הוא ראה מקום עבודה שבו יושבים על פופים ומשחקים בפלייסטיישן. הוא שאל אותי אם גם אני עובד במקום כזה. עניתי לו בשלילה ושאלתי אותו אם הוא היה רוצה לעבוד במקום כזה. הוא ענה לי שאם היה יכול, היה עוזב כבר היום את בית הספר והולך לעבוד שם.

 

עיקר הטיעון שלי הוא שלימודי המדעים מתבססים על המודל המיושן של המכניקה המתמטית שהייתה טובה למאות ה-19 וה-20, אך לא רלוונטית לחלוטין למאה ה-21. התחליף הוא המתודה הווירטואלית-שיתופית-משחקית, הבאה לידי ביטוי בדוגמאות כמו ויקיפדיה, Second Life, פולקסונומיות ובמפות של גוגל, שמתאימות יותר למודל החדש של הידע שהולך ונפוץ מאז ראשית המאה ה-21.

 

אני לא אומר שלא צריך ללמוד פיסיקה והיסטוריה וגיאומטריה. מה שאני אומר הוא שערכם לפיתוח החשיבה או לקריירה העתידית הוא שולי לחלוטין. יש ללמד פיסיקה והיסטוריה וגיאומטריה למהנדסים ולמקצועות דומים, כמו שפעם לימדו נגרות לנגרים ותפירה לתופרות. הרי אף אחד לא יטען היום (אם כי בישראל בשנות החמישים רבים טענו כך) שיש ערך כלכלי או חשיבתי ללימודי נגרות ותפירה!

 

מתמטיקה וחינוך

רבים טוענים שהמדע הימי-ביניימי שונה מהמדע המודרני בכך שהימי-ביניימי מתבסס על טענות ומושגים ספקולטיביים, בעוד שהמודרני מתבסס על עובדות. אך השוני בין שני סוגי המדע הוא בשוני בין סוגי העובדות ובין סוגי הספקולציות. פריצות הדרך של המדע ב-1600-1800 נבעו מכך שהמדענים היו גם פילוסופים. לכן הם הבינו שאין עובדות טהורות, אלא עובדות תלויות מושגים. הפוזיטיביזם הוא הניסיון להעלים את תלות העובדות במושגים.

 

המודרניים שהם בדרך כלל פוזיטיביסטים טוענים שהמדע המודרני שונה מקודמיו בשלושה תחומים: עובדתיות, אמפיריות, ומדידתיות-חישוביות. שלושת התחומים נובעים לחלוטין מטכנולוגיית הדפוס ולא מגילויה של איזו מציאות אובייקטיבית אמיתית.

 

במקור היווני המתמטי בא מהביטוי ta mathemata שפירושו בעברית הוא "בר למידה" או "למיד". ללמוד ביוונית פירושו mathanein ולמידה פירושה mathesis. יש לזכור שלמידה והוראה ביוון העתיקה היו לא בהכרח קשורים לבית ספר או למוסד למידה כלשהו, אלא לתהליכים נפשיים המתרחשים בכל זמן ובכל מקום.

 

המתמטיקה שייכת למהותי. מה הקשר בין המספרי למהותי? שלא כמו המעשי או השימושי, המהותי הוא גם למידתי ויותר מזה הוא הוראתי. ברגע שהמורה יאפשר לתלמיד לתפוס מהות מסוימת, התלמיד יכול לגזור ממנה ידע חדש על מקרים פרטיים אחרים. הוא יכול ללמוד ממנה.

 

סוקרטס היה בלוגר

סוקרטס לא היה מורה אלא בלוגר שחיפש טוקבקיסטים בשווקים של אתונה. הוא התחיל שיחות מלמדות, שנקודת המוצא שלהן הייתה מהות מסוימת שמאפשרת ללמוד ממנה על דברים רבים אחרים.

 

אז מה הקשר בין המספרי למהותי? כשאני אומר "יש שם שלושה שולחנות" המונח "3" חל לא רק על השולחנות, אלא גם על תפוחים, על בני אדם וכו'. דהיינו המספר הוא מהות ברת גזירה לכן הוא בר למידה לכן הוא מתמטי. כלומר ידיעת ה-3 קודמת אצלי לראייה הקונקרטית של שולחנות או תפוחים.

 

יותר מכך, האפריורי המספרי מאפשר לי לארגן את עולמי החושי שיש בו שולחנות, תפוחים וכו'. ענף המתמטיקה הוא אם כן הענף המוכר לנו ביותר מכל התחומים הכלולים במושג מתמטי. המספר הוא המושג המוכר לנו ביותר מבין מושגים מתמטיים אחרים.

 

לכן, אפלטון כתב בשער האקדמיה שלו: "אין כניסה למי שלא הבין את המתמטי". אפלטון לא התכוון לכך שהגיאומטריה היא הכרח, אלא שהשיטה הגיאומטרית היא דוגמה לחשיבה שבודקת ומודעת להנחות היסוד שלה, למגבלות של הנחות היסוד, ולגזירות שאנו גוזרים מהנחות היסוד.

 

לאחר העידן המסורתי של אפלטון, מאז ניוטון וגלילאו בתחילת העידן המודרני ועד בית הספר התיכון בשנת 2006, המתמטיקה הובנה במובנה הצר בלבד ולא במובן האפלטוני.

 

חוק התנועה הראשון של ניוטון

לאחר מהפכת הדפוס במאה ה-15, החל סוף העידן הסכולסטי שהוא העידן המסורתי המאוחר או ימי הביניים, השונים מהעידן המסורתי המוקדם שהם העת העתיקה. המאה ה-16 כבר מציינת קרע מהמאות שלפניה (לותר, מונטיין, שקספיר, סרוונטס). אולם רק במאה ה-17 הופיעה בבירור הפילוסופיה החדשה בספרו של ניוטון "היסודות המתמטיים של פילוסופיית הטבע" ב-1686.

 

מאז ניוטון ועד איינשטיין בתחילת המאה ה-20, המושג "מדע" הפך שם נרדף למדע ניוטוני כולל השימוש שקאנט עשה במושג "מדע". ספרו של ניוטון בנוי בשיטה גיאומטרית של הגדרות, אקסיומות וגזירות. בין האקסיומות, נמצא חוק התנועה הראשון של ניוטון (או חוק האינרציה) שאומר "כל גוף ממשיך במצב מנוחה, או בתנועה אחידה בקו ישר, אלא אם כן הוא מאולץ לשנות את מצבו על ידי כוח שהופעל עליו".

 

כיום החוק נראה מובן מאליו, אולם 100 שנה לפני ניוטון, החוק לא היה ידוע. ניוטון לא גילה את החוק אלא גלילאו. גלילאו לא היה מודע לחשיבות החוק. דיקארט ניסה לבסס את החוק בצורה מטפיסית בספרו "עקרונות הפילוסופיה". לייבניץ ראה בו חוק מטפיסי.

 

איך זה שבמשך מאות שנים לפני גלילאו חוק זה היה נחשב לחסר כל משמעות? ההתנסות בטבע, ובישות בכלל, במאות השנים הללו לא הקנתה לזה שום משמעות. השינוי בהתנסות היא זו שעמדה גם מאחורי המעבר מהיקום הפתולומאי ליקום הקופרניקאי. כ-2000 שנה לפני קופרניקוס וגלילאו, דמוקריטוס (מינוס 400 בערך) ניסח חוק דומה שהיה ידוע לסכולסטים וגם לגלילאו. אבל רק גלילאו מתוך הפרדיגמה החדשה שלו קלט את משמעות דברי דמוקריטוס.

 

טכנולוגיות מידע קובעות מהו מדעי

חוק התנועה הראשון של ניוטון אינו חוק הנגזר אינדוקטיבית מניסויים או מתצפיות. הוא נגזר ממושגים ומהנחות יסוד אפריוריות (לפני כל התנסות אמפירית). ההיפך מכך, החוק הראשון של ניוטון, אפילו מנוגד להתנסות האמפירית היומיומית. כדי שנסכים לחוק זה הינו צריכם שינוי יסודי בייצוג העולם.

 

אך זוהי המהות של המתמטי, שהוא היסוד שמאחורי האמפיריות. גם במקרה של ראיית ההרים על הירח וגם בניסוי הגופים הנופלים ממגדל פיזה, רוב הפרופסורים העמיתים של גלילאו טענו שגליליאו מעוות את הנתונים האמפיריים בהתאם לקונספציות הפוסט-אריסטוטליות שלו. לבסוף גלילאו אף נאלץ לעזוב את אוניברסיטת פיזה בגלל זה.

 

אין להימנע מהמסקנה שעל אף שגלילאו ומתנגדיו ראו אותן עובדות, הם פירשו אותם בצורה מנוגדת בגלל הדעות הקדומות השונות שלהם. גלילאו הוא שהגה את החוק הראשון של ניוטון, אם כי לא בניסוח כה מדויק כמו שניוטון ניסח אחר כך.

 

הומוגניות זו עומדת ביסוד הפרויקט של פיתוח הגיאומטריה האנליטית של דקארט המנסחת שפה משותפת לגיאומטריה היוונית ולאלגברה המוסלמית-הודית. הומוגניות זו גם עומדת בבסיס פיתוח החשבון האינפינטיסימאלי על ידי ניוטון ולייבניץ.

 

המעבר מעולם הטרוגני של אריסטו לעולם ההומוגני של ניוטון אינו נובע מכך שניוטון היה יותר מתקדם שגילה את האמת, אלא מכך שאריסטו ובני תקופתו חיו בעולם של טכנולוגיית כתב יד היטרוגני עם סגנונות לאין ספור. ניוטון ובני תקופתו, לעומת זאת, חיו בעולם של דפוס הומוגני שבו כל האותיות נראות אותו הדבר.

 

המשמעות החינוכית של הנארטיב המודרני

המתמטי במובנו העמוק הוא כפי שראינו קודם, מה שהנו בר גזירה במובן לוגי או במובן טרנסצנדנטלי. הגזירות המתמטית המודרנית, היא סוג אחד של המתמטי שהנו תלוי ההוויה המודרנית ולכן הוא חלק ממנה. ההוויה המודרנית גם מגדירה את המשמעות המודרנית הספציפית של מושג האמת.

 

מהי אם כן ההוויה המודרנית שיצרה את הדומיננטיות של המתמטיות המספרית? זו ההוויה של דחיית ההתגלות כמקור האמת, ושל דחיית המסורת כמקור של ידע מוסמך. גלילאו דיבר על שני ספרים: ספר התנ"ך ההיתגלותי הכתוב בשפת האל, וספר הטבע הכתוב באותיות מתמטיות.

 

איך המתמטיקה הגדירה את הבסיס המטפיסי שלה ושל המדע האמפירי בעידן המודרני? היה זה דקארט שחי דור אחד אחרי גלילאו ודור אחד לפני ניוטון שהגדיר את המטפיסיקה המודרנית. המיתולוגיה המודרנית בנתה נאראטיב שאומר שדקארט נתקל בדעות הקדומות של ימי הביניים והטיל ספק בכל. מתוך הטלת ספק טוטאלית זו הוא גילה את הקוגיטו, את האני הרוחני, שהוא הבסיס של הכרת העולם הפיסי.

 

הכשלים בלימודי ההיסטוריה במערכת החינוך

אולם, אפשר לתאר את מה שקרה בתקופת דקארט מנקודת מבט של נראטיב אחר, שלפיו דיקארט לא היה ספקן ולא מבסס האני הקוגיטו. דיקארט רצה לבסס את השפה המתמטית של גלילאו הנ"ל כבסיס הקיום האנושי בכלל. המתמטי כבסיס המטפיסי. המתמטי כבסיס של מדע אוניברסלי.

 

לכן דקארט לא היה ספקן, אלא ספקן לגבי כל מה שאינו מתמטי-גיאומטרי. לכן דקארט גזר את הקוגיטו לא מהספקנות, אלא מהעמדה הגוזרת מתמטית שהיא עמדה אינדיבידואליסטית.

 

דיקארט הפך את האני לסובייקט מיוחד. כל השאר הפך לאובייקט. לעומת זאת, בימי הביניים, האובייקטיבי היה מה שהינו דמיוני, כמו אדם שמדמיין הר זהב.

 

זהו שינוי עמוק בקיום האנושי. זהו שינוי היסטורי שהגדיר את הפרויקט המודרני במאות השנים האחרונות. שמתחיל מהמתמטי-כמותי-גיאומטרי ומסתיים בדואליזם אובייקט-סובייקט שמחסל את הסובייקטיביות של כל העולם. הקוגיטו של דקארט הפך בעידן המודרני לבסיס הגדרת האדם, והתבונה לבסיס של כל סוג של ידע אנושי. הלוגוס בתקופת אריסטו לא היה תכונה של האינדיבידואל. הוא גם לא כלל את הצורך להימנע מסתירות.

 

האינדיבידואליזם המודרני שאותו דקארט ייסד על בסיס היחיד הגוזר לוגית מתמטית, מנוגד לרוח של השיתופיות והאינטליגנציה הקולקטיבית של ווב 2.0. זהו היחיד המנוגד לרוח הוויקיפדיה. זהו הבסיס האידיאולוגי התת מודע להתנגדות והחרדה העצומים של מערכת החינוך בכל רמותיה, מול תופעת הוויקיפדיה.

 

ספציפית לגבי מדע ההיסטוריה. האינדיבידואליזם גורם לכשל כפול בהבנת ההיסטוריה: ראשית, זהו הכשל של ראיית מנהיגים וגאונים כקובעים את מהלך ההיסטוריה במקום תהליכים כלכליים ותרבותיים ובמקום קבוצות. כשל זה מקשה על למידה משתפת בסגנון ויקיפדיה, Digg, ווב 2.0 ובכלל.

 

שנית, זהו הכשל האנליטי שמנתח תהליכים על ידי חיתוכם המכניסטי והלא אורגני, כאילו יש עובדות היסטוריות מבודדות וכאילו יש היסקים היסטוריים לוגיים. כשל זה מקשה על הבנת היסוד הוירטואלי-בדיוני המצוי בכל היסטוריה. היסוד הוירטואלי-בדיוני של ההיסטוריה ניתן ללמידה מעמיקה באמצעות כלים מסוג Second Life.

 

מרושתים - לבלוג המלא